סירים

קציצות דגים ברוטב

קציצות דגים קטנות ומזמינות עם המון רוטב לחלה

המתכון הנ”ל נמצא בספר השני ויעלה בקרוב לאתר

לרכישה מאתר מודן
לרכישה מאתר צומת ספרים
לרכישה מאתר סטימצקי
לרכישה באתר המגדלור

תגיות

דגים,קציצות,קציצות לברק

שם מלא*

דואר אלקטרוני*

9 תגובות

הכי חדשות

הכי ישנות הכי מדורגות

Inline Feedbacks

צפו בכל התגובות

אולי תחשבו שגם זה מעניין

Loading...

אסטה לה אינסטה בייבי

זכרונות ארטישוק: הייתי ילדה

זכרונות ארטישוק:
הייתי ילדה מאוד רזה. בבית קראו לי אוליב, על שם אשת פופאי. (האמת, יש דימיון)
זה הפריע לאמא שלי, אבל בעיקר לסבתא שלי, הפחד הגדול שלה היה כשראתה ג’וקים וילדים רזים,
היא לא הרפתה וניסתה כל פעם משהו אחר, טעם חדש “שאולי הילדה תאהב” אני זוכרת אותה מרתיחה סיר ענק מלא מים ומטביעה בו המוני ארטישוק, מניחה לפני את הירק הקוצני ומראה לי איך אוכלים את בשר העלה הקשיח. זה טעים ומעניין לי.
אני רוצה לזרוק את החלק השעיר והלא ברור והיא אומרת “עשית את כל הדרך עד הלב ואת זורקת אותו? שברת לי את הלב” והיא עם כף גורפת את פלומת השיער הרכה, חותכת לארבע בוזקת מעט מלח ולימון, נועצת במזלג ואומרת “תטעמי” ובאותו רגע אני נשבית בקסמו של הירק המוזר והטעים כל כך.

סיפרתי לכם כבר שלפני ככה וככה שנים נסענו כל המשפוחה לאיטליה
התגלגלנו לכיוון נאפולי היה מאוחר מאוד ורעב מאוד ולא מצאנו שום מקום לחטוף משהו בדרך, כשהגענו אל הבית הכפרי ששכרנו ליד העיר סורנטו. הבנתי שאם אני לא אוכלת משהו אני אוכלת את אחד הילדים, בכניסה שאלתי את האישה היפה שקיבלה את פנינו “אקסקיוס מי וור מונג’ורה?” (הדגמתי לה עם הפה והיד) האישה אמרה משהו בשפה שלא הבנתי מילה, אבל הבנתי הכל. היא הובילה אותנו למטבח הכי יפה שראיתי בחיי, מטבח ישן עם אריחים צבעוניים ורצפת עץ אמיתית ותנור פחמים של פעם, כשבמרכזו עמד סיר כבד איטלקי עתיק שבטח האכיל כבר כמה פיות ודורות אחורה. הסיר היה מלא בארטישוקים ותפוחי אדמה. סיר עם רכות מזמינה של אוכל מנחם אמיתי. טרפנו.
בבוקר זכינו לראות את יפי הבית בית עם אדמה מניבה, ערוץ נחל שעבר בינות העצים,כרמים, המוני עצי לימון, שיחי ארטישוק קוצניים ועצי תות.
אני אוהבת ארטישוקים אני אוהבת את השם הייתי בטוחה שקוראים לירק (דרדר) ארטישוק, כי תכלס אם מחזיקים בו מהגזע, זה נראה כמו ארטיק ויש שוק מהטעם הטעים.
בחרתי לכם סיר קלאסיקה מרוקנית, המהדרין קונים ארטישוקים מנקים ומשאירים את ליבת הארטישוק, מכניסים לקערה עם מים ולימון.
כמובן שאפשר גם קפואים, זה טעים. אבל הכי טעים זה עם ארטישוק טרי מהשוק.

ארטישוקים ממולאים מתכון בבלוג של לייזה פאנלים לינק בפרופיל מתחת לתמונה ובסטורי

הכלים היפים של @foxhome_il
הפוסט בשיתוף פוקס הום

אין המצאה יותר קלה, כייפית ו

אין המצאה יותר קלה, כייפית ומהנה מפנקייק. תמיד תמיד תמיד מוסיפה לחוג הפנקייק איזה שדרוג קל: פעם מלוח עם תירס, ברוקולי או אפונה פעם מתוק עם דלעת, בטטה, בננה, תותים או אוכמניות
רק להגיד פנקייקים ומרגישים פינוקייקים. כשהילדים היו קטנים הייתי מכינה מיני פנקייקים קטנים מותאמים לפה מתוק שרק לומד את חדוות הלעיסה ומנעד הטעמים ויכול לאחוז בקלות ביד הקטנה.
חכמת הפנקייק היא פשוטה: המחבת כדאי שתהיה נון סטיק, הבלילה צריכה להרגיש כמו בלילת עוגה הרי זאת עוגת מחבת, חום הכיריים צריך להיות בינוני לא גבוה ולא נמוך מדי. בדיוק כמו בתנור. ככה היא בדיוק באמצע.
הפרנציפ ככ פשוט והקולקציה לא נגמרת דגמתי לכם שלושה אהובים במיוחד בחוג השדרוג של הפנקייק.
השתמשתי ביוגורט דנונה 3% - יוגורט עושה פלאים בעוגה ולכן גם בפנקייק.

