‎יש רגע קטן בחיים הגדולים האלה, שחודרת להכרה שלך ההבנה שאחרי שנים רבות של עבדות בנוסח שליפת עטינים לכל דכפין, הסתחררות בגנים ציבוריים עם ילדים זבי חוטם, ימים ארוכים של מוזנחות פושעת, כתמים על חולצות, גידול שערות בשחי, ברגליים, ופלומה נצחית בשפם, כרסום שאריות מצלחות ואכילה תוך כדי תנועה, לילות ארוכים ולא נגמרים של עיניים טרוטות ומבט מזוגג של “אוי איזה לילה לבן היה לי…”
אחרי שנים ארוכות ולא נגמרות,
חודרת להכרה הרכה והנמסה שלך ההבנה שאכן הוא הגיע, הרגע הזה שאת חופשיה ומשוחררת.
יום בהיר אחד
את מתעוררת בבוקר לקול ציוץ הציפורים ומגלה שאת יכולה לצייץ לכולם בחזרה:
“הי, חברים שלי, אני ציפור דרור”
חלפו עברו להם ימי ה “רק אורזת את הצ’ימידן ילדים (בגדים להחלפה, קצת חטיפים, בקבוקי מים, קרם הגנה, טיטולים, תיק עזרה ראשונה, שמיכי, דובי, בובי, צצי, רסקיו רמדי לאמא) ואפשר לצאת מהבית”.
חופשיה קלה וספונטנית עם תיק זעיר וקוקטי
חופשיה כולי מסה ריקה נישאת ברוח,
חופשיה לברוח עם חברה לים לשחק מטקות ולשחות בסגנון חופשי,
חופשיה להתעופף עם שתי חברות להצגה יומית קלילה (בלי דיבוב),
חופשיה לשבת בנחת וללעוס אוכל בנגיסות קטנות תוך כדי העמדת פני מקשיבה (בכל זאת מדובר בי) לזאת שיושבת מולי.
ואז, להפתעתך את מגלה.
שלא רק איבדת את הקריירה שהיתה לך ואת הגיזרה, אלא גם את החברות! “הציפורות שלך עזבו את הקן”
כן כן כן
מכל חברות האמת, נשארו רק אימהות אקראיות מהגנים ומבתי הספר שחוזרות אלייך לשיחות סידוריישן/ תיפעוליישן, אבל איפה אותה חברה לנפש?
איפה אותן החברות שהלכו איתך באש ובמים, שבכית להן שהוא עזב אותך, שהבוס שלך הוא חתכת חרא, שנכשלת עוד פעם בבחינה, שהוא לא רוצה להתחתן ושמתי לעזאזל כבר יהיו לך ילדים?
איפה?
החג מתקרב
הולכת לקניון לעשות שופינג לכבודו, יושבת בדד בקפה מסתכלת בעיני כלבה רעבה לחברה על שולחנות אחרים.
פה יושבות שתי זקנות על סברינה ושם שתי חברות טובות מדברות בשקט ממתיקות סוד וקפה
מתי בפעם האחרונה גילית סוד לחברה טובה טובה והשבעת אותה שלא תגלה?.
וככה חולפות מול פני בבוקר שמשי ויפה לקפה ומאפה זוגות זוגות של חברות טובות צעירות, זקנות, שמנמנות, מחומצנות וכולן זוגות ושלישיות של הרמוניה מטריפה.
מתקשרת לבעש”ט לספר לו איך בדד אלך
“מסכנה, בכיף הייתי מדבר איתך, רק שיש לי מלא עבודה ואת שוברת לי את הריכוז…”
מתקשרת לבכות לאחותי שבקליפורניה הרחוקה
“שש בבוקר פה… קרה משו??” היא עונה לי בקול הלום שינה
“כן, אל תשאלי מה קרה לי?” אני נחנקת לה מרחמים עצמיים, “אין לי, אין לי אין לי עם מי לשתות קפה, עזבי קפה אין לי עם מי לרכל בטלפון . ואני לבד אחותי לבד…”
“אוי אחות שלי” היא מחזירה
“תקשיבי טוב טוב, אין לך ברירה, אלא להבין שאין ניסים ביחסים אם לא עובדים עליהם הם נמסים!
הבנת? זה משפט ללכת איתו אם לא עובדים על יחסים בסוף הם… ..”
“נמסים?” אני מחזירה
“הן מתות עלייך אחות שלי. איך אפשר שלא?” היא מנסה לחזק לי את שרירי הביטחון
“אוי אחותי אחותי..” היא מלמלמת בייאוש וסוגרת
הלכתי על טקטיקה של “חיזור גורלי” למשך שבועיים.
אורבת לאחת בקפה – “מה את עושה פה זה לא בשכונה שלך?”
אורבת לשניה בפילאטיס – “מה את עושה פה? זה לא בשכונה שלך..”
כותבת לשלישית תגובות חמות בפייסבוק – “מה את עושה פה זה לא בשכונה שלך??”
מתחילות להגיע הצלחות ראשונות.
ואז פתאום את אשר ערגתי מגיע , שלושתן מזמינות אותי חזרה לשולחן ה”מקובלות”, אני כל כך מאושרת באה עם גלילת אגוזים נפלאה לבית הקפה. מה אכפת לי מה יגידו , אני בעננים לא רואה ממטר.
בהיי כזה לא הייתי מאז שהבעש”ט הציע לי לגור איתו.
מה אני אגיד קצת משקה ומשקיעה ונהייתי לייזה ואפונת הפלא .איזה יחסים איזה חברות
יש לי עם מי לשתות קפה, יש לי עם מי לרכל עם מי להתעמל עם מי לקלל
אני בגן עדן דן דן
יום אחד נגררת לסייל חד פעמי
יום אחר נרדמת בהרצאה של איזה גורו חד פעמי
יום למחרת חייבת לבוא איתן למסיבת בוטוקוס חד פעמית
ואז הולכות לחוג בית של טאפר-וור לשימוש רב פעמי (וואו!)
ומשם נשרכת ככבשה המובלת לכמה וודקות בבר אולי הגרושה תמצא מישו חד פעמי
וזה לא נפסק
שיחות מוקדם בבוקר, ציוצים בקבוצה בווטסאפ כל חמש שניות, הליכה ביחד לים, לסופר, למכון, לדחוף טמפון,
תגובות מתקתקות ולא נגמרות אחת לשניה בפייסבוק, חפירות בנייד.
גם כשאני בבית אני שלהם, מאכילה ילדים, מקלחת ילדים משכיבה ילדים והאוזן בהקשב מתוח. כשהשלישית מתקשרת מרכלות על השניה, כשהשניה מתקשרת מרכלות על השלישית זה לא נגמר מר מר.
אמאל’ההההההה
מה לי ולבוטוקוס?
מה לי ולמהריג’י
מה לי ולוודקה
מה לי ולחד פעמי מי מי?
מי אני? מה אני?
מתקשרת לבעש”ט לספר לו איך אין לי רגע דל
“מסכנה, בכיף הייתי מדבר איתך, רק שיש לי מלא עבודה ואת שוברת לי את הריכוז…”
מתקשרת לבכות לאחותי שבקליפורניה הרחוקה
“שש בבוקר פה… קרה משו??” היא עונה לי בקול הלום שינה
“כן, אל תשאלי מה קרה לי?” אני נחנקת לה מרחמים עצמיים, “אין לי, אין לי אין לי את עצמי יותר”
“אוי אחות שלי” היא מחזירה
“תקשיבי טוב טוב, אין לך ברירה אלא להבין שחופשי זה חופשי זה לגמרי לבד”
“הבנת? זה משפט ללכת איתו, חופשי זה, חופשי זה לגמרי…”
“לבד??”

