“אז באיזה חוף זה אמרתם? מציצים נכון?”
כותבת ביד אחת לקבוצת הווטסאפ הכתתית, מנסה להבין באיזה חוף לעזאזל מסיבת הסיום של הכתה
וביד השניה סוחבת אבטיח, כדורי שוקולד, שתיה קלה, מגבות כבדות, ושני ילדים נשרכים אחרי בחום הקופח על הטיילת של תל אביב
מסתכלת על הווטסאפ בתקווה, אגל זיעה קטן מסתיר לי את זה שאין תשובה.
“אז איפה זה??? אני כאן עם הילדים סוחבת מלאןן הפתעות”
שולחת שוב,שיענו מהר
“לא לא במציצים יא מצחיקולה, יאללה בואי, אוהבים הפתעות”
“מה לא? איפה אתם?” בוערת מבפנים, אדים של לחות זיעה ועצבים עולים ממני, הילדים עם המשקפת והשנורקל כבר בפה תחת מסך אדים לא רואים כלום
“תורידו את המשקפותתת, אופנועים ואופניים עוברים כאן במהירות שיאאא, בשניה הם נכנסים בכם, תורידו מיד שמעתם???” (זהו אני משתגעת)
“אנחנו לא במציצים, עוד מאמץ קטן, קצת דרומה משם תראי אותנו ליד חוף הכלבים” נשלחת לי הודעה קולית של הורים מתודלקים בבירה וג’וינט
מה כל כך קשה היה לכתוב “חוף הכלבים”? שואלת את הילדים שמתים כבר לצלול במים ולהשתחרר מעולה של אמא מזיעה על הקצה
מגיעים לחוף הכלבים, כלום, אין שם כלב.
יא בני כלב (מסננת בשקט שאף אחד לא ישמע)
שולחת שוב
“לא לא בדיוק בכלבים, ליד ב-“חוף הדתיים”” שוב עורמת עלי הכל
ואז נזכרת שמדובר בהורים צעירים, מחצית ממני בגיל,
מאגניבים כאלה זורמים שבשבילם ללכת קילומטר יותר או פחות זה נונסנס. “אז סגרנו אתם בחוף הדתיים, כן?”
“מה? לא לא לא הסבירו לך טוב, אנחנו מול חוף הילטון, מול גינת ז’בוטינסקי בקו אווירי
רגע.דקה שניה.
בקו אווירי איבדתי את זה לרגע. לקחתי אוויר עמוק, ריחמתי על הכבודה המתוקה שנשרכת אחרי
ואז שאלתי בעדינות נשית “יש מצב שאתם בחוף ההומואים?”
“לגמרי”
“ברור”
“כן”
“בדיוק”
“אבל בקצה שלו משמאל, ליד השובר”, מקבלת מבול תשובות. עם תמונות עם מיקום מדויק
“אז תגידו בהומואים, קשה להגיד בחוף ההומואים? הומואים הומואים הומואים”
אני צווחת על הנייד בקול רם ממש, הילדים מחזירים את מסך הערפל עם השנורקל שאומר בעצם “אנחנו לא איתה”
מגיעים.
פורקת את הילדים, הציוד, ונכנסת עם הבגדים דוך למים. לא הבאתי בגד ים, אין מצב לבגד ים בסביבה כיתתית מבחינתי.
שוחה במים הקרירים הנעימים כמו כלבה ערביה, דתיה, הומואית
כשנרגעת רואה את כל האימהות הצעירות בביקיני זעיר בגוף מושלם וצעיר, עם בירה ביד אחת וסיגריה בשניה מצחקקות, נהנות.
צוללת.
עמוק עמוק עמוק צוללת..

מה מה מה מה אוכלים היום?
למה שלא נפתיע אותם בארוחת מק-מאמא בבית? (או מק-אבא למה להפלות את האבאים?)
עם סלט קולסלו טעים מפוצפץ תירס טרי
וצ’יקן נאגטס הום מייד

500-700 גר’ חזה עוף חתוכים לריבועי נאגטס
3 ביצים
כף מיונז
כפית חרדל
כפית דבש
2 שיני שום כתושות
תערובת תבלינים רבע כפית מכל תבלין (פלפל שחור/פפריקה/כמון/ כורכום – לטעם מקומי או טימין ואורגנו יבש לטעם חצלארץ)
פירורי לחם (עדיפות עליונה לפירורית זהב קראנץ’, או פאנקו)
כוס קמח תופח
שמן לטיגון עמוק עמוק

בקערה אחת קמח תופח עם חצי כפית מלח שולחן ופלפל שחור
בקערה שנייה מבלבלים ביצים עם מיונז, דבש וחרדל שיני שום כתושות ותבלינים איזה שבחרנו טוב טוב טוב (או כמו הגויים מוסיפים גם רבע כוס ריוויון וכף פרמזן מגורר)
קערה שלישית חבילה פירורית או פאנקו (עם כפית מלח ו-חצי פלפל/ ו-או רבע כפית מכל תבלין של תימין ואורגנו או התערובת המקומית פפריקה, כמון, כורכום)

מקמחים את הנאגטס ואז טובלים טוב בבלילת ביצים אח”כ בפירורי לחם ובסיר עמוק (כמו שמטגנים סופגניות) עם שמן עמוק מטגנים עד הזהבה.

חראם כמה שזה טעים.

רטבים מומלצים וקלים:
חרדל ודבש (כף מיונז, כפית חרדל, כפית דבש ולימון סחוט) מערבבים טוב טוב אפשר להוסיף כל תבלין ירוק ואהוב (כמו כוסברה זה נפלא)
קטשופ עם מיונז (לילדים)
רוטב צ’ילי מתוק  עם מיונז

צ’יקן