סירים

מקלובה אסייתית

כלל ברזל: אם היום הפוך, תהפכו אותו חזרה, או בקיצור תכינו מ מ מק מקלו מקלובה

1.5K שיתופים

באותו יום בבוקר, עם פיזור השיער והנפש
אחרי שאחרון הנצמדים נטרק למכלאה הומנית
יצאתי נחפזת מהבית לסידורים.
הייתי חיבת לקפוץ למשרד הפנים לסדר את הדרכון של הצמחונישי.
כולו בן 11 והוא רוצה כל כך לטוס לבד לסבא וסבתא באמריק’ע
אז מצד אחד זה חלום, מצד שני בלהות. (אין צורך להרחיב בנושא, כל הרחבה שכזו, מערערעת את היריעה מחוררת החרדות שלי ממילא).
בלי קשר ועם כל השייכות, צריך להבהיר דבר אחד: סידורים עושים אנשים מסודרים.
אנשים ברדקיסטים לא יודעים לעשות סידורים.
הם עושים סיבוכים. הם יוצאים מהבית לעוד יום של סיבוכים.
הם הולכים למשרד הפנים, בידיעה מראש שיחזרו לפחות פעם אחת נוספת.

“גיברתי מה זה?? יש לך כרוב בתיק???” עוצר אותי בכניסה איש הביטחון ומודיע בקשר
“יש כאן אישה, מתנשפת, שיער פרוע, גיל 45-50 עם כרוב בתיק”
כרוב בתוך התיק, כן כן שמעתם טוב.
כרוב שממנו מכינים כרוב ממולאאאאא
“לאאאא לא יכול להיות” אומר שוב איש הביטחון ומעווה פניו

ואני כולי מזיעה, הלכתי ברגל, תחת השמש הקופחת והתיק כבד: סוחבת את כל העולם סוחבת: מחשב, מגבונים, מנטוס, מנורות, ממחטות, משחקים,ממותות (כל מה שמתחיל במ’ סוחבת) חוץ מהכרוב הוא מתחיל בכ’. איך האות כ’ התגנבה לתיק לעזאזל? (חושבת ביני לבין עצמי הגבוה יותר) ואז נזכרת שהתכוונתי בכלל לקחת מלפפון ל”נשנוש כחוש” בתור של היאוש.
הלו, אדון קב”ט האישה הזאת היא הרבה דברים, יש ימים שהיא בת 35-40 גג ולא 45-50, שיער פרוע, עם כרוב בתיק.
ממלמלת ביני לבין האישה המתנשפת והנעלבת אצלי שם בפנוכו.

מגיע איש בטחון בדרג בכיר יותר לאבחן את האקזיביט שיש לי בתיק
כבר תור ארוך משתרך אחרי ולא רק איש הבטחון חושב שירדתי מהפסים, כל התור במשרד הפנים ירד מהפסים, תור גולש שכולו חום יולי אוגוסט, רושף ועצבני.
ואת שומעת את כולם מלחששים
“בגלל האישה הזאת, עצרו את כולם, רואה אותה? את האישה הזאת? כן כן זאת.. יש לה כרוב בנרתיק”
באלהים זה מה ששמעתי. והמבטים הו המבטים החודרניים.
פוס רגע, 60 שניות על “מפת המבט”!
נכון יש את המבט המרחם, המתנשא, החומל, האוהב, המעריץ, המזלזל,
אבל אני רוצה להתעכב רגע על המבט החודר, אותו מבט שהפשיט אותך עם העיניים, אותו מבט חודרני של “איזה כוסית את” הפך למבט מנקב “איזה פסיכית את”!!

