לכל אחד מאיתנו יש את החיים לפני הקורונה והחיים אחרי הקורונה
לפני הקורונה משעה שמונה בבוקר ועד שלוש. הבית היה שלי שלי שלי. הייתי מסתובבת בממלכה שלי כמו שלגיה לפני שחזרו הגמדים היי הו היי הו מהעבודה נבוא: וכולם שמחים לראות אחד את השניה. מאושרים. אוכלים צהריים. אני שואלת איך היה לכם היום? והם עונים “כיף”
הם שואלים איך היה לך היום ואני עונה “כיף”
וככה העברנו חיים שלמים בכיף קטן גדול.
הייתי שרה בקולי קולות ,מנקה, מכבסת, מקפצת לצלילי הכרם ,עובדת על המחשב בריכוז שיא
אבל זה נגמר. סטו!
לא רק שכל הילדים בבית גם הבעל וגם הכלב. כולם נובחים והשיירה לא עוברת. נשארת. לא זזה.
איך שאני פוצחת פי לשיר “הלו אמא שומעים אותך. שקט”, שמה אהובה עוזרי כפרה עליה “הלו אמא, שומעים אותך. שקט”
מנסה לעבוד על המחשב. לא מצליחה. כל רגע מישהו צריך משהו קטן, שואל משהו קטנטן, מחפש משהו
רק שתדעו, הסבירות שמישהו מחפש משהו שאיבד כל יום היא 1:2 כשיש 5-6 נפשות בבית. יוצא שכל יום את משקיעה 40 דק’ טובות בבוקר כדי לחפש משהו למישהו מהשבט שלך. זה מחרפן.
גם הבעל שם טוב שלי. מאז שהוא עובד מהבית, איך לומר אני רואה אותו לאוד אנד קליר
לטוב לרע ולבלתי סביר.
הבחור עובד 8 שעות רצף על המחשב. כלום לא מפריע לו. שם אוזניות עם מוסיקה וטס במרחבים הוירטואלים. איזה תסכול. יאוש. לא מפריעים לו והוא לא מפריע.
רק שמתי לב שמדי פעם הוא מניח את האוזניות קופץ למטבח, חותך לעצמו שתי פרוסות עבות של לחם ומכניס לתוכן פיתה. פתאום ראיתי כמה הבחור מכור ללחם.
כמובן שהיה אוכל גם צהריים וערב
לא אמרתי כלום הרבה מאוד זמן
עד שהופיעה בבית עוד מישהי יחד איתו.
“די, זהו זה היא הולכת מכאן” אני אומרת לו
“מי?”
“מה מי? הכרס שלך! אתה שם לב איך אתה אוכל? מה אתה קומונר??? אתה חי בבית שיש בו אוכל בריא וטרי כל יום. מהיום אתה אוכל מה שאני אומרת לך! הבנת?”
שקלתי אותו לפני וקבעתי נחרצות: “אתה צריך להוריד 5 קילו. יקח כמה שיקח! אין יותר לחם. קח ביס אחרון ותגיד לו יפה שלום” – הדפסתי טבלה ואמרתי בלחש מאיים “כשאני הולכת לישון זו הזדמנות לבלף, לקחת טוסט ולהכניס לתוכו בייגלעך, אבל תזכור מישהו כל הזמן רואה אותך.המשקל. הוא לא משקר אף פעם הוא רואה הכל”
מזמן לא נהנתי ככה. את כל הזעם הקורוני שלי הוצאתי עליו
ירד שישה קילו המסכין.
אבל איך נהנתי ותכלס גם הוא. הוא קל. אוכל מסודר
קבלו מתכון אחד ללא טיפה של גלוטן שעבד עליו פלאים. קראתי לו כנפי כרובית בצ’ילי,
המתכון הראשון שלי שהטריף את הרשת ועל הדרך את האגו הרעב שלי, היה כרובית בצ’ילי. אבל מאז מתכונים רבים עברו בנהר . חשבתי איך אני לוקחת מתכון כל כך נהדר והופכת אותו נטול גלוטן אבל עם המון טעם וחן.
אאוריקה הבריקה. קבלו שדרוג מחלקה ראשונה לבלוטות הטעם:

המחמם תנור מראש ל-200 מעלות
מה צריכים:
כרובית בינונית מפורקת לפרחים (נכניס הפרחים לקערת מים קרים מהברז עם כף חומץ ל10 דק’ ונסנן)
200 מ”ל יוגורט BIO
3 שיני שום כתושות
כפית שטוחה פפריקה
כפית שטוחה מלח
2 כפות שמן זית
2 כפות מיץ לימון

לציפוי
2-3 כפות רוטב צ’ילי מהולות בכף מים

לרוטב
150 מ”ל יוגרט BIO או דנונה גריק
כף נענע קצוצה
כפית רוטב צ’ילי
כפית צ’ילי טרי קצוץ
כף שומשום קלוי

איך מכינים
1. לקערה עמוקה נכניס את: היוגורט, שמן זית, פפריקה, מלח, שום כתוש ומיץ לימון. נערבב. נכניס את פרחי הכרובית, נצפה, נעסה לפרחים מסג’ לא רגיל. נשטח על דף אפייה – לתנור 200 מעלות ל-30 דקות.
2. נוציא את הפרחים שלנו, נעבירם לתבנית הגשה חסינת אש כמו פיירקס וניצוק עליהם את רוטב הצ’ילי, נכניס שוב לתנור לרבע שעה מכת חום.
3. נגיש עם רוטב יוגורט מרענן
נטרוף
מרשה לכם
במקום רוטב צ’ילי מתוק, למרוח את כנפי הכרובית איך שיוצאות מהתנור ברוטב ברביקיו, או בשתי כפות סויה עם שן שום כתושה וכפית דבש או מייפל.
במקום יוגורט – חצי כוס קמח איזה שבא לכם עם חצי כוס מים