כל כך טעימים אהובים על קטנים וגדולים. (אפשר להכין אותם בורסיה מלוחה ללא סוכר עם כפית מלח כף סויה, כף מייפל וכפית שמן שומשום).
מה צריכים?
350 גרם בטטה מבושלת עד רכות ומעוכה לכדי פירה (בטטה גדולה אחת)
2 כפות מייפל
2 ביצים
20 גרם חמאה מומסת או שתי כפות שמן
200 מ"ל יוגורט דנונה 3%
כפית קינמון
רבע כפית מלח
כוס וחצי קמח כוסמין 70 אחוז (210 גרם)
כפית אבקת אפייה
חצי כפית סודה לשתייה
איך מכינים?
נכניס למעבד מזון או פשוט בקערה: את הבטטה המעוכה,ביצים, יוגורט, קינמון, חמאה, מלח, מייפל נערבב היטב עד איחוד, נוסיף את הקמח עם אבקת האפייה והסודה לשתייה. ניתן לתערובת לנוח 5 דקות וניגש להכנת הפנקייקים.
על להבה בינונית נחמם מחבת נון סטיק, נשמן מעט בחמאה או שמן ועם מצקת קטנה או כף ניצור פנקייקים
נהפוך כשנראה בועיות קטנות ומזהיב מעט בצדדים (כ-4 דקות) צד שני עוד 2 דקות
פנקייק זה שבת בבוקר יום יפה. כל המתכונים המסודרים בבלוג של לייזה פאנלים

@danone_il בשיתוף

‏‎אני לא מאמינה שהילד שלי שנולד איש, חוגג יום הולדת.
‏‎היום.
‏‎הוא הרי נולד בן 53.
‏‎ איך שיצא, קרץ לי עם העין ואמר "את אמא שלי?" הנהנתי עם הראש, תוך כדי שעזר לרופא בחיתוך חבל הטבור,
‏‎החתים אותי פה ופה ופה ואמר:
‏‎"אל תדאגי, זה רק טפסולוגיה, אני אדאג לעצמי יופי, אבל את יודעת אמא זו אמא"
‏‎מאז אני די בשוק באופן יומיומי
‏‎אין יום מאז שנולד שאני לא תוהה בקול "זה ילד זה?"
‏‎גמל עצמו מטיטולים בגיל שמונה חודש:
‏‎״לא יכול להיות שאדם כמוני, זוחל עם חיתול בין הרגליים״
‏‎אמר באנגלית ותירגם לי לעברית למקרה שלא אבין.
‏‎אומרים שאחד הדברים החשובים בגידול ילדים זה התיקון שלנו דרכם.
‏‎זה עשה יופי של תיקון לזכרון המקולקל שלי.
‏‎פתאום יש לי זכרון נייד פעיל 24/7, סוג של גוגל
‏‎הוא זוכר הכל. כל פרט, כל כוכב בגלקסיה, כל אמא שאמרה לנו שלום, כל חבר, שכן, כתובת משלוחים, מתכון, סרט הצגה,
‏‎שחקן, מערכון, קודים, מודים, מה לא???
‏‎לא אשכח איך פעם ראשונה לקחתי אותו לבדיקת שיניים בגיל שלוש וחצי המזכירה ביקשה ממני את תעודת הזהות של הילד
‏‎בקול מתוק הוא דיקלם לה ואז שאל : "את צריכה גם את סיפרת הביקורת?"
‏‎היא הסתכלה עלי, אני עליה ושתינו בקולות שלובים שאלנו
‏‎"זה ילד זה?"
‏‎ואז כשיצאנו מהבדיקה, היה לו התקף נוסטלגי
‏‎״זוכרת כשהייתי קטן, אכלנו במסעדה איטלקית על 57 והשמינית?״
‏‎״מתי כשהיית בין שלוש?לפני חצי שנה???״
‏‎״כן אמא, במסעדה ההיא, הבנתי סוף סוף, פעם ראשונה את ההבדל בטעם בין זוקיני לקישוא"
‏‎כשהיה בן עשר קרא לאחיו הקטנים הילדים
‏‎"אמא, כדאי שהילדים ילכו לישון בתשע עם ספר קריאה"
‏‎"הילדים??" אחיך קטן ממך בשנה וחצי ואחותך בשלוש שנים, הילדים???"

‏‎הוא יודע דרך ללב אישה: "אמא אמרתי לך כמה יפה האור נופל על פנייך?"
‏‎"מתקתקה שלי, את יודעת שאת אמא נפלאה, נכון?"
‏‎ואני נמסה
והוא מקבל מה שהוא רוצה.

‏‎הוא עשה לי טובה והסכים לבר-מצווה "רק בגלל שאת חובבת מסורת ואני יודע עד כמה זה חשוב לכם, המזרחים"
‏‎היום הוא התקשר אחרי שחזרתי עם הכלב מסיבוב עדלאידע סנטר,
‏‎ ״אמא אני אשמח לעוגת יומולדת, למרות שאמרתי בבוקר שאין צורך"
‏‎"בכיף חמוד שלי"
‏‎"לא. לא שוקולד, אני רוצה עוגת ספוג עם תותים וקרם"
‏‎"בכיף" החמוד שלי כבר נעלם
‏‎"אמא, את יודעת, כרגע לא בא לך להשקיע, אבל בראי רחוק, יש מצב שזה ישאיר צלקת קטנה לי ולך, כן?"
‏‎"ברור" (זה ילד זה??)
‏‎"ואמא?"
‏‎"כן חמוד שלי"
‏‎"נפאז' יוסיף מאוד לעוגה" אמר וסגר
‏‎
‏‎אני מודה לו שבחר בי.
‏‎והחתים דווקא אותי הילד הזה.

עוגת ספוג מושלמת עכשיו בבלוג של לייזה פאנלים

שמתי לב שגם בפילאטיס אנחנו מתחלקות לשלוש:
הצעירות מדי שבאות להרים את מה שמורם
האימהות מדי שבאות להרים את מה שנפל
והסבתות. הו הסבתות שבאמצע עבודה אינטנס על שריר התאומים, הן משחררות את הקפיץ, עוברות ממיטה למיטה מראות לכולם תמונה של התאומים שהתגייסו, מוציאות תרמוס שותות קפה עם חתכת עוגה. כי הן יודעות טוב טוב שאין להן יותר מה להרים חוץ ממורל!!
יום אישה שמח 💕

