אחד הנצמדים שלי ואני לא אנקוב בשמות, אלא רק אציין שיש לו
מלה שגיעות קטיב,
מורתנו ממש בקשה שנעבוד על זה בבית, ובכל זאת אני משתדלת לראות בכל שגיאה משהו יצירתי. “וואו זה מעניין לכתוב ככה גזר וכישו ולא קישוא כי הוא שו?” הבנתם?
בקיצקר מצאתי דרך מעולה ממש לתרגל איתו כתיבה וגם נסיעה בטוחה. הוא כותב לי את האסמסים בנהיגה.
אבל רק לבני הבית נגיד לאח שלו הגדול, אח שלו הבינוני ואבא שלו
דברים כמו: “באיזה שעה אתה מגיע? / לא שמתי לב אם צחצחת שיניים כשיצאת מהבית, אז צחצחת? / תגיד אתמול המקושקשת היתה לך טעימה?” כאלה אסמסים חמדודיים והוא הכי מתלהב כשעונים לו חזרה.
אז ככה זה נמשך מלא ימים הוא מבסוט, אני מבסוטה. הוא משתפר בכתיבה אני בנהיגה.
אבל איך לומר, הוא לקח את זה להייר לבל, כמו למשל היום, בדרך לביה”ס, עוד לפני בכלל שהספקתי להציץ על הנייד מהלחץ של הבוקר הוא שלח למישהו די חשוב כזה , אקזקיוטיב מהתעשייה מאוד אימפורטנטה שסימס לי:
“אשמח לשתות איתך קפה, יש לי רעיון שאולי ימצא חן בעינייך”…
אז הוא ענה לו:
“אשמח לכאפה!”.

זה לא  הנצמד הצמחונישי, שמתרגל אסמאסים איתי בנהיגה.
הצמחונישי שלי הוא חתכת מהטמה גנדי, אבל בורסיה השתלטנית. כמה שהוא רזה וקטן, הוא שתלטן שחבל על הזמן. כולו רוח (ושאר רוח) אבל גם הרבה צלצולים. קשה להתעלם מקיומו.
כשהוא החליט בכתה א’ שזהו זה. הוא מפסיק עם כל הבשר והעוף. ניסיתי להניא אותו מזה “תראה, אתה גדל ואתה רזה וקטן וכחוש, אתה צריך חלבון שיפתח לך את התיאבון”
אבל הוא הסתכל עלי ואמר בצורה נחרצת: “את החיות מהיום אני רק מלטף, גמרתי לאכול אותם, הבנת?”
“אה..כן המפקד!”
אז באמת הגדלתי את כמות הקטניות, הטחינה, האגוזים והשקדים. לא מזמן אכלנו בג’ירף , והוא אמר:
“אמא, את יודעת מה נורא אהבתי כשהייתי בשרני???” ושנינו בקולות שלובים ידענו
“את הסלט עוף עם המלפפונים שלהם. איזה טעים זה”
בלי לחשוב פעמיים, ניסיתי וניסיתי וניסיתי עד שהגעתי לטעם ולערכים התזונתיים שיספקו ארוחת צהריים נהדרת לתפארת הצמחונישי.
גיליתי את אמריק’ע, או את נפלאות המזרח הרחוק בלי צורך בעוף או בשר. הצמחונישי אוכל את זה בכזאת תאווה שזה כל כך משמח אותי. ברור שזה טעים ממש אבל ממש טעים.

סלט מלפפונים טבעוני:

סלט עם מלפפונים,ערמונים ואבוקדו על מצע של בורגול/קינואה או קוסקוס, הם התשובה המושלמת לחלבון, ויטמין סי, סידן והכי חשוב, הטעם. הו הטעם. כמה טעים וקל להכין. ארוחה שלמה ומזינה ממש.

4 מלפפונים פריכים קשים. אני חתכתי אותם כומו בג’ירף, הוצאתי את הליבה עם הגרעינים, אבל לא חובה באמת.
אבוקדו בינוני בשל אבל לא מושי, חתוך קוביות
חצי פלפל אדום חתוך קטן קטן או פלפל חריף חתוך קטן קטן (טעים ממש עם פלפל חריף)
חצי בצל סגול חתוך קוביות
צרור כוסברה
2 בצלצלים ירוקים טבעות דקות
חצי חב’ (50 גר’) ערמונים באוקום חתוכה גס

לרוטב:
רבע כוס סויה
כף מירין
כף חומץ אורז
כף סוכר חום
שן שום
כף שמן שומשום
חתכת ג’ינג’ר טרי קלופה (2 סמ”)
2 כפות שמן רגיל (השתמשתי בשמן בוטנים, אבל גם קנולה או כל צמחי זה טוב)
כף חמאת בוטנים (לא חובה אבל מוסיף)
מלח ופלפל שחור
2 כפות מים קרים
לבלנדר את הכל לרוטב טעים כל כך.

אופן ההכנה:
ליצוק את הרוטב על הסלט ולערבב טוב טוב.
מצע של בורגול גס (הכי טעים) מעליו הסלט המעורבב והרוטב. אוי אוי אוי טעים כל כך.

קוסקוס מלא, או בורגול או קינואה להכין עפ הוראות יצרן.

# אפשר לפזר על הסלט גרעיני שומשום אם רוצים