זה לא סוד שאני ממש לא טובה בלשמור סוד.
הפתגם “נכנס יין יצא סוד” – זה לוקסוס מיותר מבחינתי.

אם מישהו אומר לי: “תשבעי בילדים, באמא שלך,או בספר התורה שלא תספרי”, אני מלאת כוונה ותמיד הסוד נשפך לי מהפה כמו קללות לחולה טורט.

כשהכרתי את הבעל שם טוב שלי, זה היה מפגש פסגה בין עובד בכיר בק.ג.ב, איש המיסתורין – נייס טו מיט, לבין אורחת יבבנית בתכנית טראש אמריקאית. בפעם הראשונה כשהוא אמר לי את צמד המילים “שיישאר ביננו”, הוא פשוט לא ידע שביננו יש עוד המון אנשים נחמדים.

תמיד איכשהו הסודות מוצאים כותל מחורר בדמותי.
איך זה שדווקא לי לחשו  שעומדים לפטר את מנהלת השיווק? מה,לא ניחשו שישר אני מעבירה את זה הלאה? “לא יכולת לסתום, תראי איזה נזק עשית! עכשיו בגללך אנחנו תקועים איתה לנצח”.
אז תפסיקו לספר לי.

לא. סתם. תמשיכו.

זה כשעבדתי והיום..?
היום מספרים לי מי עשתה מתיחה, מי נתפסה אצל מי מתחת לשמיכה ובאיזה תנוחה (השם ישמור)..
לא באמת, שאני אשמור?

התורה שחונכתי על ברכיה דוגלת בשיטה “לשחרר ומהר” לשפוך ולהוציא הכל, לא להתאפק. לא עם קקי ובטח לא עם סודות.
אסור לשמור. זה לא אפשרי וגם מאוד לא בריא.
כי אם זה סוד טוב, למה לא לעשות טוב גם לאחרים ואם זה סוד רע, אז מה, שרק לי יהיה רע מזה?
בתחת שלי.

כמו כל דבר בטבע גם פה יש איזון.
באסכולה המשפחתית אני מקבלת את אותו הדרעק. האינטנסביות ביחסים שלי עם אחיי והורי הם צ’ולנט באוגוסט. שרבי ולח. אין סודות. יש עצבין!
דוגמא קטנה וזכירה  מלפני המוני שנים
אני בסוד לאמא שלי: “תשבעי שאת לא מספרת לאף אחד, בטח לא לאבא. אני לא יודעת איך אבל אני בהריון”
אחרי 10 דקות הוא על הקו בקול דאוג ושאוג: “לא שמעת על אמצעי מניעה ולמה את רוצה לעשות הפלה? למה? תשמרי את התינוק, זה חיים”
אני בעצבנות: “קודם כל אבאל’ה, אני חיילת בת 19 שנקלעה למצב. ודבר שני, תביא מהר את אמא”
היא בהתגוננות: “את נורמלית, לשמור דבר כזה בבטן? אני מתכוונת לסוד, לא לתינוק, וחוצמזה, קחי את אחותך, היא גם רוצה להגיד לך משהו בנושא”

הכל גלוי והרשות יורה.

בעיני הבעש”ט המתבונן, זה נחמד כמו צפייה בריאלטי ז’אנר תח תחת תחתון.
יש פה חוסר גבולות ,חוסר כבוד ואין טיפונת של מרחב מחיה.
כנראה הוא צודק,
בכל זאת הוא ממשפחת אצולת דלי-דג. מדברים בנימוס, בשקט ואיפוק מקרלי כשמתחת לשולחן הסאבטקסט צועק “הצילו” !!!
נכון, יש פה מרחב וכבוד וגבולות. אבל הלו? מישהו הדליק מזגן? כי משקט וקור יוצא שקר!