נכון הרבה פעמים אתם נתקלים באנשים שלא בא לכם לראות. לא בגללם.
אלא בגלל איך שאנחנו רואים את עצמנו דרכם.
אז היום בעלייה חזרה מהשוק עם כל השקים והשקיות, עצרתי לקטנה על ספסל ציבורי לקחתי לריאות אוויר עירים (ההפוך של אוויר הרים) כשבדיוק אוטובוס הפליץ מלא גזים ועשן.
התיישבתי על ספסל נרגעת מההשתנקות ונזכרתי שקמתי הבוקר על הצד הטוב של היום ושום דבר לא יוריד אותי וככה בראש הקטן והחייכן שלי חשבתי מחשבות קטנות וטובות: יה איזה כיף שתיכף אביב ואיזה כיף שהמבול כמעט מאחורינו והקורונה תיכף אחורינו והבית ריק ריק ריק והלב מלא מלא מלא ואיזה כיף שאני כזאת חרוצה ועל הבוקר הכנתי עוגה ואיך שפורקת סחורה במטבח אני מושיבה עצמי עם קפה וחתכת עוגה.
גם חתולה ג’ינג’ית עצרה למנוחת ספסל קטנה “יש לי הפתעה בשבילך חתולי” אמרתי בקול מיילל
ואיך שבאתי לשלוף מהשקית קוביית גבינה אני שומעת:
“וואו. תקשיבי, איזה אמיצה את שאת יושבת על ספסל ועוד ככה”
היא מעליי. מטילה צל וספק ענק בביטחון.
זאת נטע. האמא הכי. עם הילדים הכי. והבעל הכי. והבית הכי. והיא מטר שבעים וחמש של סטייל מושלם והיא מסתכלת עלי ואני מסתכלת איך שהיא מסתכלת עליי
עם הכפכפי קרוקס והכתמים של הקמח מהעוגה שהכנתי הבוקר
ואני מאכילה חתולה
ואני יודעת והיא יודעת איך זה נראה. הרי אני בגיל הזה, שאני כבר לא יכולה לצאת מהבית נטורל בלי להסתכל במראה, חופשיה ומלאת ברק, אין בזה טיפה של חן ושובבות. אני בגיל הזה שקצת הזנחה, חתולים ושקיות ואני במדרון תלול בואכה הומלסית תל אביבית.
“כן ממש אמיץ מצידי לשבת ככה על ספסל עם כל היופי הזה” אני עונה
ולוקחת את השקיות והקרוקס שלי והולכת מהר מהר הביתה.

מזל שחיכתה לי בבית עוגת פירורים מושלמת. כי אין כמו לאסוף את הפירורים חזרה אלייך. ואיזה פירורים יש לעוגה הזאת אתם עומדים להתאהב.
היא תחתום אצלכם קבע.
דברי אחד חשוב:
את שכבת הפירורים תפוררו בקערה עם מזלג והניחו בצד ל10 דקות.

עוגת פירורים לקפה - בבלוג של לייזה פאנלים ותיכף בסטורי

@danone_il בשיתוף

ביקשו מדניאלה לונדון דקל וממני לשלוח תמונה עדכנית באיכות גבוהה בקלוז אפ למפגש במה של שתינו ביום האישה (אין לנו עדכנית ועוד באיכות גבוהה ומקרוב?? השתגעתם?)
״למה שלא אאייר אותנו?״ שאלה דניאלה רטורית
המוכשרת הזאת ציירה בדקותיים את הפוסטר המעצים והמרשים הזה.
אז פוסטר יש
והוא חלום
עכשיו צריך לראות איך יהיה המופע

@daniellalondon

רק אומרים לי “יש שקשוקה” ואני נהיית שמחה.
שקשוקה ים תיכונית עם לחם שיודע לספוג את כל הרגש שהשקשוקה מוציאה ממנו
שקשוקה מרכזית שכל אחד גורף לעצמו לצלחת ובסוף בסוף כולם מנגבים את המחבת ביחד.
שקשוקה המוגשת עם סלט טרי וטחינה לא צריך יותר כלום.
אבל כשהשקשוקה מבאסת – היא חמוצה מדי, עשויה מדי, כולה מרסק עגבניות (פיכס) מרירה משריפת יתר של השום – הלך הכיף הלך הריגוש השקשוק מהשקשוקה.
כי ארוחת בוקר קדושה לישראלים
כמו פרות להודים,
כמו צלב לנוצרים,
כמו ג’אראס לסטלנים,
מבחינתי שכל המסעדות בארץ יגישו ארוחת בוקר
כבר הצעתי כמה פעמים שמישהו יפתח רשת עולמית תחת השם “יזראלי ברקפסט קלאב” ואנחנו על המפה.
שאלות כמו “נו, אז איך היה לך בחו”ל?” תמיד יפתחו אצלי בצרור תלונות על ארוחות הבוקר ואיך זה חירב לי את היום
תמיד מוצאת עצמי הולכת למלצר עם מבט ישראלי מתחנחן ומבקשת במבטא בוטה
“אקסקיוסמי סר איז דר כמה וג’טבלס טריים?”
והוא תמיד יצביע על החסה, כאילו מה זה??
חסה אנפורצ’נטלי איז נוט וג’טבל איטס פייפר”
ככה אני ב-חו”ל
אבל כשאני במלון בארץ אני דורשת יותר, הרבה יותר
בוא נודה, בשביל מה אנחנו משלמים הון על מלון?
בשביל החדרון? לא
בשביל הנוף לחניון? לא
בשביל שירותי הניקיון? לא
בשביל בקבוקוני השמפון? לא לא לא
רק בשביל ארוחת בוקר
ולכן חשוב לנו שקשוקת עגבניות כהלכה – וזה עבודה. והרבה מחפפים שם.
אני רק אומרת ששקשוקת חצילים זה פחות עבודה ופחות קשה ליפול בה!
ואם בא לי לגוון מהשקשוקה הקלאסית, אז איכשהו תמיד תמיד זאת תהיה שקשוקת חצילים כי זה כל כך כל כך טעים ובניגוד לקלאסית, כאן אפשר וגם כדאי להשתמש בשימורי עגבניות והמלאכה קצרה.
אי אפשר לפשל בשקשוקה הזאת. תכינו בדיוק כמו שכתבתי ודברו אלי אחרי זה

בשיתוף @foxhome_il

זר פרחים לולנטיין
סיר תכשיט של תפוחי אדמה וכרובית
מתכון בבלוג של לייזה פאנלים

העניין עם ירקות מבושלים שצריך לבוא אליהם באהבה בכבוד, לראות שהכרובית רוצה להישאר מכוסה בעלעליה הכל כך טעימים, להסתכל על הסיר כמו תכשיט שאנחנו באים לצרוף והטעם שלו יצא סוף. זאת מנת ירקות שיכולה להיות מנה עיקרית נהדרת או תוספת ליד כל דבר שנגיש. זה הסיר שיתחסל ראשון. מבטיחה.

