מכירים את האגדה הסינית על האיכר ובנו? לא מכירים את האגדה?
על איכר אחד שהסוס היחיד שלו בורח, באים כל אנשי העיירה ואומרים לו “מסכן. איזה מזל רע יש לך” עונה האיכר “אולי זה רע ואולי זה טוב” ואז הסוס שברח חוזר עם עדר סוסים פראיים וכל אנשי העיירה באים ואומרים “בואנה, שיחקת אותה, איזה מזל טוב יש לך אתה” והאיכר עונה “אולי זה טוב ואולי זה רע” ויום למחרת בנו יחידו שעוזר לו בכל תוך כדי אילוף הסוסים הפראיים, נופל מסוס ושובר את שתי רגליו. שוב אנשי העיירה אומרים “איזה מזל רע יש לך אתה” עונה כהרגלו האיכר “אולי זה רע אבל אולי זה גם טוב” ואז באים אנשי צבא לגייס את כל הצעירים למלחמה ורק את הבן של האיכר לא מגייסים, בגלל שהוא שכוב, כאוב עם רגליים שבורות
והאיכר אומר לבני העיירה לפני שהם מתנפלים עליו עם המזל וכל הבולשיט הזה
“בכל דבר טוב יש רע ובכל דבר רע יש טוב”. נו, אז מכירים??

למה אני מספרת לכם את חכמת הזן שהתיישבה לי על הכתף כמו תוכי קָקָדוּ.

שש וחצי בבוקר. הנייד מטרטר
“אמא, אני לא מוצא את האוטו” הבכור החרוץ שלי ישן אצל חברה שלו וקם השכם לעבודה.
“מה זאת אומרת אתה לא מוצא?? בטח גררו לך?”
“תעשי טובה, תסתכלי רגע מה המספר של האוטו, אני אתקשר לעירייה לברר”
מפשפשת בתיק “הנה מצאתי, תכתוב” קוראת לו את המספר לפני ששטפתי פנים וצחצחתי שיניים.
“אמא, נתתי את המספר לעירייה הם הכניסו למערכת ואין את האוטו בשום מגרש גרירה האופציה היחידה שנשארה היא…שגנבו אותו” מעדכן אותי
“גנבו אותו??? מי יגנוב כזה טרנטה תגיד לי? צריך להיות אידיוט לגנוב אותו..מי??”

מכבה את הנייד ואת היום שעוד לא התחיל ואז הבעש”ט מתעורר
“את מבינה איזה מזל יש לך??? גנבו לך את האוטו, את הטרנטה הדפוקה מכל כיוון, בטח תקבלי מהביטוח מחיר מחירון. את מבינה איזה שיחוק זה??” הוא מדליק אותי
“מצד אחד, מי האידיוט שיגנוב כזאת טרנטה??” צוחקת לבעש”ט ומתחילה להתרגש
“מצד שני חביבי, המזל מאיר לי פנים השבוע, לא סתם מאיר.מסנוור” אתמול הוכיתי תדהמה והפתעה כשקיבלתי הודעה על זכייתי בלילה חינם בבית מלון חמישה כוכבים.
אני?????? זכיתי במשהו???? הרי בחיים לא זכיתי בכלום ואז כשסיפרתי לאחותי על הזכייה המהממת היא פסקה:
“אחות שלי, את חייבת למלא לוטו או טוטו, נראה לי זה שבוע המזל שלך”
.
“גם לילה בבית מלון וגם גנבו לי את האוטו???? כמה מזל יש לאישה קטנה מלב תל אביב כמה??” אני צוהלת
בראש כבר תיכננתי מה אני עושה עם הכסף של הביטוח אולי סוף כל סוף אני אקנה אוטו קוקטי לאישה פטיט (פאתטית) כמוני,
או אולי “הֵיי הָגִ’יפ” של בלונדה מרמת אביב, אבל הפעם אשמור עליו יופי, פדיקור מניקור, קוסמטיקאית, בוטוקס ומסג’ים לג’יפון עשירון עליון הכל הפעם הכל! לא עוד אוטו נחבט, נשרט, נמעך צועק הצילו לפחח ללללללא!!!
.
ואז הבעש”ט שואל אותי (בחשדנות משו)
“תגידי עשית ביטוח???”
“בארור שעשיתי ביטוח, מצחיק אחד, מה נראה לך?”
“כן. אבל איזה ביטוח עשית??” והנה מגיע גל גדול שצולף לי בפנים
“אה…עשיתי ביטוח חובה ו..ביטוח צד ג’ או משו כזה”
וביטוח נגד גניבה עשית??” הוא מערים קושי על הכתפיים הזערוריות שלי שסוחבות לא רק שקיות מהמכלת
“עשיתי???”
“לא יודע עשית???”
“זה חובה לעשות ביטוח כזה???”
“לא הדבר היחיד שחובה זה ביטוח חובה”
ואז עוד גל מגיע וחובט בי שוב, ואני נזכרת בשיחה המצחיקולית שלי עם הביטוח איך אמרתי לבחורון החמודון
“בחורצ’יק מצחיקצ’יק עזוב נגד גניבה, כאילו מי מי יגנוב כזאת טרנטה?מי?”

