הייתי בת 20, חיילת משוחררת בודדה וחיפשתי עבודה,
הייתי קצת לפני תחילת לימודי הקולנוע שלי וחשבתי שיהיה הכי נכון לעבוד ככרטיסנית  באחד מבתי הקולנוע התל אביבים, לשאוב סרטים ופופקורן בחושך המזמין,
סיפורי המיתולוגיה על  אותם במאים ידועים שהתפארו בכוח המסך הגדול  לאורך התבגרותם. גרם לי לחשוב, שהדרך שלי חייבת להתחיל בקולנוע בוטיקי תל אביבי.
בחרתי בלב. קולנוע לב.
לבשתי חולצה ירוקה מכופתרת, מכנסי חאקי , אספתי שיער לקוקו
ובלבוש מוקפד של שומרת, יצאתי לדרך
“אני רוצה לעבוד כאן, אני רוצה להיות כרטיסנית”
“כרטיסנית?” חזר אחרי איש מבוגר שעמד בכניסה
“מעסיקים כאן רק פנסיונרים וחוצמזה, למה שתרצי לעבוד כאן?”
“מה קרה לך, זו הדרך הכי טובה לראות את כל הסרטים בעולם”
רעם צחוקו הרעידו את ידיו המכוונות, הוא חזר אחרי דברי כאילו שמע את הבדיחה הכי מצחיקה
“אמרתי באולם לא בעולם, אמרתי באולם”
“ומהו שמך?” שאל מנסה לארגן את יבבות צחוקו ולהסדיר אולמות לאנשים
“תלמה” עניתי
“איזה צירוף מקרה, בדיוק מציגים כאן סרט מופת ואיכות בשם תלמה ולואיז” אמר והמשיך בהמולת עבודתו
מה היה דחוף לי להגיד לו שקוראים לי תלמה?
מה גם, שלכרטיסן הזקן, כירטסו את הזרוע, אז בכלל הרגשתי נורא ואיום על השם שהצמחתי רק בגלל  אותו פוסטר מולי שגירה לי את בלוטות השקר
רצתי לקונדטוריה קרובה קניתי עוגת  סברינה בקופסת קרטון.
וחזרתי לקולנוע לב, שנרגע מסערת ההמון
דפקתי על דלת הזכוכית והוא בצעדים איטיים ומחייכים  פתח לי
“תלמה שרוצה לראות את כל הסרטים בעולם” חייך
“הבאתי לנו סברינה”  הצבעתי עם היד על קופסת הקרטון
“איך ידעת שאני אוהב?”
“מהניסיון האישי שלי, כל השורדים אוהבים עוגות קצפת” שוב צחוקו הרם, יחסית למימדי גופו הצנום  העיר את הקולנוע מתנומתו הסוערת.
חציתי את הסברינה’ חילקתי לנו כפיות של  פלסטיק אכלנו בשקט ובתיאבון,
” ממש כדאי לך לראות את סרט המופת הזה, תלמה ולואיז”
“אבל הוא התחיל מזמן”
“אז בואי מחר, או יום אחרי מחר,  אני אהיה כאן”
“לא קוראים לי תלמה” אמרתי
“אני יודע” הוא קרץ, “שורדים יודעים הכל” הוא המשיך
קיפלתי את אריזת הקרטון והכפיות נפרדתי ממנו לשלום
“נתראה מחר” אמרתי
“להתראות מחר  תלמה, מחר אני אכיר לך גם את טובה, היא גם תהיה פה”
“מי זו טובה?”
“טובה זו האישה שהכי מבינה אותי, הבעיה היחידה שהיא הולכת על ארבע, אחרת כבר היינו זוג”
כשחיים עבד שם חלקנו המון סברינות, יצא לי לראות המונים של סרטים כשעל ברכיי  מתנמנמת טובה”
יצאה לי חברות שהתקיימה אך ורק באולם קולנוע תל אביבי,
והוא תמיד קרא לי תלמה. אף פעם לא בשמי.

היא נפלאה, היא אוורירית, היא נוסטלגית בדיוק כמו הסיפור הקטן שלי
היא לא הדבר האמיתי,  והיא לא יפה כמו הדבר האמיתי, אבל היא ורסיה ביתית וטעימה, ללא שמרים ולכן  היא כל כך קלה להכנה שזה מביך.
זו עוגה ששנים עוברת על פתקים קטנים בין שכנות קוראים לה סברינה בלוף, כמו סברינה, סאב-סברינה וכולה רטיבות, מתיקות, טעם נפלא וגעגוע, אני אכלתי את העוגה אצל סמדר דקל נעים  וזה היה כזה טעים, מיד דרשתי מתכון.

תבנית פיירקס 20X30 ס”מ תנור מחומם מראש 160 מעלות

מה צריכים?
¾ כוס ריוויון
חצי כוס סוכר
3 ביצים
2 כוסות קמח + כף אבקת אפייה
2 כפות שמן רגיל
רבע כפית מלח
שקית סוכר וניל
כוס מים
לסירופ:
3/4 כוס סוכר
כוס וחצי מים (לסברינה פחות רטובה 3/4 כוס מים בלבד)
5  כפות  רום אמיתי לבן (יש בכל סופר במדפי האלכוהול. לקנות, ישמש להמון עוגות)
לקרם
2 כפות ריבה דובדבנים או תות
2 שמנת מתוקה עם כף גדושה אינסטנט פודינג וניל וכף אבקת סוכר
לעיטור
כוס אוכמניות  או פטל או דובדבנים או תותים טריים
2 כפות סוכר
כף רום
חצי כפית קורנפלור

איך מכינים?
1. בקערה נקציף ביצים עם חצי כוס סוכר לקצף אוורירי (כ-4 דק’), נוסיף ¾ כוס ריוויון ו2 כפות שמן צמחי
2. דרך מסננת ננפה קמח, אבקת אפייה, מלח וסוכר וניל  לקערת הביצים ונערבב טוב טוב עד איחוד
3. ניצוק לתבנית פיירקס מלבנית משומנת,  נאפה 30 דקות חום של 160 מעלות
4. כשהעוגה חמה ניצוק עליה כוס מים מהברז (זה הריקי טריקי של חכמת עקרות הבית שעברה מצטל’ה לפתקל’ה)
5. נמרח את הריבה על בסיס העוגה בעדינות
6. בינתיים בקלחת נבשל: 3/4  כוס סוכר, כוס וחצי מים ורום עד המסה במזלג נחורר את פני העוגה  חורירים ונשפוך את הרוטב שייספג טוב (לוקח כמה דקות טובות לא להתרגש, הסירופ נוטה לברוח לצדדיים, אז עם  כף  נשקה ונספיג את מרכז העוגה)
7. נקציף 2  שמנת מתוקה עם כף גדושה פודינג וניל וכף אבקת סוכר ונמרח ממעל
8. נכניס למקרר לצינון בן כמה שעות
9.  בקלחת קטנה נחמם עד המסה קלה פטל/דובדבנים/תות שדה  סוכר, קורנפלור וכף רום. נקרר ונעטר את יפי העוגה.
10. נטרוף.