סיפרתי לכם כבר שלפני כמה שנים טובות, כשהילדים עוד שאלו אותי אם אפשר:
אפשר ארטיק? לקפוץ? אפשר לא להתרחץ?
כשאני בחרתי לילדים את הבגדים וכל חופש טסנו לפלורידע להורים שלי.אחותי,אני עם שלל ילדנו
לאבא שלי באותה תקופה היתה סירה. יש גיל מסוים בפלורידע שהשגרה שלך נראית בערך ככה: בבוקר אתה הולך לדוג עם חולצת הוואי,
אחר הצהריים אתה הולך לגולף עם חולצת פסטל ובערב אתה הולך לפוקר עם חולצת סאטן מלאת ברק
ההורים שלי הם שיקוף שלי, שניהם אנשים מאוד נמרצים, אבא שלי בן אדם מאוד עצבני ואמא שלי בן אדם מאוד מעצבן.
שישי בארבע בבוקר מתעוררות לאותו ריטואל:
“שרה, היום אני מביא לך כזה דג לארוחת שישי”
“אל תביא לי, אני אקנה פרי קצ’ינג בהול פוד מרקט”
” פרי קצ’ינג?? מה זה דייג אם לא פרי קצ’ינג?? הא? מה יותר אורגני מזה? דייג-חכה-דג?”
כאן הטונים עולים וכולנו זזים במיטות
” בשביל מה אני יוצא לים? בשבילי??”
“כן. אתה יוצא בשבילך”
“את יודעת מה, לכי תמצאי לך פרי קצ’ינג”
אבא שלי יוצא בעצבים ואמא שלי צועקת בקול שכל הבית חלילה לא יפספס
“ולפני שאתה נכנס הביתה אתה מוריד את כל הסירחון בגראג’, שמעת??”
בום. טריקת דלת.
אמא שלי שאת הארוחה הכי חשובה ביום אוכלת בבוקר
מתחילה להקפיץ ירקות שיהיה מה לשים על הדגן הכי מריר בעולם, דוחן. וכל הבית ריח של מסעדה הודית
באמצע הגנגס.
התעוררנו
אחותי ואני במטבח ליד אמא שלי.
“תמיד את מעירה אותנו”
אני נוזפת בה כשהיא לועסת את הדוחן והירקות
“למה את לא יכולה פעם אחת לתת לאבא תחושה טובה אמא?”
“כן, למה את חייבת לעצבן?”
“אתן יודעות מה, בגללכן הדוחן עומד לי בגרון” היא נעלבת
“בגללנו?? דוחן זה איכס?”
“זה לא איכס, זה אחד הדברים הבריאים והטעימים שיש תטעמי”
“לא טועמת. שש בבוקר”
“תטעמי את” היא אומרת לאחותי, אחותי טועמת
“טעים” ואחותי קורצת לי, אחותי חכמה, יודעת נפש אמא-תה
“טוב נו, אני אשמח על הדג, אבל הוא מנקה אותו, אתן יכולות לעזור לו”
צהריים. אבא חזר מהים.
“יואו יואו איזה דג תפסתי כזה סי בס” הוא מראה עם הידיים
“נו? איפה הדג?” אמא שלי שואלת את אבא שלי שכולו שיזוף ושמחה
“מה איפה הדג? נתתי לאשתו של מייק סלזניק”
“נתת לאשתו של מייק סלזניק???”
והכל מהתחלה

עמיחי ואני אוהבים לבשל יחד. באחת הפעמים עשינו מפגש דגים, ציירנו מתכוני דגים להנאתנו. זה המתכון הראשון מהמפגש ההוא. לראות את עמיחי מכין את המנה האובלית הפנומנלית הזאת, היה כמו לצפות באומן. בחיי שזו תמונה ולא ציור. זה כל כך טעים ותכלס אחד הדברים הקלים להכנה.

