סיפרתי לכם כבר שלפני כמה שנים טובות, כשהילדים עוד שאלו אותי אם אפשר:
אפשר ארטיק? אפשר לקפוץ? אפשר לא להתרחץ?
כשאני בחרתי לילדים את הבגדים וכל חופש גדול טסנו לפלורידע להורים שלי.
אחותי ואני עם שלל ילדנו
לאבא שלי באותה תקופה היתה סירה. זה לא משהו יוצא דופן, יש גיל מסוים בפלורידע שהשגרה שלך נראית בערך ככה: בבוקר אתה הולך לדוג עם חולצת הוואי,
אחר הצהריים אתה הולך לגולף עם חולצת פסטל ובערב אתה הולך לפוקר עם חולצת סאטן מלאת ברק
ההורים שלי הם שיקוף שלי, שניהם אנשים מאוד נמרצים, אבא שלי בן אדם מאוד עצבני ואמא שלי בן אדם מאוד מעצבן. אני תודה לאל קיבלתי את שתי התכונות האלה במחיר של אישה אחת עצבנית ומעצבנת יחד.
כל שישי בארבע וחצי בבוקר הייתי מתעוררת לאותו ריטואל:
“שרה, היום אני מביא לך כזה דג לארוחת שישי, שומעת כזה דג”
“אל תביא לי דג, מי ינקה אותו? אני אקנה פרי קצ’ינג בהול פוד מרקט”
” פרי קצ’ינג?? מה זה דייג אם לא פרי קצ’ינג?? הא? מה יותר אורגני מזה? דייג-חכה-דג?”
כאן הטונים מעט עולים וכולנו זזים במיטות ואז זה מגיע לאישי:
” בשביל מה אני יוצא לים? בשבילי??”
“כן. אתה יוצא בשבילך”
“את יודעת מה שרה, לכי תמצאי לך פרי קצ’ינג”
פה אבא שלי יוצא בעצבים ואמא שלי צועקת בקול שכל הבית חלילה לא יפספס
“ולפני שאתה נכנס הביתה אתה מוריד את כל הסירחון בגראג’, שמעת??”
בום. טריקת דלת.
אמא שלי שאת הארוחה הכי חשובה ביום אוכלת בבוקר
מתחילה להקפיץ ירקות שיהיה מה לשים על הדגן הכי מריר בעולם, דוחן. וכל הבית ריח של מסעדה הודית
באמצע הגנגס.
זהו התעוררנו
אחותי ואני במטבח ליד אמא שלי.
“איך תמיד את מוצאת את הדרך להעיר אותנו בצורה מקורית מאז שאנחנו ילדות”
אני נוזפת בה כשהיא לועסת את הדוחן והירקות
“למה את לא יכולה פעם אחת לתת לאבא תחושה טובה אמא?”
“את יודעת איזה תחושה טובה זו שהוא לא סתם דג, למה את חייבת לעצבן?”
“אתן יודעות מה, בגללכן הדוחן עומד לי בגרון” היא נעלבת
“בגללנו?? דוחן זה איכס?”
“זה לא איכס, זה אחד הדברים הבריאים והטעימים שיש תטעמי”
“לא טועמת. שש בבוקר”
“תטעמי את” היא אומרת לאחותי, אחותי טועמת
“טעים” ואחותי קורצת לי, אחותי חכמה, יודעת נפש אמא-תה
“טוב נו, כשהוא יחזור אני אשמח על הדג, אבל הוא מנקה אותו, אתן יכולות לעזור לו”
צהריים. אבא חזר מהים.
“יואו יואו שרה איזה דג תפסתי כזה סי בס” הוא מראה לה את הגודל עם הידיים
“נו? איפה הדג?” אמא שלי שואלת את אבא שלי שכולו שיזוף ושמחה
“מה איפה הדג? נתתי לאשתו של מייק סלזניק”
“נתת לאשתו של מייק סלזניק???”
והכל מהתחלה לה לה לה לה לה

עמיחי ואני אוהבים לבשל יחד. באחת הפעמים עשינו מפגש דגים, ציירנו מתכוני דגים להנאתנו. זה המתכון הראשון מהמפגש ההוא.  לראות את עמיחי מכין את המנה האובלית הפנומנלית הזאת, היה כמו לצפות באומן. בחיי שזו תמונה ולא ציור. זה כל כך טעים ותכלס אחד הדברים הקלים להכנה.

מה צריכים?
שני דגים לבנים יפים ונקיים במשקל כ-700 גרם האחד (לברק/מוסר/דניס/)
קילו עגבניות שרי
2 עגבניות רגילות רבעים
פלפל ירוק חריף שלם
10 שיני שום
כפית מלח
רבע כוס שמן זית
2 גבעולי זעתר טרי (לא חובה)
כף חומץ בלסמי
שמן זית
חמאה

מחבת, תבנית או סוטאז’ רחב המקבל גם כיריים וגם תנור

איך מכינים?
1. נדליק תנור לחום 180 מעלות לא טורבו
2. נכניס למחבת את עגבניות השרי, עגבניות, הפלפל החריף השלם, שיני השום, שמן הזית, זעתר, מלח ובלסמי. נבשל על הכיריים ללא טיפת מים על להבה גבוהה עד שהעגבניות יכנעו ויתחילו להגיר מיצים טעימים כ- 10 דקות. מדי פעם נשקשק את הסיר שלא ידבקו לתחתית. ננמיך חום להכי נמוך.
3. בינתיים עם סכין חדודה נחרוץ את בשר הדג  לאורך ורוחב כמו בתמונה ממש עד שיגע באידרה. נחרוץ  משני הצדדיים, נמליח במלח גס טוב טוב ונדחוף קוביות חמאה  קטנות לחריצים שעשינו,  או נזליף שמן זית לחריצים, נפדר את הדגים במעט גרידת לימון ונטמון בבטן הדג שלושה פלחי לימון או שומר חתוך דק ויפה
4. נניח מעל מצע העגבניות המתבשל את הדגים שלנו, נמשיך לבשל כ-10 דקות על להבה בינונית נמוכה. נכניס לתנור חום גבוה 190 מעלות כ-25 דקות
5. נחזיר את המחבת לכיריים להבה גבוהה ונפזר 50 גרם קוביות חמאה קרה בינות ריבת העגבניות הטעימה – נשקשק את המחבת. עד המסה של החמאה – כ-2-3 דקות. נגיש. הצילווו