חנוכה זה החג שלי, נולדתי בו ולכן עוגת היומולדת שלי היתה סופגניה שמנמנה עם קצת ריבה, כשבאמצע תקוע לו נר יומולדת דקיק.
רק שתמיד אחותי ואני היינו רבות על הסופגניה, איזה מהם הכי מאובקת בסוכר, איזה הכי גדולה
מה שאחותי רצתה אני רציתי ומה שאני רציתי אחותי רצתה.
וככה רבנו ריבי ריבה ואבק סוכר.
בלי קשר ועם כל השייכות, הילדים שלי גם רבים המון, אני מכירה את הטקסטים ואת הצ’פחות ואת הליטופים הקטנים של מילות הארס.
כשהיינו תולשות אחת לשניה שערות, זורקות אחת על השניה גפיים ומגפיים, וצורחות בקול ענות: “אמאאא אמאאא תגידי לה”
אמא היתה אומרת בשקט מקפיא “תקראו לי רק כשיורד דם”
אני מנסה לא להתערב. לפעמים זה עובד לי ולפעמים לא רק שאני מתערבת, אלא גם לוקחת צד, צורחת ונשמעת אחת מהם.
זה כל כך מבאס אותי שאני לא מסוגלת להיות אמא שלי, לרפרף מעל הסיטואציה המטרידה ולהיבלע לאיזה ספר.
לא אשכח את הפעם ההיא, הייתי בת שתיים עשרה וכל כך רציתי להיות מגניבה,
רציתי ג’ינס קצר פרום קצוות (הרי פעם ארון בגדים לילד היה תפור למידותיו, קטן וענייני: סוודר אחד שנסרג לחורף, שני זוגות מכנסיים ארוכים, כשאחד מהם חייב להיות קורדרוי חם, שניים קצרים, כמה חולצות טריקו וגופיות פלנל חמות)
ואני אהבתי את הג’ינס היחידי שלי, אהבתי אותו ורציתי שישאר שלם ויפה וארוך.
פזילה קטנה לעבר המדף של אחותי הובילה אותי להחלטה הגיונית מושכלת גזרתי באיבחה את הג’ינס היחיד שלה, מה יש? למה שאגזור את שלי? הרי אנחנו אותה מידה, היא תהנה ממנו גם. לא ככה?
הלכתי עם הג’ינס הקצר פרום קצוות לבית ספר, הרגשתי קולית, גנבה ומגניבה ועם כל מחמאה שקיבלתי ייסורי הגוזרת שקעו עד שנעלמו.
גם כשאחותי שאלה “הי, מאיפה הג’ינס הקצר?” אמרתי בלי למצמץ “ממיכל”
עברו כמה ימים, הג’ינס לא ירד ממני. קמתי איתו בבוקר והלכתי לישון איתו.
יום אחד, כשחזרתי מהפעולה בצופים אחותי חיכתה לי בשער הקדמי של הבית ופיזרה עליי גשם של קונפטי
“איזה מגניבבב, על מה החגיגה ? ומאיפה יש לך קונפטי?”
“ממיכל” היא ענתה דוקרת
ואז כשנכנסתי לחדר שלי מצאתי את כל המחברות והספרים שלי חתוכים לריבועי קונפטי קטנים קטנים.
הצרחות שלה
זעקות השבר שלי
ואמא שלי שרק אמרה: תקראו לי רק כשיורד דם

אז חנוכה זה החג שלי, כשהיו באים חברים להדלקת נרות חנוכה יומולדת,  אמא היתה מכינה סופגניות בצ’יק לכולם. אני שיכללתי אותם והוספתי להם הפתעות נפלאות. פשוט סופגניות מושלמות בעיני וכל כך קלות להכנה. בלי התפחה, בלי שלבים, צ’יק צ’אק תיק תק.

כ-20 סופגניות קטנות

לבלילה
2 כוסות קמח (280 גר’)
כפית אבקת אפייה
כוס סודה מוגזת מבקבוק (200 מ”ל)
2 כפות סוכר
רבע כפית מלח
דנונה גריק 130 גר’/דנונה ביו
1 ביצה

להפתעות
30 גר’ קוביות שוקולד
3 כפות ריבת תות חלקה וקרה.

לעיטור
אבקת סוכר

ננפה יבשים לקערה ונערבב: קמח, אבקת אפייה, סוכר, מלח, נוסיף סודה, יוגורט וביצה. נערבב במרץ עד שנקבל מרקם חלק כמו קרם חומוס  (אם המרקם דליל כמו טחינה נוסיף עוד רבע כוס קמח עם רבע כפית א. אפייה). נניח בצד 10 דק’. בינתיים נחמם שמן.
ניצוק בקבוק שמן רגיל לסיר עמוק, כשרותח, בעזרת כף נגליץ’ את הסופגניות שלנו לשמן הרותח ואז ננמיך אש (כדי שהסופגניות יאפו היטב גם מבפנים).  נהפוך אותן בטן גב עד שמשחימות יפה (כ-3 דקות כל צד). נוציא לנייר סופג.
מי שרוצה, יטמון קוביית שוקולד בתוך הבלילה, או חצי כפית ריבה ויכסה ואז יגליץ’ לשמן החם. הכי נוח להשתמש בכף גלידה שהיא עמוקה, כי אז קל לטמון בפנים הפתעת שוקולד או ריבה ומיד להגליץ לשמן החם.

מרשה לכם:
1. בנוסף לשוקולד או ריבה אפשר לטמון בבלילה: פרוסת בננה, קוביות תפוח קלוף, מרשמלו, חלווה וכו’
2. ביצה – יהיה יותר קשה אבל זה אפשרי ללא ביצה.
3. אפשר במקום יוגרט חלבי, יוגורט סויה או רבע כוס קרם קוקוס.
4. אם אין סודה אז כוס חלב או מים
5. אפשר קמח כוסמין או קמח תופח