הדגים של עמיחי בבלוג של לייזה פאנלים

@amihai_beer

בכל משפחה יש את ה-אחד הזה שחייב לקחת את מנות הצומי שלו דרך קונצים באוכל?
כולם יאכלו אותו דבר. רק הוא חייב להפריד את הפסטה מהרוטב, את הקשה מהרך, בלי הצהוב של הביצה, בלי הלבן של הלחם, שהשניצל לא יגע בפירה, שהפירה יהיה בלי גושים, אבל לא חלק. אם אפשר את המרק בלי מים רק שקדים, את הברוקולי: “אני טועם רק אם תחליפי לו את הצבע מירוק”.
ו: “אני רוצה סלט, אבל בלי עגבניות, פלפלים גזר ובצל, בסדר אמא?”
“כאילו רק מלפפון? אז תגיד מלפפון!”
מכירים? אני מכירה אותו יופי
אני לא אנקוב בשמו, רק אגיד שקוראים לו דניאל.
עד גיל שנתיים היה דובוני בונבוני, ואז הפך לדובון לאלא – כמו רבים וטובים אחריו ולפניו. אבל לא ויתרתי, אני תמיד אומרת מאחורי כל ילד עם קונצים יש אמא עם קונצים, הקם לקונצך השכם לקונצו! הבנו?
קודם כל, צריך להבין שאף אחד לא עושה לנו דווקא. לחלק גדול מהילדים קשה להכיל טעמים מורכבים – הם באמת ובתמים זקוקים לשני טעמים בלבד: טעם אחד לבן: ועדיף שיהיה סוכר לבן וטעם שני: אומאמי ועדיף בצורת ביסלי גריל או צ’יפס של מקדונלד. אחרי שהבנו את זה
צריך להגיע להחלטה חשובה – מה הכי חשוב לי שהמתוקי שלי יאכל – נגיד לי היה חשוב שימשיך לאכול סלט, ירקות מבושלים וביצה. איך עושים את זה?
אני חושפת פה את תיבת הקונצונים הסודית שלי:
קונץ 1 : צאו לטבע: איכשהו במרחב התיאבון מתעורר, הבטן מקרקרת ונפתח חלון הזדמנויות, בצורת פה קטן ומתוק , הנס קורה והוא טורף כפית שלמה (תקשיבו, זה לא קורה בפעם אחת, יקח שלוש פעמים עד שתהיה קליטה במשרד העבודה. בדוק!)
קונץ 2 : הפרסום עובד: קופי טוב לאוכל , יענו תנו לאוכל שם מגניב – דמות מתכנית טלויזיה נערצת “פסטה ספיידרמן”, קציצות “הרקולסים”, פירה “סליים” וכו’
קונץ 3: תתפלאו אבל גם ילדים אוכלים עם העיניים: צלחת אוכל היא גם מצחיקה ואפשר לשחק איתה – “עכשיו נצייר פרצוף ונאכל את האף והגוף”. ארוחת ערב שהיא להיט הבית אצלנו שנים – סושי חביתושי – חביתה דקה, מרוחה בגבינה לבנה, עליה שכבת סלט, לגלגל לרול גדול ולחתוך לפרוסות קראתי לזה “סושי חביתושי” – עד היום שהם כבר סוסים אני שומעת “אמא, אפשר סושי חביתושי”
קונץ 4: שמך אוכל לפניך – כמו המרק הזה, מרק קובה דניאל – מספיק שטעם קובבה אחת ואמר שטעים, מהיום יקרא המרק הזה בישראל על שמו וכולם יודעים שאת מרק קובה דניאל, דניאל הכי אוהב. (איכשהו זה מגיע גם אליו).
קונץ 5: לרתק לרתק לרתק: ז”א לרתק אותו לכסא שלא יוכל לזוז (הגזמתי אוקי) ולרתק אותו בסיפור – אין אין זה תמיד עובד
וכשאני אובדת עצות אז הכי עובד “אם תטעם את הברוקולי תקבל 5 שקל”

זכרונות ארטישוק: הייתי ילדה

זכרונות ארטישוק:
הייתי ילדה מאוד רזה. בבית קראו לי אוליב, על שם אשת פופאי. (האמת, יש דימיון)
זה הפריע לאמא שלי, אבל בעיקר לסבתא שלי, הפחד הגדול שלה היה כשראתה ג’וקים וילדים רזים,
היא לא הרפתה וניסתה כל פעם משהו אחר, טעם חדש “שאולי הילדה תאהב” אני זוכרת אותה מרתיחה סיר ענק מלא מים ומטביעה בו המוני ארטישוק, מניחה לפני את הירק הקוצני ומראה לי איך אוכלים את בשר העלה הקשיח. זה טעים ומעניין לי.
אני רוצה לזרוק את החלק השעיר והלא ברור והיא אומרת “עשית את כל הדרך עד הלב ואת זורקת אותו? שברת לי את הלב” והיא עם כף גורפת את פלומת השיער הרכה, חותכת לארבע בוזקת מעט מלח ולימון, נועצת במזלג ואומרת “תטעמי” ובאותו רגע אני נשבית בקסמו של הירק המוזר והטעים כל כך.

סיפרתי לכם כבר שלפני ככה וככה שנים נסענו כל המשפוחה לאיטליה
התגלגלנו לכיוון נאפולי היה מאוחר מאוד ורעב מאוד ולא מצאנו שום מקום לחטוף משהו בדרך, כשהגענו אל הבית הכפרי ששכרנו ליד העיר סורנטו. הבנתי שאם אני לא אוכלת משהו אני אוכלת את אחד הילדים, בכניסה שאלתי את האישה היפה שקיבלה את פנינו “אקסקיוס מי וור מונג’ורה?” (הדגמתי לה עם הפה והיד) האישה אמרה משהו בשפה שלא הבנתי מילה, אבל הבנתי הכל. היא הובילה אותנו למטבח הכי יפה שראיתי בחיי, מטבח ישן עם אריחים צבעוניים ורצפת עץ אמיתית ותנור פחמים של פעם, כשבמרכזו עמד סיר כבד איטלקי עתיק שבטח האכיל כבר כמה פיות ודורות אחורה. הסיר היה מלא בארטישוקים ותפוחי אדמה. סיר עם רכות מזמינה של אוכל מנחם אמיתי. טרפנו.
בבוקר זכינו לראות את יפי הבית בית עם אדמה מניבה, ערוץ נחל שעבר בינות העצים,כרמים, המוני עצי לימון, שיחי ארטישוק קוצניים ועצי תות.
אני אוהבת ארטישוקים אני אוהבת את השם הייתי בטוחה שקוראים לירק (דרדר) ארטישוק, כי תכלס אם מחזיקים בו מהגזע, זה נראה כמו ארטיק ויש שוק מהטעם הטעים.
בחרתי לכם סיר קלאסיקה מרוקנית, המהדרין קונים ארטישוקים מנקים ומשאירים את ליבת הארטישוק, מכניסים לקערה עם מים ולימון.
כמובן שאפשר גם קפואים, זה טעים. אבל הכי טעים זה עם ארטישוק טרי מהשוק.