אז זהו, האבא של הבעל שם טוב שלי לא סתם חולה.הוא חולה שיודע שהשער הבא שהוא פותח, זה שערי גן עדן.
אני מתפעלת איך במסירות הבעש”ט נוסע יום יום, סועד אותו, בלי הרבה מילים יושב ומסתכל איך החיים חומקים אט אט.
על ערש דווי, אבא של הבעש”ט, מבקש ממנו שיקרא עבורו את הודעות הטקסט שהצטברו בנייד.
“משהו מעניין?” אני שואלת נימוסית.
“כן. אבל שישאר ביננו!” הוא עונה ומדליק לי את הבויילר הפנימי.
“מה?” אני צוהלת על סף רתיחה: “אתה פותח איתו דברים? נו די, ספר!”
“לא מספר” הוא חותך אותי בקרירות, “זה לא עניינך או ענייני. אני רק השליח. אני רק מוציא הודעות מהפלאפון.”

יום למחרת , תוך כדי אידוי קיפודי אורז לכל הרחבות הנצמדים (4 + 4  מבצע מהסופר של אחותי טפו טפו )
אני ו”הנחמדות שביננו” מקפדות את מה שלא נאמר לעיל:
“אולי מאהבת?” לוגמת אחותי
“אולי ילד מחוץ לנישואים” אני נוגסת בכדור אורז לוהט
“אולי ואולי” חותכת אמא שלי:
“מה אתן חושבות, שסתם הוא נהיה ככה חולה? זה בגלל שהוא שמר המון המון סודות בבטן. כל מה שהיה צריך זה לשחרר ומהר. לשחרר ומהר”.

כדורי פנינה או בשמם הידוע קיפודים לנצמדים:

קודם כל, כדאי שיהיה סיר אידוי. אפשר סיר  קוסקוס אפשר סיר אידוי  לירקות ואפשר סיני מבמבוק
שיטת האידוי כל כך בריאה: בלי  טיגון, בלי שמן וקלוריות מיותרות ומעל הכל טעימה ומסתורית. כן כן מיסתורית.
לפתוח את סיר האידוי ולראות את הפלא קיפודונים קטנטנים גדלים כשהכל סביב מהביל באדים מיסתוריים. זה תהליך יפה שראוי להראות גם לנצמדים.

עשיתי אותם פעם ראשונה אחרי שטעמתי אותם במסעדת דים סאם.
למדתי לעשות אותם טוב טוב אחרי שראיתי את אהרוני עם הידיים הטובות שלו, הוא קורא להם “כדורי פנינה” בגלל הצדפה הנפערת (סיר האידוי) והמראה המפתה והלבן.

מה צריכים?
כוס וחצי אורז בסמטי שטוף היטב  ומושרה במים קרים מהברז
חצי קילו בשר עוף טחון (עדיף פרגית, יותר עסיסי)
4 כפות קורנפלור
ביצה
חצי תפוח עץ  גרני סמיט
2-3 גבעולי בצל ירוק קצוץ
חופן כוסברה
חצי שן שום כתושה
חתיכת ג’ינג’ר טר מגוררי כ-2 ס”מ
שתי כפות סויה
מלח ופלפל

איך מכינים?
1. נשרה את האורז כחצי שעה במים קרים, נסנן המים.
2. בקערה נערבב את  עיסת הבשר: העוף או הפרגית, חצי תפוח עץ מגורר, גינגר מגורר, בצל ירוק, כוסברה קצוצה, שום, סויה, קורנפלור, ביצה מלח ופלפל (העיסה רכה וככה זה צריך להיות)
3. נמלא סיר  עד מחציתו במים, כשיגיעו לרתיחה (עליו את סיר האידוי עם הכדורים)
4. ניצור כדורים ונצפה אותם טוב טוב בגרגירי האורז הלא מבושלים, נניח  יפה יפה בסיר האידוי המרופד בנייר אפייה שלנו.
5. נניח את סיר האידוי על סיר המים, נכסה את הסיר, חצי שעה עד שגרגירי האורז יפרחו ויהפכו לקיפודים מזמינים.

 רוטב קלאסיני מומלץ:
רבע כוס סויה
כף חומץ אורז,
כפית שמן שומשום,
כף מים קרים
כפית ג’ינג’ר מגורר
מעט בצל ירוק וכוסברה קצוצה.