כמעט בכל בית שאני מכירה, קיים הטיפוס “האוגר” והטיפוס “המשחרר”.
במסגרת המהפכה המתחוללת בביתנו – שיפוצים תוך כדי חיים.
מצאתי שהגיע הזמן לאוורר להיפטר ולעשות סדר פסח בחורף.

בגלל שאני הטיפוס “המשחרר” לקחתי אחריות.
בשבת האחרונה, הפקדתי את הילדים אצל חברים ודרשתי מה”אוגר” החי לצידי, הבעל שם טוב, שיתחיל לשחרר ולזרוק.
“צריך לדעת להיפרד” אני אומרת לו בעדינות מיטיבה.
כן, הבעש”ט אוגר שומר ונוצר כל ג’ינס מהוה ובלוי מתקופת התיכון, כי מבחינתו, עדיין קיים צ’אנס שהוא הולך לקרוע את העיר ולקיים את השילוש הבְּ”תִּי הקדוש: בירות – באנגים – בחורות!
שלא לדבר על אוסף קלטות, תקליטים, דיסקים, חולצות ונעליים. הוֹ כמה נעליים.
אני מסתכלת על הערימה רק חסרות לו נעלי “צעד ראשון” וההיסטוריה בתלת מימד הולכת לפניו.
“לא להאמין כמה נעליים יש לך, לא סתם הפכו את הבית על אימלדה מרקוס, תתחיל למזער” אני מאיימת.
“על מה את מדברת כל נעל פה אני ממש צריך” הוא מגן על שמוּרת נעליו
“כן?” אני ממשיכה “אול סטאר ודר’ מרטינס? לאן בדיוק תלך איתם? להשבעה בצופים?”
“ומה עם הכבדבדות האלה?” אני מחזיקה את ארנבות נעליו
“מה קרה לך? זה נעלי שטח”
“הלו מקגיאוור! נעלי שטח? הצילו, העם במתח”.
כנראה שעם הלגלוג על השטח עברתי את הגבול!
הוא נועל אותם בהתרסה ואומר:
“בואי! עכשיו יוצאים לשטח”
“מה? ממתי אתה ספונטני?” אני נבהלת “חוצמזה, גשם בחוץ וקר ואנחנו צריכים לגמור למיין ולנקות ו..”
הוא מניף לכיווני את המעיל שמתלבש בול על הפה המקשקש שלי
“יאללה החוצה!”
“טוב נּו” אני לוחשת בארצה של כלבה מאולפת.

המדינה קטנה. אני זורמת ומתענגת על שעה וחצי של מוסיקת דרכים ונוף מתחלף.
אנחנו נכנסים למעבה היער בג’יפ “חצי דוֹסים” שלנו. (רק 6 מקומות ישיבה, בדוסים מלא יש 12)
הכל בּוֹצי וקפיצי
“לא נתקע?” אני מתחילה לחשוש ולחפור חרדות באדמה
“לא!” הוא חותך נחרץ “נעלה לג’אבל ההוא ונשתה תה קטן עם חליטות שנקטוף מהאיזור”
“ג’אבל?” אִיז דָאט יוּ? אני שואלת ספק צוחקת ספק נרעדת
הגבריות של הבעש”ט פורצת במלוא אונה רק חסרה סיגריה בפה ואפשר לצאת ל”ראלי דקאר”
הגענו ליעד השמש ליטפה קטנות, מזגנו תה ושתינו את הטבע ישר לריאות.
מזווית העין אני קולטת כרבולת.
“תרנגולות” קפצתי משמחה למראה פלא הבריאה שניקר באמצע היער, פרטיזניות מקרקרות. מדהים.
דלקתי עקבים אחריהן וצעקתי לבעש”ט מרחוק
“יואו אתה לא מאמין, בוא תראה.. הטילו כאן ביצים”.
אספתי שתיים, הייתי חייבת להרגיש טעם של חופש אמיתי בוקע מביצים.

אנחנו יורדים את ההר בג’יפ ואז במלוא הרוח הגברית הנושבת אני שומעת את ה”חצי דוסים” שלנו משמיע גניחות שקיעה. הבעש”ט מנסה לתמרן ולהוציא אותו מהבוץ ולא ממש מצליח.
הוא יורד מהרכב לראות איפה התקלה כשפתאום אני שומעת “פּלָאק” ועוד “פְּלאק”.
“אינעל אבוק” הוא מרסס בעצבים.
אני מסתכלת על הבעש”ט מסתכל בתדהמה על נעליו.
צמד סוליות השטח שלו הכריז עצמאות, ניתק עצמו מגוף הנעל, נשאר מאחור, שקוע ותקוע עמוק בבוץ.
אני צוחקת.
הוא מוריד את שאריות הנעליים וקובר את עליבותן בשטח.

כשאנחנו נכנסים הביתה אחרי ששרדנו וחולצנו מהטבע הפראי,  הוא יחף ויודע שאין ברירה, הוא חייב לשחרר.
“בשביל מהפכה צריך ביצים!” אני מפתגמת
אתה תדלל את האוסף בגבורה ובינתיים אני אכין לנו אוכל מהפכות אמיתי.

שקשוקת מהפכות מביצי חופש – הכי טעימה שיש:

אני את השקשוקה שלי אוהבת עם עגבניות אמיתיות לחלוטין! וללא בצל!
אבל עם שפע שום ושמן זית . שפע של שום זה הקונץ וההבדל בין שקשוקה טובה לשקשוקה אליפות!!!!

8 עגבניות בשלות
8  ומעלה שיני שום טרי קצוץ
כף סוכר
כפית מלח
כוס מים.
ביצים לפי גודל המחבת
צ’ילי צ’ה גוואראי חריף של לוחמי חופש אמיתיים
כף פפריקה חריפה או מתוקה.
פלפל ירוק חריף אשש (לא חובה)

אופן ההכנה:

נקצוץ עם סכין או נטחן בכמה פולסים למרקם קצוץ את העגבניות והשום יחדיו
במחבת לא חמה עם רבע כוס שמן זית נטגן את העגבניות שלנו  נוסיף  כפית סוכר וכפית מלח.
נוסיף לעגבניות כוס מים (כן כן) ואז ניתן לרוטב לרתוח, כשרותח ננמיך אש הכי קטנה ונכסה מחבת. ניתן לרוטב להצטמצם ולהתאחד. (כ-חצי שעה אפילו 40 דק’)
נוסיף  תבלינים (פפריקה מתוקה או חריפה, אפשר חצי כפית כמון, חצי כפית פלפל) , נטעם נתקן תיבול. נגלה מחבת ללא מכסה שעודף נוזלים יצטמצמו, נוסיף את הביצים, נמליח והפלפל כל ביצה וביצה, אם רוצים תוספות לשקשוקה  זה הזמן:  נוסיף  עשבי תיבול
אפשר להוסיף ולפורר גבינה כמו מוצרלה,  קשקבל, גאודה,מלוחה מה שיש, צלפים, סרדינים, זיתים אפשר קצת ירוקים טימין או בזיליקום, אפילו רוקט או אורגנו ישבו יפה ויוסיפו צבע) הבנו לא?
אם מכסים את המחבת,כדאי להיות ליד המחבת שלא יתייבשו הביצים חלילה, צריך לכסות למעט מאוד זמן!!!

שקשוקה עם עלי רוקט

עם צלפים עגבניות מיובשות מוצרלה ואורגנו. הכי טעים עם לחם לבן או חלה.