“למה את תמיד צריכה לדחוף את האף שלך לכל מקום, מישהו שאל אותך בכלל?”
מתעצבן הבעש”ט
כן. גם זה נמצא בין התכונות המפארות לי את הדשבורד.
התערבות או התערבבות בכל מה שלא קשור אלי.
אני גרה בבית קטן בערבה של לב תל אביב,  בית בן שתי קומות. בכל קומה משפחה אחת. אנחנו גרים בקומה העליונה.
11 שנים אנחנו גרים בבית הזה. בשכירות גרים בו.
יש את מר טינקל, האחראי מטעם המשפחה בעלת הנכס לתיחזוק הבית וגביית דמי השכירות.
שלושה מארבעת ילדי נולדו בבית הזה.
זה בית ולא דירה והוא רחב ידיים וישן  עם היסטוריה בקירות והמון קסם.
מאז שאנחנו כאן, שלוש פעמים שכנים התחלפו.
השכנים הראשונים היו נחמדים, אבל האשה  היתה ..נו…איך קוראים לאלה שלא זורקות כלום נו..אוגרת-פובית או שיש מילה יותר טובה? הבית שלה הפך אט אט לעמוס דחוס ומחוץ, החצר המשותפת לנו לבשה סחבות ולוק מחסן גרוטאות.
תמיד היתה פותחת חרך קטן של דלת וסאונד קרטונים נופלים היה נשמע תוך כדי שהיא אומרת  “אי אפשר עכשיו, אני יבוא אלייך אחר כך”.
ואז יום אחד היא הודיעה שהיא וכל הקופסאות, השמונצעס והאלטזעכן שהיא אגרה ב3 שנים הולכים משם.
בניגוד אליהם,  המשפחה החדשה שהגיעה, שנאה לכלוך, גינות עקומות עם צמחים שיוצאים מהשורה, או שיחים שגדלים פרא.
בתוך הבית היה ריח חדש ונקי של סיד לבן ובוהק. מסנוור ממש.
בפעם הראשונה שנפגשנו, האשה כל כך יצאה מגדרה נישקה וחיבקה אותי שזה הרגיש לי קצת פומפוזי על גבול הדרמטי מוזר.
למראית עין היו נחמדים. הילדה הגדולה בת 15 למדה עם הבן הגדול שלי בכתה
והילד בן ה 13 נורא אהב לעלות ולאכול איתנו צהריים. האמא  נורא התלהבה ממני וגם שיתפה וגוללה את חייה ואף סיפרה שהאבא של הילדים הביולוגיים שלה חזר לגרמניה והיא חיה בזוגיות מושלמת עם פסיכולוג מושלם שיש לו זוג תאומות בנות 9 אחת מושלמת ואחת פחות.
“למה השניה פחות שאלתי?”
“את יודעת, היא בעד האמא”
“מה זאת אומרת בעד האמא? ברור שהיא בעד האמא? זאת אמא שלה”
ואז הסתבר לי שהיא לא מדברת עם האמא ולא מדברת עם אחת התאומות ולא מדברת עם המחנכת בכתה  של הילדים שלנו ולא מדברת עם אחת האמהות שהכרתי והבנתי שלא ירחק היום והיא תפסיק לדבר איתי.
וכך היה, יום בהיר אחד  היא הפסיקה לדבר גם איתי. (עד היום אין לי מושג למה)
והילד הפסיק לעלות לאכול איתנו צהריים
והפסיכולוג הפסיק להנהן לי לשלום נמהר (תמיד הוא מיהר הפסיכולוג)
ויום ראשון חורפי וקודר במיוחד. הפסיכולוג הנמהר לא קם בבוקר ולא מיהר לשום מקום יותר.
הוא מת בשנתו.
אני מספרת לאמא שלי  בטלפון בזעזוע עמוק  איך יום שבת הרחתי את החמין שהכינה ושמעתי צחוקים רמים של גרגור והנאה.
“אוי וייי, נו ברור, זה מהצ’ולנט של שבת, זה ידוע שצ’ולנט הוא גורם  מספר אחד לשבץ והתקפות לב בבני ברק. המון  דתיים לא מתעוררים מהיציקה הכבדה הזאת ימי ראשון לא רק הוא, לא  אמרתי לך אלף פעם שזה לא בריא? נכון או לא נכון ??? ” אמא שלי  פוסקת וככה  מרגיעה ומסדרת  את מארז חרדות הבריאות שלה.
ובחיים כמו בחיים רגע אחד הכל יציב וברור ורגע אחר הכל מעורער ועכור.
היינו בהלוויה, אפילו לחצתי את ידה חזק , מלאת כוונה בניחום עמוק.
בשבעה שלחתי את הבעש”ט אליהם כל יום עם סיר טעים אחר.
היא סיפרה לו  כי לבדה  לא תעמוד בשכר הדירה הגבוה. ובאחד האמשים הם עזבו. היא, הבן והבת .הבאתי לבן שקית מלאה עוגיות שהוא אהב צידה לדרך החדשה והוא סיפר לי שאמא כבר לא מדברת גם עם התאומה המושלמת של הפסיכולוג הנמהר שמת.
הגיעה משפחה חדשה. אבא אמא ושלושה ילדים בהתאמה מלאה לנצמדים הקטנים שלנו .
חרף ניסיונות קודמים ולא מאוד מוצלחים לשכנות טובה,  לא מיהרתי ולא ציפיתי.
אבל זה זה קרה כמו בכתובים:
איפה שאתה לא מצפה לכלום,
מצפים אותך בשוקולד מתוק וחום.
שלוש וחצי שנים של שכנות הכי טובה שאפשר לבקש.
האמא צעירה ממני, אבל מחזיקה בסט תכונות זהה: הפרעות קשב חינניות, בלאגן חינני, ומדי פעם צעקות של אמא עצבנית סתורת שיער מלאת ברק (חינני)
וכמו בכל סיפור אידילי של שכנות טובה:  הילדים חברים הכי טובים, מבלים יחד משחקים יחד.אפשר  לבקש סוכר או חלב,  אפשר  להשאיר מפתח, או  את אחד הנצמדים,    וזה עובד  כל כך יפה לשני הכיוונים. לשני הכיוונים זה עובד.
אין על שכנות טובה. מה אני אגיד בורכתי.
ואז הגיע שלומיק
מר טינקל, מנהל הנכסים וגובה דמי השכירות שלנו,  חצה כביש מהיר באמצע הלילה  ונדרס למוות.
שוב אמא שלי על הקו : “אוי וויי, מה פיתום הוא חוצה כביש באמצע הלילה???  נו הכל ברור, גבר בן 70 לא יכול לחצות שום כביש, אפילו כלבים יודעים שאסור לחצות כביש באמצע הלילה? את רואה, אף פעם אל תחצי כביש מהיר באמצע הלילה”
הגיע מנהל נכסים חדש, שלומיק  עם ש’ שורק, כרס קופצנית וזקן שמסתיר סוד.
“אני לא מחבבת אותו, לא יודעת משו שם מריח לי טוב, הוא יוצא צבא כזה, כשהוא בא תמיד מרגישה שאני במסדר המפקד וצריכה לעמוד  בדום מתוח” מיללת לאמא שלי בטלפון
“אוי ויי, איך אמרת שקוראים לו? שלומיק?  יש לו כרס וזקן??? נו..הכל ברור זה הרי ידוע שמי שיש לו זקן הוא נחש מתחת לקש, זה הרי ידוע..” אמא שלי מפרשנת את אשר יגורתי
לפני שבוע הוא דפק על דלת העץ החומה הגדולה וידעתי  שמשלומיק הולך לצאת כל החאריק ..
המשך כאן: חלק 2 – הכל נהייה מרק