ארטישוקים ממולאים מתכון בבלוג של לייזה פאנלים לינק בפרופיל מתחת לתמונה ובסטורי

הכלים היפים של @foxhome_il
הפוסט בשיתוף פוקס הום

אין המצאה יותר קלה, כייפית ו

אין המצאה יותר קלה, כייפית ומהנה מפנקייק. תמיד תמיד תמיד מוסיפה לחוג הפנקייק איזה שדרוג קל: פעם מלוח עם תירס, ברוקולי או אפונה פעם מתוק עם דלעת, בטטה, בננה, תותים או אוכמניות
רק להגיד פנקייקים ומרגישים פינוקייקים. כשהילדים היו קטנים הייתי מכינה מיני פנקייקים קטנים מותאמים לפה מתוק שרק לומד את חדוות הלעיסה ומנעד הטעמים ויכול לאחוז בקלות ביד הקטנה.
חכמת הפנקייק היא פשוטה: המחבת כדאי שתהיה נון סטיק, הבלילה צריכה להרגיש כמו בלילת עוגה הרי זאת עוגת מחבת, חום הכיריים צריך להיות בינוני לא גבוה ולא נמוך מדי. בדיוק כמו בתנור. ככה היא בדיוק באמצע.
הפרנציפ ככ פשוט והקולקציה לא נגמרת דגמתי לכם שלושה אהובים במיוחד בחוג השדרוג של הפנקייק.
השתמשתי ביוגורט דנונה 3% - יוגורט עושה פלאים בעוגה ולכן גם בפנקייק.

כל כך טעימים אהובים על קטנים וגדולים. (אפשר להכין אותם בורסיה מלוחה ללא סוכר עם כפית מלח כף סויה, כף מייפל וכפית שמן שומשום).
מה צריכים?
350 גרם בטטה מבושלת עד רכות ומעוכה לכדי פירה (בטטה גדולה אחת)
2 כפות מייפל
2 ביצים
20 גרם חמאה מומסת או שתי כפות שמן
200 מ"ל יוגורט דנונה 3%
כפית קינמון
רבע כפית מלח
כוס וחצי קמח כוסמין 70 אחוז (210 גרם)
כפית אבקת אפייה
חצי כפית סודה לשתייה
איך מכינים?
נכניס למעבד מזון או פשוט בקערה: את הבטטה המעוכה,ביצים, יוגורט, קינמון, חמאה, מלח, מייפל נערבב היטב עד איחוד, נוסיף את הקמח עם אבקת האפייה והסודה לשתייה. ניתן לתערובת לנוח 5 דקות וניגש להכנת הפנקייקים.
על להבה בינונית נחמם מחבת נון סטיק, נשמן מעט בחמאה או שמן ועם מצקת קטנה או כף ניצור פנקייקים
נהפוך כשנראה בועיות קטנות ומזהיב מעט בצדדים (כ-4 דקות) צד שני עוד 2 דקות
פנקייק זה שבת בבוקר יום יפה. כל המתכונים המסודרים בבלוג של לייזה פאנלים

@danone_il בשיתוף

‏‎אני לא מאמינה שהילד שלי שנולד איש, חוגג יום הולדת.
‏‎היום.
‏‎הוא הרי נולד בן 53.
‏‎ איך שיצא, קרץ לי עם העין ואמר "את אמא שלי?" הנהנתי עם הראש, תוך כדי שעזר לרופא בחיתוך חבל הטבור,
‏‎החתים אותי פה ופה ופה ואמר:
‏‎"אל תדאגי, זה רק טפסולוגיה, אני אדאג לעצמי יופי, אבל את יודעת אמא זו אמא"
‏‎מאז אני די בשוק באופן יומיומי
‏‎אין יום מאז שנולד שאני לא תוהה בקול "זה ילד זה?"
‏‎גמל עצמו מטיטולים בגיל שמונה חודש:
‏‎״לא יכול להיות שאדם כמוני, זוחל עם חיתול בין הרגליים״
‏‎אמר באנגלית ותירגם לי לעברית למקרה שלא אבין.
‏‎אומרים שאחד הדברים החשובים בגידול ילדים זה התיקון שלנו דרכם.
‏‎זה עשה יופי של תיקון לזכרון המקולקל שלי.
‏‎פתאום יש לי זכרון נייד פעיל 24/7, סוג של גוגל
‏‎הוא זוכר הכל. כל פרט, כל כוכב בגלקסיה, כל אמא שאמרה לנו שלום, כל חבר, שכן, כתובת משלוחים, מתכון, סרט הצגה,
‏‎שחקן, מערכון, קודים, מודים, מה לא???
‏‎לא אשכח איך פעם ראשונה לקחתי אותו לבדיקת שיניים בגיל שלוש וחצי המזכירה ביקשה ממני את תעודת הזהות של הילד
‏‎בקול מתוק הוא דיקלם לה ואז שאל : "את צריכה גם את סיפרת הביקורת?"
‏‎היא הסתכלה עלי, אני עליה ושתינו בקולות שלובים שאלנו
‏‎"זה ילד זה?"
‏‎ואז כשיצאנו מהבדיקה, היה לו התקף נוסטלגי
‏‎״זוכרת כשהייתי קטן, אכלנו במסעדה איטלקית על 57 והשמינית?״
‏‎״מתי כשהיית בין שלוש?לפני חצי שנה???״
‏‎״כן אמא, במסעדה ההיא, הבנתי סוף סוף, פעם ראשונה את ההבדל בטעם בין זוקיני לקישוא"
‏‎כשהיה בן עשר קרא לאחיו הקטנים הילדים
‏‎"אמא, כדאי שהילדים ילכו לישון בתשע עם ספר קריאה"
‏‎"הילדים??" אחיך קטן ממך בשנה וחצי ואחותך בשלוש שנים, הילדים???"

‏‎הוא יודע דרך ללב אישה: "אמא אמרתי לך כמה יפה האור נופל על פנייך?"
‏‎"מתקתקה שלי, את יודעת שאת אמא נפלאה, נכון?"
‏‎ואני נמסה
והוא מקבל מה שהוא רוצה.

‏‎הוא עשה לי טובה והסכים לבר-מצווה "רק בגלל שאת חובבת מסורת ואני יודע עד כמה זה חשוב לכם, המזרחים"
‏‎היום הוא התקשר אחרי שחזרתי עם הכלב מסיבוב עדלאידע סנטר,
‏‎ ״אמא אני אשמח לעוגת יומולדת, למרות שאמרתי בבוקר שאין צורך"
‏‎"בכיף חמוד שלי"
‏‎"לא. לא שוקולד, אני רוצה עוגת ספוג עם תותים וקרם"
‏‎"בכיף" החמוד שלי כבר נעלם
‏‎"אמא, את יודעת, כרגע לא בא לך להשקיע, אבל בראי רחוק, יש מצב שזה ישאיר צלקת קטנה לי ולך, כן?"
‏‎"ברור" (זה ילד זה??)
‏‎"ואמא?"
‏‎"כן חמוד שלי"
‏‎"נפאז' יוסיף מאוד לעוגה" אמר וסגר
‏‎
‏‎אני מודה לו שבחר בי.
‏‎והחתים דווקא אותי הילד הזה.

