אני לא מאמינה שהילד שלי שנולד איש, חוגג יום הולדת.
היום.
הוא הרי נולד בן 53.
איך שיצא, קרץ לי עם העין ואמר “את אמא שלי?” הנהנתי עם הראש, תוך כדי שעזר לרופא בחיתוך חבל הטבור,
החתים אותי פה ופה ופה ואמר:
”אל תדאגי, זה רק טפסולוגיה, אני אדאג לעצמי יופי, אבל את יודעת אמא זו אמא”
מאז אני די בשוק באופן יומיומי
אין יום מאז שנולד שאני לא תוהה בקול “זה ילד זה?”
גמל עצמו מטיטולים בגיל שמונה חודש:
״לא יכול להיות שאדם כמוני, זוחל עם חיתול בין הרגליים״
אמר באנגלית ותירגם לי לעברית למקרה שלא אבין.
אומרים שאחד הדברים החשובים בגידול ילדים זה התיקון שלנו דרכם.
זה עשה יופי של תיקון לזכרון המקולקל שלי.
פתאום יש לי זכרון נייד פעיל 24/7, סוג של גוגל
הוא זוכר הכל. כל פרט, כל כוכב בגלקסיה, כל אמא שאמרה לנו שלום מקרי בגינה, כל חבר, שכן, כתובת משלוחים, מתכון, סרט הצגה,
שחקן, מערכון, קודים, מודים, מה לא???
לא אשכח איך פעם ראשונה לקחתי אותו לבדיקת שיניים בגיל שלוש וחצי המזכירה ביקשה ממני את תעודת הזהות של הילד
בקול מתוק הוא דיקלם לה ואז שאל : “את צריכה גם את סיפרת הביקורת?”
היא הסתכלה עלי, אני עליה ושתינו בקולות שלובים שאלנו
”זה ילד זה?”
ואז כשיצאנו מהבדיקה, היה לו התקף נוסטלגי
״זוכרת כשהייתי קטן, אכלנו במסעדה איטלקית על 57 והשמינית?״
״מתי כשהיית בין שלוש?לפני חצי שנה???״
״כן אמא, במסעדה ההיא, הבנתי סוף סוף, פעם ראשונה את ההבדל בטעם בין זוקיני לקישוא”
כשהיה בן עשר קרא לאחיו הקטנים הילדים
”אמא, כדאי שהילדים ילכו לישון בתשע עם ספר קריאה”
”הילדים??” אחיך קטן ממך בשנה וחצי ואחותך בשלוש שנים, הילדים???”
הוא יודע דרך ללב אישה: “אמא אמרתי לך כמה יפה האור נופל על פנייך?”
”מתקתקה שלי, את יודעת שאת אמא נפלאה, נכון?”
ואני נמסה
והוא מקבל מה שהוא רוצה.
הוא גם עשה לי טובה והסכים לבר-מצווה “רק בגלל שאת חובבת מסורת ואני יודע עד כמה זה חשוב לכם, המזרחים”
היום הוא התקשר אחרי שחזרתי עם הכלב מסיבוב עדלאידע סנטר, בואך גינת מאיר
אמא אני אשמח לעוגת יומולדת, למרות שאמרתי לך בבוקר שאין צורך”
”בכיף חמוד שלי, בכיף” עניתי
”לא. לא שוקולד, אני רוצה עוגת ספוג קומות עם תותים וקרם מסקרפונה”
”בכיף” החמוד שלי כבר נעלם והוא הרגיש את זה
”אמא, את יודעת, כרגע לא בא לך נורא להשקיע, אבל בראי רחוק, נגיד עוד 20 שנה, יש מצב שזה ישאיר צלקת קטנה לי ולך, כן?”
”ברור ברור” (זה ילד זה??)
”ואמא?”
”כן חמוד שלי”
”נפאז’ יוסיף מאוד לעוגה” אמר וסגר
אני יודעת, זה נשמע נורא.