“גברתי בואי אחרי” אומר לי איש הבטחון הבכיר. אני והתיק הכבד במם הולכים אחריו.
“יש סיבה שאת מסתובבת עם כרוב בתיק?” שואל אותי והמבט שלו חושד מחפש את השד.
“מה קרה לכם אתם? לא ראיתם אף פעם מישהי עם כרוב בתיק? ואם אני אגיד לך שזה כרוב המחמד שלי? הא? למה לפריס הילטון מותר ללכת עם צ’יוואוואה בתיק ולי אסור ללכת עם כרוב? הא? איפה זה כתוב?”
הוא מסתכל עלי במבט המנקב שהגדרתי לפני רגע ואומר קצרות
“תניחי כאן את הכרוב”
מניחה אותו בזהירות משל היה תינוק, פוחדת שמא יתגלגל ויקבל מכה ואז יהפוך לראש כרוב.
“את משוחררת ללכת” מסמן לי עם העיניים “יאללה תחפפי”
מסתכלת על הכרוב ואומרת לו בשקט שהקצין הבכיר לא ישמע
“אל תדאג כרובי, אני עוד אחזור לקחת אותך”
והולכת לעמוד בתור הלא נגמר של יולי אוגוסט במשרד הפנים.
שלוש שעות בתור היאוש. בלי איזה נשנוש כחוש!
“כן גברתי, מה בשבילך?” לועסת ברעש פקידת הפנים
“באתי להאריך את הדרכון של הבן שלי, הוא רוצה לנסוע לסבא וסבתא, ההורים שלי, הם גרים באמריק’ע כבר מ1984 אולי 83 והוא החליט שסוף..”
“הו הו עצרי רגע, מה, אני נראית לך מורה? ביקשתי ממך שתכיני לי עבודת שורשים? כולה שאלתי למה באת?” נוזפת בי בעגה מזרחית ואז שואלת
“איפה הוא?”
“אה..הוא? קצין הבטחון לקח אותו, אבל אני לא מוותרת להם, אחזור לאסוף אותו”
עונה מיואשת
“למה קצין הבטחון לקח אותו?”
“כי זה נראה לו חשוד אישה שמסתובבת עם כרוב בתיק. את קולטת???” עונה ומנסה לקבל ממנה טיפונת אמפטיה נשית קדם וסתית, אבל היא רק מעלה אוקטבה עצבנית מס. 689 ואומרת: “איפה הילד שלך תגידי איפה הילד?” ומנופפת לי בתמונה שעל הדרכון
“אה…מה.. כאילו צריך להביא את הילד?”
ואז היא צולפת בי את אותו מבט חודר של “איזה פסיכית את” ואומרת לי בלחש עדות המזרח ( אל תלכו לאיזה גזענית את, זה לחש המוכר לי היטב מהבית, הלחש ששולח אותך קיבינמט לעשות פעם אחת משהו כמו שצריך).
“תחזרי לכאן מחר עם הילד, הבנת?”
ידעתי. ידעתי שאצטרך לחזור או לא ידעתי?? ידעתי שיצאתי לסיבוכים או לא ידעתי?? וסכר הדמעות שלי עולה על גדותיו
הולכת לחדר איפה שהשארתי את כרובי לאסוף אותו חזרה
“איפה הוא??” שואלת את הבכיר בדמעות
“מי?”
“מה מי??? הכרוב שלי”
“אה..פוצצנו אותו” הוא עונה ומצביע על פח ברזל אטום הרמטי
“פוצצתם אותו??? לאאא….רציתי להכין כרוב ממולאאא..מה אני אכין היום לצהריים? מה???” שואלת את הבכיר והדמעות זולגות זולגות
“אולי מקלובה?” הוא עונה פוער זוג עיניים ומבט של “לא יודע איך להתמודד עם בכי של פסיכית קדם וסתית”
“כן אולי מקלובה, זה יופי מקלובה זה במם” חוזרת על הצעתו שנראית לי די מפתה ומצליחה לעלות חיוך על דל שפתי
“כן. אני אכין מקלובה למזרובה” שואגת שכל התור שירד מהפסים ישמע אינעל דינק.

מקלובה אסייתית:

מכינה די הרבה מקלובה קלאסית עם בהרט חציל, כרובית, דלעת ותפחי אדמה.
הפעם חשבתי למה לא מקלובה אסייתית, מתקתקה חריפה. למה לא בעצם?
לא היה לי חציל, חציל חברים עובד פה פלאים.
בניגוד למקלובה הקלאסית שמתהפכת שלמות, כמו עוגה לתפארת.
המקלובה האסייתית לא מתהפכת שלמות, היא דבקה בסיר, אבל היא כל כך טעימה! חרוכה מלמטה מתקתקה חריפה. חובה לנסות שמעתם?

חצי קילו פרגית (חזה עוף לא יעבוד טוב, יוצא יבשושי. תקפידו על פרגיות)
תפוח אדמה חתוך יפה כזה לאורך
רבע כרובית פרחים
בצל סגול גדול קוביות גדולות
אם יש דלעת לחתוך קוביות גדולות חתכה לא גדולה
וחציל קטן קוביות אני שמתי גם חופן יד של שעועית ירוקה

מרינדת הפרגיות

לאותו משרה פרגיות נכניס את הירקות שלנו, אם היה לי חציל זה היה שלמות.

למרינדה פרגיות:
רבע כוס שמן זית
רבע כוס סויה
2-3 כפות סילאן או מייפל
שן שום
חצי אצבע ג’ינג’ר
2 כפות שמן שומשום
כפית צ’ילי קונפטי (לא חובה)
מלח פלפל
לערבב טוב, להניח את הפרגיות במרינדה.

לאורז:
2 כוסות אורז.
להרתיח את האורז בסיר עם מים מומלחים ( כפית מלח) עד רתיחה, לסנן מהמים.
להוסיף לאורז
רבע כוס שמן זית
כוסברה קצוצה
גזר מגורר
מעט צימוקים (לא חובה)
ומעט ג’ינג’ר מגורר רבע כפית כפית.
לערבב את כל היופי הזה עם האורז החצי מבושל, לטעום. כן לטעום! ולהרגיש אם חסר מלח, אן כן להוסיף מעט.

אופן ההכנה:

1.על סיר שטוח לוהט נחרוך את הפרגיות משני הצדדים,
2. לרוטב הפרגיות שנשאר בקערה, נכניס את הירקות, נצפה אותם טוב טוב בחומרי הרוטב, אם חסר קצת רוטב נוסיף סויה, ג’ינג’ר, מייפל או דבש, סויה
3. אחרי שחרכנו יפה את הפרגיות, נוציא אותם ולאותו סיר שטוח נכניס את הירקות שלנו, עם כל הרוטב, 5-7 דק’ על להבה גבוהה ואז נוסיף את הפרגיות ונוסיף כוס מים. נערבב טוב טוב
8 דק’ בדיוק על האש. נכבה ונצנן מעט.
4. את האורז חצי בישול נשטח יפה על הפרגיות והירקות, נאטום עם מגבת את הסיר. 50 דק’ על אש קטנה.
5. נהפוך את המקלובה, מה שנדבק נעזור לו להשתחרר
6. נפזר רוטב על המקלובה (כף דבש/ או סילאן, 2 כפות סויה, כף שמן שומשום, חצי שן שום כתושה וכחצי זרת של ג’ינג’ר מגורר לערבב טוב טוב וליצוק על המקלובה).
7. לעטר במעט כוסברה קצוצה וצ’ילי.

בסיר שטוח וחם נחרוך על להבה גבוהה את הפרגיות שלנו, נוציא את הפרגיות ונכניס את הירקות