אתמול עשיתי תאונה. ככה באמצע היום. לא משהו יוצא דופן, לא שעה חריגה, לא רחוב שאני והוא בדייט ראשון. ככה סתם בפניה מהשדרה הביתה. בום טראח מה קרה??? אוטו נכנס באוטו שלי במהירות האור, הדלת שליד הנהג נמעכה וזה מפחיד נורא.
רגע.דקה.הפסקה.
כולי על רטט במיוט והמחשבות רצות:”יא איזה מזל שאחד הילדים לא היה איתי באוטו”, “איזה מזל שהוא לא בצד שלי” “איזה מזל שאני נוהגת על טרנטה וגם ככה היא כולה מעוכה כמוני” “איזה מזל שזכרתי לחדש את הביטוח לפני שבוע” “איזה מזל יא אלהים”
וככה כשהרגליים שלי עדיין על רטט, אני יוצאת לנהג (הצעיר) שנכנס באמא של האוטו שלי.
“אתה בסדר?” אני שואלת אותו בקול חצי אימהי מסתכלת עליו ורואה שגם הוא על רטט והוא כולו בן אולי 20 אולי בגיל של הבן הגדול שלי
“כן כן אני בסדר, אני בסדר” הוא עונה
ואז כמו כל אמא נורמלית אחרי שקלטה שהילד בסדר ואין מכות יבשות או זעזוע מוחין קליל, עדיין מגיע לו עונש על איך שנהג, אז אני מרימה אוקטבות “למה נהגת כל כך מהר בכביש עירוני?”/”למה היית חייב לעקוף מימין? לא למדת שלא עוקפים מימיןןןןן?”/”אם ככה אתה נוהג באמצע היום? איך אתה נוהג באמצע הלילהה???”/ “מי נתן לך רישיון???מי??”
“באמש’ך מה את רוצה ממני? רדי ממני? את נוהגת כמו איזה נקבה מטומטמת”
מחזיר לי הצוציק להנחתה
“אני בגיל של אמא שלך, דבר יפה”
ואז הוא אומר לי משו ופה הוא מעיף לי את כל החיצין וחוצה את כל הגבולין
“היית מתה להיות בגיל של אמא שלי, שומעת? מתה להיות בגיל של אמא שלי”
אומר לי הצוציק המעפן הזה
זהו, עד כאן! אין מחילה!
לא עניתי, נעלבתי בשקט, החלפתי איתו פרטים, וסיננתי לו בשקט מקפיא
“יא חביבי אתה עוד תשמע ממני”
כשחזרתי הביתה, נכנסתי ישר למטבח, לבשל משו שיסדיר לי את הנשימה, משהו בבישול איטי, מכל מה שקרה לי דקות עבות לפני, הדבר היחיד שהטריד אותי קשות ולא נתן לי מנוח היה, בת כמה אמא שלו לעזאזל???

אני שונאת את הביטוי אוכל מנחם. אותי כל אוכל מנחם:
שוקולד מנחם? מנחם.
גלידה מנחמת? מנחמת.
פירה מנחם? מנחם.קוסקוס מנחם, מנחם, פחממה מנחמה? מנחמה.
הדבר היחיד שאולי אולי אולי לא מנחם אותי זה סלט, קינואה זרעונים וקייל. אבל חוצמזה, כל מנה אותי מנחמה.
נכון, זאת מנה ליום מזגן קרררר. לשבת בבית עם לחם לבן או חלה (כן לחם או חלה בצבע לבן כזה של פעם כשטובלים ברוטב זה נספג ולא לחם מלא מלא שפולט את הרוטב החוצה)
קבלו מתכון אהוב עלי שאני מכינה שנים שנים ולא משנה אותו במאום לגולאש
ומתכון לתפחי אדמה אפויים, פריכים, הכי טעימים שהכנתי לאחרונה (והכנתי).

כל החוכמה בגולאש זה לבשל אותו לפחות שעתיים על אש קטנה ואח”כ לתת לו (כמו שאני הכי אוהבת) זבנג של חצי שעה מכת חום גבוהה מהתנור.
שימו לב לשלבים ויצא לכם גולאש מושלם.