אבל הוא אחד היצורים המתוקים והממיסים על פני הכדור הזה..
כי יש אנשים שבאו לכאן בשלים עם חכמה ודעת של זקני שבט.
והם מתנה ענקית לעולם.
ולי.
כבר אמרתי לכם שלכל ילד שלי, יש את עוגת יום ההולדת שלו. זאת העוגה האהובה על זה והיא ככ טעימה ואוורירית וקלה ומשמחת. אתם תהנו מהדרך, מהמחמאות ומטעמה הנפלא. עם הג’לי זה טעם של ילדות ישראלית.
כמה דברים לפני שמתחילים להכין את הספוג הקליל הזה:
1. תנור מחומם מראש לחום של 160-170 מעלות
2. נאפה בתבנית טורט עגולה של 24 או שתי תבניות עגולות של 22. נשמן היטב תבנית ונקמח.
3. ביצים בטמפרטורות החדר, הקצף יוצא תפוח ואוורירי. חשוב חשוב
לעוגת הספוג:
5 ביצים גדולות טמפ’ החדר
3/4 כוס סוכר לבן (150 גרם)
שליש כוס שמן רגיל
כוס ו-1/2 קמח (210 גרם)
כפית אבקת אפייה
לקרם:
500 מ”ל שמנת מתוקה
חצי כוס סוכר
שקית סוכר וניל
130 מ”ל יוגורט דנונה גריק
לפירות:
2-3 כוסות פרי תותים או פירות יער טרי כמו פטל/אוכמניות או משמשים
2 כפות ריבה מדוללות בשלוש כפות מים רותחים
חבילת ג’לי אינסטנט להכין ע”פ הוראות יצרן.
אופן ההכנה:
1. נדליק תנור 165 מעלות
2. נקציף ביצים שלמות אחרי כ3 דק’ הקצפה חזקה נזרזף באיטיות 3/4 כוס סוכר נמשיך להקציף עוד3-4 דקות מלאות עד שהקצף אוורירי תפוח ובהיר מאוד.
3. נזליף באיטיות למקצפת הביצים את השמן, ננפה קמח עם אבקת אפייה ונקפל עם לקקן עד שלא נראה יותר פסי קמח (נכון, פתאום הנפח אבד קצת, אבל זה בסדר לא לדאוג הנפח יחזור באפייה)
4. נכניס לתנור 165 מעלות כ- 30-35 דקות, העוגה מוענה כשהיא קפיצית למגע. נכבה תנור. (אם חילקנו הבלילה לשתי תבניות עגולות, אחרי כ-20 דקות הן אפויות).
5. כשהעוגה מתקררת, נחצה העוגה לשניים עם סכין לחם טובה קל קל קל לחצות ברגע שהיא קרה.
6. נקציף את השמנת מתוקה נוסיף כף אחרי כף את הסוכר וסוכר וניל כשהקרם מסמיך נקפל עם לקקן את היוגורט. (נטעם אם חסר לנו סוכר נוסיף עוד כף או שתיים).
7. נמרח את בסיס העוגה בריבה מדוללת, נערום תותים ומעליהם כחצי מכמות הקרם. נניח את החלק השני של העוגה ממעל, נמרח את יתרת הקרם, מעל הקרם ננקד בפירות, נכין ג’לי ונחכה כמה דקות שיתקרש מעט (חלילה לא נמרח כשחם), נפזר בעדינות ג’לי שהתקרר. נשמור במקרר.
סירופ: אפשר להרטיב את העוגה אחרי שחוצים אותה בסירופ כזה: 2 כפות ברנדי או רום או ליקר טוב עם חצי סוכר וחצי כוס מים רתוחים. אני מוצאת שילדים פחות אוהבים עוגה רטובה, הפתרון של הריבה המדוללת הוא נהדר, אבל עם סירופ זה נהדר לא פחות. להחלטתכם.
