אז אחרי ששלוש נשים שונות אמרו לי “מה זה? מה זה הכתם שיש לך על האף? בדקת את זה?” פייר נבהלתי.
מיד קבעתי תור לשלושה רופאי עור שונים (שניים פרטיים ואחד של מכבי)
כי ככה אני, כשאני מודאגת, עושה ממוצע של הדעות ומחליטה עם איזה זרם פתולוגי אני זורמת.
לשמחתי, שלושתם פסקו: “זה לא מסוכן, אבל כדאי להיפטר מזה.”
אחד רצה על החומר ניקוי כתמים 3000 שקל, שני 1200 והרופא במכבי אמר לי “תבואי מחר, נעשה זה על חשבון הקופה”
מיד עשיתי ממוצע משוקלל והחלטתי ללכת על כל הקופה של מכבי.
כשהודעתי לבעש”ט בקול תרועה וששון: “חביבי, מחר אני הולכת להוריד את הכתם שלי על האף ועוד בחינם אצל הרופא ההוא ששומע מוסיקה כשהוא מקבל פציינטים במכבי”
“מה??? את הולכת לסוטה ההוא? זה עם הזקן פדופילים ששומע מוסיקה
קלאסית וחושב שהוא אומן. אומן! למה? וחוצמזה, למה את צריכה להוריד את הנמש? כל כך יפה יפה לך הנמשים האלה על האף”
שתקתי. לקחתי אויר. ואז בקול ריסים מעפעף עניתי:
“לדעתי זאת המחמאה הכי יפה שנתת לי בכל חיינו המשותפים, ובכל זאת, חייבת להוריד. זה מטריד וכדאי להיפרד ממנו”
כשהגעתי לרופא איך שהתיישבתי החוסר מנוחה התיישב עלי ומלא דברים הדאיגו אותי ממש
גם המוסיקה קלאסית היתה בפול ווליום מה שגרם לי לחשוב שהוא מפתח התחרשות חמורה.
גם על הזקן פדופילים שלו היתה קשקשת אדמומית, מה שגרם לי לחשוב שהוא מפתח פסוראזיס חמור.
והכי מדאיג האצבעות שלו רעדו. מה שגרם לי לחשוב שהוא מפתח פרקינסון חמור.
הוא התקרב אל האף שלי ברעד, יד אחת זכוכית מגדלת וביד השניה בלון חנקן נוזלי כשהחמישית של בטהובן צועקת ברקע.
“אמאל’ה” נפלטה לי יבבה שפילחה את החמישית ואת הקומה החמישית.
“אל תדאגי חמודה כבר סיימנו” הוא אומר לי והזקן פדופילים שלו מתקרב יותר והחמישית של בטהובן דרמטית יותר והיד שלו רועדת יותר
“הצילוווווו” שוב מפלחת את האויר
“הנה חמודה עוד טיפה” והוא יורה עם האקדח חנקן ימינה ושמאלה ברעד ואני זזה ימינה ושמאלה ברעד.
“זהו. נגמר”
נכנסת הביתה בסערה, הבעש”ט שבדיוק חזר ככה עם חליפת הדייגים שלו קומפלט: מגפי גומי/אוברול גומי וחכה בשביל הקומפוזיציה (רק מה? לא דג כלום. אין דגים. אז קנה לי בדרך)
מסתכל עלי עם מבט מבוהל שחבל!!
מביטה בקטנה לעבר המראה לראות ממה הבעש”ט כל כך נבהל
“אדושםםםםםם!! האף שלי “הצילו!!!! “מה זה? האף היפה שלי, הדבר הכי יפה בי הפך ליצירה של ג’קסון פולוק”
“אמרתי לך לא ללכת אליו או לא אמרתי? הוא סוטה אמיתי , הוא חושב שהוא אומן! אומן!!!”

פאי דייגים:
תראו בדימיון שלי, הבעש”ט מביא לי דגים ששולה מהים (אחרי שטיפל בהם כמובן) נכנס הביתה ואנחנו בכלל גרים בסקוטלנד על קצה צוק עם אח בוערת, כלב רועים שרובץ על שטיח רך וכבשים שמנמנות רועות באחו. ואני עם הסינר והגולגול בשיער מחכה לראות מה הדייג שלי דג לי היום. (פשטידת רועים? זה ביקום מקביל אחר)..
ובכן דארלינגס, הוא דג לי טראוט, טרוטה, סלמון בשבילכם. נכנס הביתה עם השלל ביד אחת וזר פרחי בר ביד שניה (סתם, ישר הייתי חושדת).
לכבוד הזכרונות ביקום מקביל שלי, הכנתי פאי דייגים כל כך טעים.

לשכבת הסלמון מנגולד:
500 גר’ סלמון חתוך קוביות
2 בצלים סגולים
3 גבעולי סלרי
צרור מנגולד שטוף היטב
שן שום מעוכה
מלח פלפל
צרור פטרוזיליה
30 גר’ חמאה
3 כפות שמן זית
חצי כוס שמנת מתוקה
3 כפות קמח
רבע כוס מים

לפירה
4-5 תפוחי אדמה מזן טעים. הכי טעים קשים לא מימיים
20 גר’ חמאה
רבע כוס חלב
מבשלים את התפוחי אדמה עד שהם רכים, מועכים מוסיפים חמאה וחלב ממליחים מפלפלים. הפירה מוכן

אופן ההכנה:
מניחים את הבצל בחמאה והשמן זית (לא צריך להזהיב המחבת לא צריכה להיות לוהטת, אלא להתחמם עם המחאה והשמן), מוסיפים את קוביות הדג ממליחים מפלפלים, מוסיפים את הסלרי, המנגולד והשן שום המעוכה, מנמיכים אש מכסים סיר עד שהמנגולד מאבד מנפחו, אם חסר נוזלים, מוסיפים טיפונת ממש של מים (רק כדי שלא יחרך), מוסיפים 3 כפות קמח, חצי שמנת מתוקה שוב ממליחים מפלפלים. אוי זה כבר כל כך טעים. הבצל הסגול המתקתק עם הסלמון והמנגולד, שילוב מנצח.

בתבנית חרס או פיירקס, מסדרים יפה את שכבת המנגולד סלמון ומעליה מהדקים יפה את שכבת הפירה. על חום תנור גבוה עד הזהבה (כחצי שעה).
היה קשה???