הגולאש שלי:
ק”ג בשר לגולאש עם קצת שומן  (כתף) חתוך לקוביות (בחייאתק, כשאתם מבקשים אל תתביישו להגיד, תשאיר טיפת שומן, הבדל שמיים וארץ)
6 שיני שום כתושות
רסק עגבניות קטן
עגבניה בשלה ורכה מגוררת גס
2 בצלים חתוכים טבעות
פפריקה מתוקה או חריפה
קימל
כמון
מלח פלפל

1. בסיר שטוח ולוהט, מחממים חצי כוס שמן ומשחימים ואוטמים את קוביות הבשר.

2. מוציאים את קוביות הבשר שהשחמנו יפה, ולאותו סיר מכניסים את הבצל אחרי כמה דקות את השום הכתוש, 2 כפות פפריקה, עגבניה מגוררת, חצי כפית כמון, חצי כפית קימל, מלח ופלפל,ורסק עגבניות קטן מערבבים טוב טוב כדי שהכל התאחד, מחזירים את קוביות הבשר ומכסים במים מהברז (כשתי כוסות מים), מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש לקטנה וסוגרים את הסיר במכסה. מדי פעם מערבבים, אם חסר מוסיפים מים. ככה שעה וחצי ואז מחליטים, האם מוסיפים תפוחי אדמה לתבשיל או מכינים את היופי הזה לחוד.
אם החלטתם שמוסיפים, אז קולפים 3 תפוחי אדמה לקוביות + גזר אחד חתוך לטבעות ומוסיפים לגולאש, מוסיפים מעט מים, מתקנים תיבול : מלח פלפל, על אש קטנה עוד כשעה.
3. אחרי שעתיים וחצי שהיופי הזה בעבע על אש קטנה, מעבירים את הסיר לתנור, על 220 מעלות כ 20 דק’ חצי שעה. פלאים אני אומרת לכם, סיר פלאים.

4. רק אחרי שמוכן, מפזרת ענף רוזמרין טרי וקטן  וסוגרת את הסיר שיספוג את הארומה של הרוזמרין עוד חצי שעה. אמרתי פלאים? אמרתי קטנות יפות בחיים שלנו?

תפוחי אדמה  אפויים ממכרים וסוחטים מחמאות:
תראו יש אין סוף וריאציות להכין את הפחממה המהממה הזאת, זאת שאני מראה לכם עכשיו היא בינגו משפחתי!!!
תעשו בדיוק כמו שכתוב ודברו אליי אחרי זה
8 תפוחי אדמה בינוניים מזן דזירה האדום שטופים לא קלופים.
5 שיני שום כתושות
כף גדושה של פפריקה חריפה (או מתוקה לילדים)
כף חרדל (לילדים  במקום חרדל שימו כף מיונז)
מלח גס
פלפל שחור
חצי כוס פטרוזיליה
חצי כוס שמן זית

מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם במים מומלחים
כשהם רכים, אבל לא מושי. ז”א אפשר לנעוץ מזלג, אבל הוא לא מפרק את התפוח מרוב בישול קומפרנדה?
חשוב חשוב, מסננים את מי הבישול ונותנים לתפוחי האדמה להתקרר לגמרי!!!
אחרי כשעה שהתקררו, חותכים אותם איך שאתם אוהבים עם הקליפה.
מערבבים את חומרי הרוטב:
5 שיני שום כתושות, שמן זית, מלח גס, פלפל, פפריקה חריפה, חרדל, מערבבים ככה טוב טוב טוב ואז מעסים את תפוחי האדמה שלנו במרינדה הזאת, טוב טוב מעסים עם הידיים, מניחים את התפוחי אדמה על תבנית משומנת קלות, שופכים את כל הרוטב שנשאר בקערה לתבנית, מפזרים חצי כוס פטרוזיליה.
מכניסים לתנור בחום 180 מעלות עד שמזהיבים יפה כזה (בתנור שלי זה לוקח כ-שעה). יש? תנסו? כי אחרי שתאכלו תתמכרו. מבטיחה