עוגת ספוג מושלמת עכשיו בבלוג של לייזה פאנלים

שמתי לב שגם בפילאטיס אנחנו מתחלקות לשלוש:
הצעירות מדי שבאות להרים את מה שמורם
האימהות מדי שבאות להרים את מה שנפל
והסבתות. הו הסבתות שבאמצע עבודה אינטנס על שריר התאומים, הן משחררות את הקפיץ, עוברות ממיטה למיטה מראות לכולם תמונה של התאומים שהתגייסו, מוציאות תרמוס שותות קפה עם חתכת עוגה. כי הן יודעות טוב טוב שאין להן יותר מה להרים חוץ ממורל!!
יום אישה שמח 💕

נכון הרבה פעמים אתם נתקלים באנשים שלא בא לכם לראות. לא בגללם.
אלא בגלל איך שאנחנו רואים את עצמנו דרכם.
אז היום בעלייה חזרה מהשוק עם כל השקים והשקיות, עצרתי לקטנה על ספסל ציבורי לקחתי לריאות אוויר עירים (ההפוך של אוויר הרים) כשבדיוק אוטובוס הפליץ מלא גזים ועשן.
התיישבתי על ספסל נרגעת מההשתנקות ונזכרתי שקמתי הבוקר על הצד הטוב של היום ושום דבר לא יוריד אותי וככה בראש הקטן והחייכן שלי חשבתי מחשבות קטנות וטובות: יה איזה כיף שתיכף אביב ואיזה כיף שהמבול כמעט מאחורינו והקורונה תיכף אחורינו והבית ריק ריק ריק והלב מלא מלא מלא ואיזה כיף שאני כזאת חרוצה ועל הבוקר הכנתי עוגה ואיך שפורקת סחורה במטבח אני מושיבה עצמי עם קפה וחתכת עוגה.
גם חתולה ג’ינג’ית עצרה למנוחת ספסל קטנה “יש לי הפתעה בשבילך חתולי” אמרתי בקול מיילל
ואיך שבאתי לשלוף מהשקית קוביית גבינה אני שומעת:
“וואו. תקשיבי, איזה אמיצה את שאת יושבת על ספסל ועוד ככה”
היא מעליי. מטילה צל וספק ענק בביטחון.
זאת נטע. האמא הכי. עם הילדים הכי. והבעל הכי. והבית הכי. והיא מטר שבעים וחמש של סטייל מושלם והיא מסתכלת עלי ואני מסתכלת איך שהיא מסתכלת עליי
עם הכפכפי קרוקס והכתמים של הקמח מהעוגה שהכנתי הבוקר
ואני מאכילה חתולה
ואני יודעת והיא יודעת איך זה נראה. הרי אני בגיל הזה, שאני כבר לא יכולה לצאת מהבית נטורל בלי להסתכל במראה, חופשיה ומלאת ברק, אין בזה טיפה של חן ושובבות. אני בגיל הזה שקצת הזנחה, חתולים ושקיות ואני במדרון תלול בואכה הומלסית תל אביבית.
“כן ממש אמיץ מצידי לשבת ככה על ספסל עם כל היופי הזה” אני עונה
ולוקחת את השקיות והקרוקס שלי והולכת מהר מהר הביתה.

מזל שחיכתה לי בבית עוגת פירורים מושלמת. כי אין כמו לאסוף את הפירורים חזרה אלייך. ואיזה פירורים יש לעוגה הזאת אתם עומדים להתאהב.
היא תחתום אצלכם קבע.
דברי אחד חשוב:
את שכבת הפירורים תפוררו בקערה עם מזלג והניחו בצד ל10 דקות.

עוגת פירורים לקפה - בבלוג של לייזה פאנלים ותיכף בסטורי

@danone_il בשיתוף

ביקשו מדניאלה לונדון דקל וממני לשלוח תמונה עדכנית באיכות גבוהה בקלוז אפ למפגש במה של שתינו ביום האישה (אין לנו עדכנית ועוד באיכות גבוהה ומקרוב?? השתגעתם?)
״למה שלא אאייר אותנו?״ שאלה דניאלה רטורית
המוכשרת הזאת ציירה בדקותיים את הפוסטר המעצים והמרשים הזה.
אז פוסטר יש
והוא חלום
עכשיו צריך לראות איך יהיה המופע

