איך נשבעת כל פעם מחדש שאין מצב שזה קורה שוב.
אין מצב שהם (אותם יצורים עלוקיים שחיים איתי בבית)
נוגעים לי בדברים הפרטיים שלי.
הפעם זה רק שלי.
הפעם אני אמא עם גבולות אני!!!
“מתוקי רק הפעם” פונה לנצמד הבכור ומוסרת לידיו בחיל ורעדה את המצלמה היקרה שקיבלתי מהבעש”ט (מתנה לכבוד הבלוג).
“רק אל תשנה לי את הערכים של המצלמה פליזזזז, כי אח”כ התמונות יוצאות לי מה זה דרעק”
“את גנובה אמא, זה רק צמצם ותריס”
“רק צמצם ותריס??? רק צמצם ותריס????” אני מתריסה בפה מלא נימוחות פקאנית שזה עתה יצאה מהתנור
“וואו זה טעים. אתה חייב לטעום את הפקאניות האלה, אולי כדאי שאני אצלם אותם עכשיו? הא??? אתה יודע מה, תן לי רגע לצלם לפני שתבלגן לי את הצמצם, תריס, חלון, וילון ואני שוב אגמור בספונג’ה ופאנלים”

חברימצ’יקים,  תשמרו על הבילונגינגס שלכם מהאשמדאים החמדמודים שמהלכים לכם בבית.

לא אוהבת את המילה “נימוחות”, אבל לא מצאתי תחליף שיתאר את הנמסות הממכרת הטעימה כל כך.

 בספר התורה של המטבח: חמש דקות עבודה, חמישה מצרכים וחמישה חושים מתמוגגים!!!

 

חברים שלי, בעידן צפוף שכזה, חייבים תהודה, תגובה או משו, הכי אשמח אם תעקבו אחרי. לא לא ביומיום זה יבהיל אותי, אלא כאן למעלה בכפתור משמאל, וכל כך אשמח אם תלייקקו או תגיבו או תכינו. זה עושה טוב. ממש טוב.
בתיאבון חברימצ’יקים.