עוגת בננות

עוגת דולצ’ה בננה:

עוגה כה יפה וכל כך כייפית להכנה. פשוט תענוג. מר טינקל, נורא אהב את מאפה ידיי, תמיד כשהיה בא לגבות את הצ’קים, היה מתיישב כולו נינוחות ומוכנות  לתה תבלינים ואיזה עוגה טובה.
נתקלתי בעוגה בתכנית המופלאה של לוריין פסקל וישר אצתי למטבח להחליק לי גם עוגת בננה. לא סתם בננה דולצ’ה בננה.
עכשיו העונה, עכשיו הזמן!

לציפוי הקרמלי הדביק:

50 ג’ חמאה, ועוד קצת לשימון התבנית
50 ג’ סוכר חום

לתערובת העוגה:

150 ג’ חמאה
175 גר’ (כוס וחצי)  סוכר חום
4 ביצים
כפית תמצית וניל
100 ג’ קמח תופח
75 ג’ קמח מחיטה מלאה
1 כפית אבקת אפיה
כפית זנגוויל טחון
כפית קינמון טחון
חופן אגוזים (אופציה לא חובה)
קורט מלח
2 בננות קטנות ומוצקות

אופן ההכנה:

1. לשמן תבנית מרובעת של 20 ס”מ ולרפד אותה בנייר אפייה.
לשמן שנית. לחמם מראש תנור לחום של 180 מעלות

2. להכין תחילה את הציפוי הדביק. לחמם את החמאה עם סוכר חום במחבת קטנה על אש בינונית.
לאחר שהחמאה נמסה, להגביר את האש ולתת לתערובת לבעבע מספר דקות, עד שהיא מתחילה להתעבות מעט ולכבות. לערבב כל הזמן כדי שלא תידבק לתחתית המחבת

3. למזוג את התערובת לתחתית התבנית המרופדת ולפזר אותה באופן שווה על כל התבנית.

לתערובת העוגה:

להקציף ביחד את החמאה והסוכר בקערה גדולה, עד לקבלת תערובת בהירה. להוסיף את הביצים בזו אחר זו. להקציף היטב לאחר כל ביצה שמוסיפים.  תמצית הוניל, להוסיף את שני הקמחים, אבקת אפייה, זנגוויל, קינמון,  ומלח ולהניח בצד.

4. לחתוך את הבננות לחתיכות בעובי 5 מ”מ. לסדר אותן בשכבה אחת בתחתית התבנית על הקרמל הנהדר שהכנו.

5..להוסיף (לא חובה) חופן אגוזים לתערובת העוגה. בעדינות, למזוג את התערובת העוגה מעל לבננות ולפזר בצורה אחידה.

6. לאפות בתנור ל- 35 – 45 דקות.

כעבור 35 דקות לנעוץ במרכז העוגה סכין ולבדוק אם העוגה מוכנה. אם הלהב יוצא נקי העוגה מוכנה.

אם לא, להחזיר לתנור ל-5 דקות נוספות. 10. בתום האפייה, להוציא את העוגה ולהניח לה לנוח 10 דקות.

אחר כך, להניח צלחת גדולה על התבנית ולהפוך את התבנית והצלחת. להוציא בעדינות את התבנית ולקלף את נייר האפייה.

חוזרת במהירות על הרכבת העוגה : משטחים את הציפוי הקרמלי על נייר האפייה בתחתית התבנית, עליה מסדרים יפה יפה עיגולי בננה ומעל שופכים את תערובת העוגה והופה לתנור.

והנה לכם לה דולצ’ה בננה להתאהב.

עוגת בננות