ההורים שלי באו לביקור קצר בארץ. הם אצלי שבוע,
זה תמיד מדהים איך אנחנו מצליחים לקמפז יחסים בשלט רחוק לקפסולה דביקה עתירת חיבוקים, צעקות, ריבים, נשיקות, כאילו מעולם לא נפרדנו.
ככה זה במשפחות חמות, אוהבות, איטלקיות (איטלקיות?לא התבלבלת עיניים?)
נגיד היום אבא שלי קם עם צאת החמה
“איפה הג’בקה?” הוא מנער את הכתף הישנה שלי
“אין בבקה הכנתי עוגת גבינה, במקרר” עונה הלומת שינה
“הג’בקה, הג’בקה, בשביל הברגים המשוחררים”
ואמא שלי מיד מצטרפת לחגיגה הקדם בוקרית
“אמרת לה שכל הברגים שלה משוחררים?” היא חוזרת ומדגישה. שניהם מתעלמים לגמרי מהבעש”ט שעדיין חולם בספרדית, הם פונים אלי כאילו אני לבד בחדר המתבגרת שלי.
“למה להעליב ככה על הבוקר?”
“מתי תפסיקי להיות כזאת ריגשי מיגשי, בסך הכל אבא רוצה לסדר לך את הבית. הכל נראה פה ברוריה” והיא לוקחת פאוזה דליקה, הבעש”ט חומק מחדר השינה שלנו
ואני קמה בבום!
אצלנו במשפחה אם את רוצה להעליב מישהו ממש. אבל ממש.
אתה אומר: נהיית ברוריה. כן ברוריה.
כי פעם בילדות המתרחקת שלי, כשכל שכונה התהדרה במכשפה.
למכשפה של השכונה שלנו קראו ברוריה, היה לה שיער מחושמל בצבע בז’, ושיניים בצבע ירוק זית וחלוק פלנל דהוי והציצים שלה היו כל כך משוחררים שהייתי בטוחה שמתחת לחלוק הדהוי ברוריה מחביאה שני חתולים שמנמנים. וכשברוריה רשפה עלינו להבות סיגריה, היינו בטוחים שהיא מכשפה מהאגדות. לא רק הילדים, גם המבוגרים פחדו ממנה. ממש.
מאז, כשרצינו להגיד על משהו שהוא נראה איום ונורא. מוזנח. פח. על הפנים. אמרנו ברוריה.
אז היום בבוקר אמא שלי הדליקה לי את הדוד עם ברוריה
ואבא אמר לאמא:
“היית חייבת לבוא עם ברוריה? כולה כמה סדקים, רטיבות, ברזים רופפים, ידיות עקורות, צירים רעועים, מה הקשר בין הבית של הילדה לברוריה???”
ואני המשכתי: “בדיוק, מה הקשר בין הילדה לברוריה, מה את מכניסה את ברוריה?”
ואבא שלי כדי להרגיע את האווירה אמר:
“כל מה שאני צריך זה ג’בקה טובה ואחרי שאני אסיים אשמח שתכיני לי מרק פסטה פג’ול, כי את מכינה אותו הכי הכי טעים. הולך?”
והבעש”ט הביא את ארגז הכלים חייך ואמר
“יאללה כשאני חוזר מהעבודה, מקווה שהבית יהפוך מברוריה לג’יזל”

מרק פג’וול זה בעצם מרק פסוליה אבל עם בשר. ככה מכינים אותו באמריקע. זה כל כך קל שזה מעליב כמה שזה קל.
אבא שלי מטורף על המרק הזה. המרק הזה חייב להיות סמיך מאוד מאוד. הוא באמת מרק שכולו ארוחה דשנה של ג’בקאי מדופלם.

מה צריכים?
300 גר’ בשר בקר טחון עם טיפי שומן
2 קופסאות שעועית משומרת מסוננת (שחורה ולבנה, זה נורא יפה שני צבעים)
כוס וחצי פסטה קטנה
בבלנדוש נבליץ: 2 כפות רסק עגבניות + 4 שיני שום + רבע כוס שמן זית, כפית כמון + כף פפריקה חריפה או מתוקה (לילדים) +כף שטוחה מלח + כף סוכר + חופן בזליקום או אורגנו + חופן עגבניות שרי או עגבניה בשלה גדולה חתוכה + כוס מים +כפית פלפל שחור
בצל גדול קוביות
2 גבעולי סלרי עם עלים קצוץ דקיק
גבעול קטן של רוזמרין
תפוח אדמה קוביות קטנות או דלעת בגודל כף היד קוביות או בטטה קוביות (לא חובה)
גזר גדול קצוץ דקיק
כף גדושה סולת או קמח תירס

איך מכינים:
1. נטגן ברבע כוס שמן בצל, נוסיף בשר טחון, נטגן ונפורר עם מזלג היטב, נוסיף גזר וסלרי, נוסיף את תערובת רסק העגבניות, השעועית המסוננת נוסיף ליטר וחצי מים, נביא לרתיחה.
2. כשרותח, ננמיך אש נכסה סיר ונבשל כ20 דק’. נטעם נתקן תיבול אם חסר מלח,פלפל, בזיליקום, עוד קצת רוזמרין.
3. נגביר אש ונוסיף את הפסטה, נבשל בסיר מכוסה כרבע שעה. ננמיך אש, נטעם, נתקן שוב תיבול. אם צריך נוסיף עוד מעט מים
4.  רק בסוף אם רוצים  הסמכה נוספת, נוסיף  כף קמח סולת או תירס או רגיל.

סמיך, טעים ומנחם. למחרת, או אחרי חימום צריך להוסיף נוזלים. נוסיף ונתקן תיבול בהתאם.
איפה ברוריה עכשיו?

מרשה לכם
שימו לב: טבעונישים צמחונישים – השתמשו או בטחון מן הצומח או נטגן עם הבצל במקום בשר 400 גרם פטריות שקצצנו במעבד או עם סכין, השאר כרגיל