אני במחשבות יומולדת וזה לא פשוט
לא פשוט הגיל הזה
יש לי חבר טוב שאומר
עד גיל חמישים חוגגים קרחנה פטישים
מגיל חמישים מחרישים.
מה שיפה שבפנים נהייתי רכה
אבל חיצונית יש מועקה
יש מראות שצריך שיהיה כתוב עליהן לשימוש עד גיל חמישים בלבד!
הן לא טובות לי. מוציאות ממני קולות מוזרים.
כשהייתי צעירונת כל מראה שרקה לי “הלו בובה”
היום יש מראה אחת שרק עם תאורה של בורדל צרפתי, אני נראית לעצמי סבבה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שאמרו לי: “כן גיברת, מה תרצי?”
ניסיתי לטשטש את הגיברת הראשונה שלי מול המראה, הרגעתי את עצמי שזה טעות שזה בגלל ששתיתי יום לפני ונראיתי טעבנית, אבל אז הגיע גיברת שניה ושלישית ורביעית.
בחמישית הפכתי לגיברת
ואתם יודעים מה, התרגלתי לזה.
אני גם לא אשכח את היום ששאלו אותי אם אני אמא של הבן הגדול שלי,
אם אני אמא של הבן הגדול שלי? הלו??
“הלו, רגע.. מה אמא?? אני נראית אחותו כוס אומו”
ככ התרגלתי לשאלות אם אני הבייביסיטר, אם זה אחי הקטן,
“תראי תעודת זהות, די נו לא מאמין לך”
“בחיי שאני אמא שלו” הייתי מסמיקה בצניעות שוויצרית
ואז זה פסק. כמו השריקות ברחוב. איך שנאתי שמסתכלים עלי, שמטרידים אותי
היום: “היי זקנצ’יק, מה אתה מסתכל על הבן שלי הוא בן 16 יה סוטה, סתכל עלי עליייי”
אני לא יודעת אם אני מתגעגעת לימים שהיו לי סטנדרטים גבוהים
הימים שרוב האנושות נראתה לי ככ כעורה,
היום כל בן אדם עם סט שיניים מקורי, שיער על הראש ובלי כרס נראה לי דוגמן של ווג.
היום אין לי סטנדרטים.
אבל אתמול קיבלתי את המחמאה הנוראית בעולם
המחמאה שזורקת אותך ישר לפח זבל
“את נראית טוב.. לגילך”
מסכן זה שנתן אותה. חשב שעשה משהו יפה, הייתי צריכה להזמין לו רופא, הוא נבהל. מדי.
ואל תגידו לי “חמודה, אם זה ככ מציק לך, יש טיפולים אסתטיים” כי אני לא אעשה.
לא כי עומדת מאחורי זה איזה  אידיאולוגיה תכלס, (אידאולוגית אני נגד אידאולוגיות) – פשוט חברות שעשו לא נראו שלומית מלכה אחרי זה, הן נראו אותו דבר רק חלקות מדי, מבריקות מדי ועם נפיחוית מוזרות נורא.
באופן פרדוקסלי, מה שמדהים זה שאני אוהבת את עצמי קצת יותר ממה שאהבתי את עצמי בגיל עשרים או שלושים.
אני אפילו שלמה עם עצמי לא דרך מראות או תמונות, אלא באמת.

ונסיים בחג שלי, חנוכה. כמובן שהכי אוהבת לטקס תפחי אדמה אמיתיים, אבל כמו שסבתא שלי אמרה פעם “מיידלע, כל דבר אפשר להפוך ללטקע” אז הפעם הכנתי אפויות נפלאות קלות על המשקל.
תהנו

לתערובת הלביבות:
2 זוקיני מגורר או בטטה בינונית מגוררת
חצי בצל סגול חתוך קוביות קטנטנות (גודל שקדי מרק)
עגבניה קשה חתוכה קוביות קטנטנות (גודל שקדי מרק)
ביצה
שן שום כתושה
3 בצלים ירוקים חתוכים עם חלק לבן וירוק
3 כפות עשבי תיבול
חצי כוס קמח + כפית אבקת אפיה א]שרקמח תופח /פאנקו/קוואקר/קמח חומוס
50 גר’ פטה או בולגרית
2 כפות שמן זית

לרוטב הלביבות
200  גר’ דנונה גריק/דנונה ביו
כף גדושה מיונז
חצי כפית מלח
חצי כפית פלפל שחור
כף מיץ  לימון
4 כפות עירית קצוצה דקיק
נערבב חומרי הרוטב היטב

איך מכינים?
נגרד זוקיני ונסחוט אותו היטב
נוסיף לזוקיני בצל ועגבניה קצוצים קוביות קטנטנות, שן שום כתושה, בצל ירוק, עשבי תיבול, חצי כוס קמח שמן זית ופטה. נערבב, כפית שטוחה מלח ורבע כפית פלפל שחור.

אפייה: 180 מעלות. תבנית תנור עם דף אפייה משומן- ניצור עיגול ונפחוס אותו מעט על התבנית. כך נעשה לכל הלביבות. נכניס לתנור, אחרי כ-20 דק’ נהפוך צד לעוד 6 דקות.

מי שרוצה טיגון: נחמם שמן עמוק, נגליץ’ בכף תערובת לביבות לשמן החם, כך נעשה עם כולן, נטגן שני צדדים עד הזהבה.

מרשה לכם:
1. במקום זוקיני: קישוא או בטטה או תפוח אדמה מגורר וסחוט
2. בלי גבינה ובלי ביצה בכלל ועם קמח חומוס ואז זה טבעונישי
3. במקום פטה: קשקבל/מוצרלה/צהובה מגוררת