סיפור אמיתי על עוגיות שושנים
פעם, במילניום הקודם, כשבטלפון היה רק סנייק, שלא האמנו שאי פעם נצא מהבוץ הלבנוני, כשכולנו פחדנו ממה שיקרה כששנת 2000 תגיע
חוץ מחברה שלי, נילי, שלא פחדה וממש חיכתה למילניום החדש
היא חשבה שאם היא וגילי התחתנו בשנת 2000 זה יהיה מושלם, היא וגילי יצאו ארבע שנים, מיותר לציין שקראנו להם גילי ונילי, כי הם היו מסוג הזוגות המעצבנים שהכל עושים יחד, אבל הכל: מטיילים יחד, מבשלים יחד, רצים יחד, מתקלחים רק יחד, קוראים את אותו ספר אדושמש שיוכלו לדבר עליו אחר כך והכי אין לתאר היתה צורת האכילה שלהם במסעדות מכירים את המושג “אוכלים באיקס”?, או כמו שאנחנו קראנו לזה “אוכלים באיכס”, המזלג שלה בצלחת שלו ושלו בצלחת שלה, אז כזה! משלימים אחד לשני את המשפטים, הוא על הגיטרה היא שרה, היא קול ראשון הוא שני, גועל נפש אין מילים. חתולים סיאמיים, צילי וגילי.
ואז הגיעה שנת 2000 וכולנו חיכינו לשמוע מתי הוא שובר את הכוס
ונילי הגיעה כולה דמעות וסיפרה שגילי שבר לה את הלב. שזה היה סתם ככה בבוקר, בדרך אגב, בדיוק כשהיא הכינה קפה והוא מרח טוסטים, הוא הודיע לה שהוא עוזב.
שהוא צריך שינוי, שזה לא היא זה הוא.
לא ראיתי בחיים, מישהו בוכה כל כך, כמו שהיא בכתה על גילי, לא משנה על מה דיברנו זה הזכיר לה את גילי, היא לא הצליחה לאכול, לא הצליחה לישון, לא רצתה לצאת לבלות איתנו. למילניום קראנו נילניום, כי ידענו שאף פעם לא נשכח בדיוק מה קרה בשנת 2000
אמרנו לה שצריך להוציא טישו “נילי” על שמה וליין דיאטות נילי
וחיכינו כל כך שגילי התקשר, אבל הוא לא.
עברו שלושה חודשים ונילי היתה עדין עצובה, אבל כשהיא לקחה ביס מעוגה ראינו שטעים לה וזה הרגיע.
אחרי חצי שנה היא חזרה לחייך
ואז בדיוק אז כשהיא עמדה על הרגליים, גילי התקשר – היתה התרגשות עצומה
אבל היא היתה כל כך פגועה שהיא לא ענתה לו
וגילי בא והיא לא פתחה לו את הדלת
וגילי שלח פרחים והיא זרקה לפח
וגילי שר לה מתחת לחלון וביקש סליחה ואמר שהוא היה חייב לעשות מסע קטן כדי להבין שהיא אהבת חייו
ואז הוא השאיר על מפתן הדלת קופסא עם פתק
“מבטיח לך הפעם ולנצח זר של עוגיות שושנים”
זה שבר אותה, אלו היו העוגיות האהובות עליה והוא אפה אותן
וזהו.
הם חזרו לדבר בשני קולות עד היום הזה.

אז המתכון הזה לא קיבלתי מגילי, אלא מברי יוגב,  שהוא חבר וגם האופה הכי מוכשר שאני מכירה,  מי שמשוטט אצלי בבלוג נתקל בשם שלו  פעם פעמיים ארבע חמש. הפעם הוא לימד אותי להכין את אלה. ואני מודה לו כל כך על כך הן פשוט נפלאות. זה בצק חק”י: חמאה קמח יוגורט, בצק אליפות והעוגיות פשוט עדינות מלבית מלבבת וטעם באקינגהאם פאלאס.

מה צריכים?
350 גר’ קמח + כפית אבקת אפייה
200 גר’ חמאה רכה
130 גר’ יוגורט בסגנון יווני
2 כפות אבקת סוכר
3 חלמונים
רבע כפית מלח

למרנג:
3 חלבונים
שמינית כפית מלח
3/4 כוס סוכר (150 גר’)
כף גדושה קורנפלור
כפית חומץ תפוחים
כפית מי ורדים

המלצת הגשה
תותים:
200 גר’ תותים
רבע כוס סוכר
כפית מי ורדים

פיסטוק קצוץ

איך מכינים?
1. בקערה נפורר עם הידיים חמאה, מלח, אבקת סוכר, קמח ואבקת אפייה עד שנקבל חול חמאתי, נוסיף יוגורט וחלמונים נלוש עד איחוד או הכל במעבד בכמה פולסים. ניתן לבצק לנוח במקרר ל- 15 דק’ות.
2. נחלק בצק לשניים, כל כדור נקמח ונפתח לעלה דק ויפה, נניח כל עלה על דף אפייה,
3. נקציף שלושה חלבונים ומלח לקצף תפוח ולבנבן, נוסיף בזירזוף עדין עדין סוכר, כשהקצף יציב מבריק ויפה נוסיף דרך מסננת את הקורנפלור, נוסיף כפית חומץ וכפית מי ורדים, נערבב קלות
4. נמרח אותו בחצי מכמות המרנג, בשכבה אחידה של חלבונים ונגלגל בעדינות לרולדה, המרנג קצת יברח וזה בסדר לא להתרגש,  נחתוך לפרוסות שושנים בעובי 3-5 ס”מ (גם כאן המרנג קצת “יתגלץ’ וזה בסדר) נסדר על תבנית תנור מרופדת. לתנור 160 מעלות כ-18 -22 דקות. כשצבע השושנים זהוב  מעט לא שחום.
5. הצעת הגשה – נגיש  עם סירופ תות מי ורדים ונעטר במעט פיסטוקים
טירוף

לסירופ תותים
נכניס את התותים, הסוכר ומי ורדים לקלחת קטנה, נכסה, אש קטנה כ-20 דק’ עד שהתותים רכים ונמסים. נצנן, נטחן ונעביר את התותים דרך מסננת.

מי שלא אוהב את טעם הלבנט, טעם  המלבי יכין בלי מי ורדים זה עדיין וואו