קוראים לי לייזה פאנלים, או בשמי האמיתי,  חגית, פשוט כזה בלי קונצים וחגיגות.
פעם היתה לי קריירה והשגרה שלי היתה בערך כזו:
בוקר טוב לבעל לילדים
בוקר טוב לגננות בגן
בוקר טוב מרדכי – השוער במשרד
בוקר טוב יפעתי – המזכירה
נבלעת לשמונה עד עשר שעות עבודה אינטנסיביות ברחם ניאונית ממוזגת באחת מהכוורות ואז רצה רצה רצה.
לוקחת את ההם מההם
קצת גינה
קצת נדנודים
קצת רגשות אשמה (או אשם לא סגורה מה נכון)
ארוחת ערב, מקלחות, סיפור ולמיטה לילה טוב חלומות פז
ושוב
בוקר טוב לבעל לילדים
בוקר טוב לגננות בגן
בוקר טוב מרדכי
בוקר טוב יפעתי
נבלעת לעוד יום
ואז נולדה לי הרביעית, נהייתי בת 40 וקצת והחלטתי
לעצור!
לשאול שאלות, לחשוב רגע (משהו שאני ממש נמנעת מלעשות). החלטתי לשנות, לעזוב.
זאת אומרת לא לעזוב, להישאר.
בבית.
פתאום הפכתי מאשת קריירה “נייס טו מיט” לעקרת בית להיטטטט.
אמא במשרה מלאה.
פשוט זה לא. אבל לא יכולתי יותר לשלב, אז בחרתי בית.
הפוסט הראשון שלי דיבר בדיוק על זה.
בית זו מילה אהובה עלי. זה ממסגר לי את היום והחלונות הפתוחים מכניסים משב רוח והשראה.
בתוך הבית יש חמישה דברים שאני די טובה בהם:
לגדל ילדים, לשמוע מוסיקה, לראות סרטים, לבשל סירים, לערבב מילים
מילים וסירים , הם בחישות שאני אוהבת,
אם תשאלו אותי מה הרכוש שצברתי עד היום אני אענה לכם במילה אחת – סירים.
אבל לא סתם סירים, סירים טובים כאלה, שעוברים מדור לדור.
(אני אומרת תשקיעו לא רק במשפחה, בגוף בנפש בחברים, תשקיעו בסירים שלכם!  שיהיו טובים , איכותיים, הם תמיד יחזירו לכם אהבה)
סירים בעיני זו תמצית הבית. המהות. הבטחון. הכל נאסף למקום אחד חם ומרגיע.
נורא מקווה שהסירים האלה יעשו איתכם דרך.

שהבלוג הזה יעשה איתכם דרך.

הבלוג הזה מעניק לי מסגרת,  שומר על מנטליות השכירה הנצחית שבי.  ואני גאה בו ממש.
אחרי ששכרתי “דירה” בסלונה הגיע הזמן לעבור לבית משלי, לבלוג משלי.

אז  למה לייזה פאנלים?
כי לייזה פאנלים היא הניגוד המושלם בין הזוהר, הגוזמה והרגליים של לייזה מינלי,
לבין עבודות הבית, הדכדכת והרגליים הכואבות – הפאנלים. בקיצור.
אני שם. בין לבין. נהנית לכתוב בשם עט,
מרשה לעצמי להיסחף ולהגזים, להצחיק ולצאת למסעות קטנים דרך המילים והסירים.
תהנו ממש.
ותגיבו המון זה המשוב שלי המשב שלי.