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה בשולחן החג: הצמחונישי, הבשרנישי, הטבעונישי וזה שלא סגור על עצמו, בשביל כל אלה, הכנתי מנה ראשונה טעימה כל כך, מפרום טריפולטני, בשרני, ממולא בכל טוב של מנגולד וחציל. אוי אתם תלוקלוקו אצבעות

מה צריכים?
4 תפוחי אדמה קלופים חתוכים לצמדים כמו בתמונה!!
במרווח שנוצר נמלא בבשר החציל והמנגולד
צרור מנגולד חתוך גס ללא החלק הלבן
חציל בלדי קלוף וחתוך קוביות
עגבניה חתוכה קוביות קטנטנות
שן שום כתושה
פלפל ירוק חריף חתוך קטן קטן
מעט כוסברה קצוצה

צמחונישים:
קערה 1: 3 ביצים מבולבלות עם רבע כפית מלח
קערה 2: ¾ כוס כוס קמח רגיל או פירורי לחם או קמח מצה וחצי כפית מלח, נערבב

טבעונישים:
יוותרו על הביצה ויכינו בלילה מחצי כוס קמח חומוס או קמח תופח וכוס מי סודה קרים, או קורנפלור עם מים עד הגעה לבלילה די דלילה, כמו טחינה של פלאפל או בלילת טמפורה

איך מכינים?
נרתיח בסיר מלא מים וכפית מלח את קוביות החציל והמנגולד נרכך עד רכות למות (כ-20 דק’).
במסננת נשים את החציל והמנגולד שיגירו את כל הנוזלים, אם צריך נלחץ קצת על בשר החציל והמנגולד שיגירו עוד נוזלים.
נקצוץ דקיק פלפל ירוק חריף עם שתי כפות שמן זית, מעט מלח ופלפל שחור, שן שום כתושה, עגבניה קוביות, נוסיף את בשר המנגולד,החציל והכוסברה, כבר טעים לי.
נמלא את צמדי התפחי אדמה בבשר החציל מנגולד. נדחוס חוס חוס עוד ועוד
נצפה את תפחי האדמה הדחוסים בבשר החציל מנגולד בקמח רגיל ואז בבלילה נאטום טוב טוב.
במחבת עם שמן עמוק נטגן טוב טוב.

לרוטב:
בצל גדול חתוך טבעות דקיקות
פלפל ירוק חריף חתוך קוביות
עגבניה גדולה בשלה חתוכה גס
תבלינים: כפית פפריקה חריפה או מתוקה+ כפית של מלח גס, חצי כפית כמון, חצי כפית כורכום, חצי כפית פלפל שחור
רסק קטן בבלנדוש עם שתיים שיניים של שום, כף סוכר חום, 3 כפות שמן זית, מלח גס
כוסברה
ליטר מים

אופן ההכנת הרוטב:
ברבע כוס שמן זית נטגן את הבצל, הפלפל הירוק החריף והעגבניה עם התבלינים המחממים, עד שיכנעו וישחימו,
נוסיף את הרוטב מהבלנדוש, נוסיף ליטר מים, הכוסברה נביא לרתיחה.
ננמיך אש. נטעם ונתקן תיבול.
נוסיף את פרחי המפרום שטיגנו. נבשל ברוטב הסיר כ-20 דק’ על אש קטנה
ואז נכניס את הסיר ללוע התנור 150 מעלות כ-שעה ורבע. סיר מכוסה.
מי שאוהב, טעים מאוד להוסיף לימון כבוש.
מי שרוצה לצמצם עוד ועוד את נוזלי הרוטב, על אש הכיריים בסיר גלוי שהנוזלים יתאדו.
להתעלף כמה טעים