@daniellalondon

רק אומרים לי “יש שקשוקה” ואני נהיית שמחה.
שקשוקה ים תיכונית עם לחם שיודע לספוג את כל הרגש שהשקשוקה מוציאה ממנו
שקשוקה מרכזית שכל אחד גורף לעצמו לצלחת ובסוף בסוף כולם מנגבים את המחבת ביחד.
שקשוקה המוגשת עם סלט טרי וטחינה לא צריך יותר כלום.
אבל כשהשקשוקה מבאסת – היא חמוצה מדי, עשויה מדי, כולה מרסק עגבניות (פיכס) מרירה משריפת יתר של השום – הלך הכיף הלך הריגוש השקשוק מהשקשוקה.
כי ארוחת בוקר קדושה לישראלים
כמו פרות להודים,
כמו צלב לנוצרים,
כמו ג’אראס לסטלנים,
מבחינתי שכל המסעדות בארץ יגישו ארוחת בוקר
כבר הצעתי כמה פעמים שמישהו יפתח רשת עולמית תחת השם “יזראלי ברקפסט קלאב” ואנחנו על המפה.
שאלות כמו “נו, אז איך היה לך בחו”ל?” תמיד יפתחו אצלי בצרור תלונות על ארוחות הבוקר ואיך זה חירב לי את היום
תמיד מוצאת עצמי הולכת למלצר עם מבט ישראלי מתחנחן ומבקשת במבטא בוטה
“אקסקיוסמי סר איז דר כמה וג’טבלס טריים?”
והוא תמיד יצביע על החסה, כאילו מה זה??
חסה אנפורצ’נטלי איז נוט וג’טבל איטס פייפר”
ככה אני ב-חו”ל
אבל כשאני במלון בארץ אני דורשת יותר, הרבה יותר
בוא נודה, בשביל מה אנחנו משלמים הון על מלון?
בשביל החדרון? לא
בשביל הנוף לחניון? לא
בשביל שירותי הניקיון? לא
בשביל בקבוקוני השמפון? לא לא לא
רק בשביל ארוחת בוקר
ולכן חשוב לנו שקשוקת עגבניות כהלכה – וזה עבודה. והרבה מחפפים שם.
אני רק אומרת ששקשוקת חצילים זה פחות עבודה ופחות קשה ליפול בה!
ואם בא לי לגוון מהשקשוקה הקלאסית, אז איכשהו תמיד תמיד זאת תהיה שקשוקת חצילים כי זה כל כך כל כך טעים ובניגוד לקלאסית, כאן אפשר וגם כדאי להשתמש בשימורי עגבניות והמלאכה קצרה.
אי אפשר לפשל בשקשוקה הזאת. תכינו בדיוק כמו שכתבתי ודברו אלי אחרי זה

בשיתוף @foxhome_il

זר פרחים לולנטיין
סיר תכשיט של תפוחי אדמה וכרובית
מתכון בבלוג של לייזה פאנלים

העניין עם ירקות מבושלים שצריך לבוא אליהם באהבה בכבוד, לראות שהכרובית רוצה להישאר מכוסה בעלעליה הכל כך טעימים, להסתכל על הסיר כמו תכשיט שאנחנו באים לצרוף והטעם שלו יצא סוף. זאת מנת ירקות שיכולה להיות מנה עיקרית נהדרת או תוספת ליד כל דבר שנגיש. זה הסיר שיתחסל ראשון. מבטיחה.

סיפרתי לכם כבר שלפני כמה שנים טובות, כשהילדים עוד שאלו אותי אם אפשר:
אפשר ארטיק? לקפוץ? אפשר לא להתרחץ?
כשאני בחרתי לילדים את הבגדים וכל חופש טסנו לפלורידע להורים שלי.אחותי,אני עם שלל ילדנו
לאבא שלי באותה תקופה היתה סירה. יש גיל מסוים בפלורידע שהשגרה שלך נראית בערך ככה: בבוקר אתה הולך לדוג עם חולצת הוואי,
אחר הצהריים אתה הולך לגולף עם חולצת פסטל ובערב אתה הולך לפוקר עם חולצת סאטן מלאת ברק
ההורים שלי הם שיקוף שלי, שניהם אנשים מאוד נמרצים, אבא שלי בן אדם מאוד עצבני ואמא שלי בן אדם מאוד מעצבן.
שישי בארבע בבוקר מתעוררות לאותו ריטואל:
“שרה, היום אני מביא לך כזה דג לארוחת שישי”
“אל תביא לי, אני אקנה פרי קצ’ינג בהול פוד מרקט”
” פרי קצ’ינג?? מה זה דייג אם לא פרי קצ’ינג?? הא? מה יותר אורגני מזה? דייג-חכה-דג?”
כאן הטונים עולים וכולנו זזים במיטות
” בשביל מה אני יוצא לים? בשבילי??”
“כן. אתה יוצא בשבילך”
“את יודעת מה, לכי תמצאי לך פרי קצ’ינג”
אבא שלי יוצא בעצבים ואמא שלי צועקת בקול שכל הבית חלילה לא יפספס
“ולפני שאתה נכנס הביתה אתה מוריד את כל הסירחון בגראג’, שמעת??”
בום. טריקת דלת.
אמא שלי שאת הארוחה הכי חשובה ביום אוכלת בבוקר
מתחילה להקפיץ ירקות שיהיה מה לשים על הדגן הכי מריר בעולם, דוחן. וכל הבית ריח של מסעדה הודית
באמצע הגנגס.
התעוררנו
אחותי ואני במטבח ליד אמא שלי.
“תמיד את מעירה אותנו”
אני נוזפת בה כשהיא לועסת את הדוחן והירקות
“למה את לא יכולה פעם אחת לתת לאבא תחושה טובה אמא?”
“כן, למה את חייבת לעצבן?”
“אתן יודעות מה, בגללכן הדוחן עומד לי בגרון” היא נעלבת
“בגללנו?? דוחן זה איכס?”
“זה לא איכס, זה אחד הדברים הבריאים והטעימים שיש תטעמי”
“לא טועמת. שש בבוקר”
“תטעמי את” היא אומרת לאחותי, אחותי טועמת
“טעים” ואחותי קורצת לי, אחותי חכמה, יודעת נפש אמא-תה
“טוב נו, אני אשמח על הדג, אבל הוא מנקה אותו, אתן יכולות לעזור לו”
צהריים. אבא חזר מהים.
“יואו יואו איזה דג תפסתי כזה סי בס” הוא מראה עם הידיים
“נו? איפה הדג?” אמא שלי שואלת את אבא שלי שכולו שיזוף ושמחה
“מה איפה הדג? נתתי לאשתו של מייק סלזניק”
“נתת לאשתו של מייק סלזניק???”
והכל מהתחלה

עמיחי ואני אוהבים לבשל יחד. באחת הפעמים עשינו מפגש דגים, ציירנו מתכוני דגים להנאתנו. זה המתכון הראשון מהמפגש ההוא. לראות את עמיחי מכין את המנה האובלית הפנומנלית הזאת, היה כמו לצפות באומן. בחיי שזו תמונה ולא ציור. זה כל כך טעים ותכלס אחד הדברים הקלים להכנה.

הדגים של עמיחי בבלוג של לייזה פאנלים

@amihai_beer

721shares