זהו זה. הלכו חלומות. אין ג’יפ. אין בלונדינית רמת אביב ג’ בואך צהלה. אין קוקטית. נשארת (כמו תמיד) אישה פאתטית.
“אז מה זה אומר??” שמה את הקול הצווחני על רטט ושואלת את הבעש”ט בחשש מה
“זה אומר, שלא רק האוטו הלך קפוט, אלא גם לא תראי שקל חזרה. שקל”
“אמא אמא, אני צריך לצאת לביה”ס” מעיר אותי אחד הנצמדים מחלומות ניקול ראידמן שלי
מכינה לכולם סנדביצ’ים במהירות האור, נפרדת מהנצמדים והבעש”ט, לוקחת את הנחמדת לגן וכל הדרך המבט עצבובי ונוגה
הו טרנטה שלי, היי טרנטה שלי ההיית או חלמתי חלום???
איך שירתה אותי נאמנה 14 שנה.
היא ואני אני והיא נדפקנו יחד, ילדנו יחד, בכינו יחד, צחקנו יחד, נתקענו יחד, שרנו בקולי קולות עם חלונות סגורים “oh ho here she come watch her boy shell ..she s a man eater”..
הו טרנטה שלי איה את?

“למה את ככה עם מבט עסוב” שואל אותי האח העירקי של אביבה מהבית מרקחת (שנים שנים הייתי בטוחה שהם בעל ואישה עד שיום אחד אמרו יחד “מה קרה לך אנחנו אחים” אבל דמיינו את זה במבטא עירקי.
מספרת לאח העירקי של אביבה מהבית מרקחת מה קרה ואיך גנבו לי את האוטו והוא מרחם עלי ונותן לי רצפט מרוקח מה בדיוק אני צריכה לעשות ואני בשלי רואה את הטרנטה מול העיניים
ואני בוכה לו
“אבל אח של אביבה, איך? איך? גנבו לי אותה, היא טרנטה”
“טרנטה??? ” אומר אח של אביבה במבטא כאילו הוא אח של שרלוק העירקי
“טרנטה דה לוקס” עונה בגאווה
ואז אח של אביבה אומר לי בכובד ראש ובמבטא עירקי כבד
“ינעל דינק יא ג’חשית לא גנבו לך את האוטו. בטוח גוררו. את שומעת חומודה. לא גנבו. גוררו”
ואיך שאח של אביבה העירקית אומר לי את זה, אני מבינה שהוא יודע איזה תרופה לתת. (בכל זאת עירקי בעל בית מרקחת הכי עתיק בשינקין)
מתקשרת שוב לבן שלי החלטית ואומרת לו “גוררו. בדוק שגוררו”
“די אמא. התקשרתי לעירייה פעמיים, נתתי את המספר. לא גררו”

בגן על הכסאות הקטנים ראשונה בבוקר עם הגננת והסייעת , מספרת להם בעצב.
“עזבי, כמה היית מקבלת על כזה אוטו מהביטוח את חושבת??” מרימה לי להקלה הסייעת
“30,000שקל?” מעלה השערה
“30,000שקל??? בחלומות אני מכרתי את שלי מודל כמו שלך לפני שנתיים ב6000 שקל מחיר מחירון” מחייכת בנצחון של זכייה הסייעת
“ז”א את רוצה להגיד לי שאולי אולי אולי הייתי מקבלת מהביטוח במקרה הטוב 3000 שקל כזה????? ונגיד עם הרישיון רכב ששילמתי וכל השבנג, הטוטאל לוס שלי זה 5000 שקל??”
“אפילו פחות” היא אומרת “בדוק שפחות תביאי חיבוק” מחבקת את הסניגורית שלי בקייס
תוך כדי חיבוק הנייד שלי מטרטר זה הבכור שלי
“אמא, יש מצב שהמספר של האוטו עלייך”
“כן. ברור. רגע. לקרוא לך שוב?”
“לא. לא את. תני שם למישהי אחרת שתקרא” הוא מבקש יפה

מגחגכת ברוורס ומוסרת את הנייד לסייעת הצעירה שתתן את הפרטים והמספר של הרכב “אתה ממש מעליב ומצחיק”
“מצחיק אותי הילד שלי, חושב שאני לא יודעת לקרוא”
אחרי דקה. לא יותר. הוא מתקשר.
אני שמה אותו בביטחון על ספיקר שכל הגן ישמע
“הו אמא אמא שלי, מזל שנזכרתי כמה את עקשנית וסרבנית גיל. המכונית שלנו נמצאה גררו אותה לרידינג.. הו אמא. מצחיקה אחת. שימי כבר משקפיים יא חתכת טרנטה. לא סתם טרנטה, טרנטה דה לוקס”.

פלפלים ממולאים הכי טעימים שיש
לפחות טרנטה כמוני הכינה עשרות פעמים פלפלים ממולאים ככה שיש לי את כל השיטות שלי להצלחה.
מאכל טרנטה אבל עובד פלאים.
הדבר הכי חשוב בפלפל ממולא זה הפלפל עצמו. כן כן אחרי שנים של נסיונות לי ברור שככל שהפלפל קטן יותר, מוצק יותר ומתוק יותר, כך הסיר טעים פי אלף. תשתדלו לבחור את  הקטנים/בינוניים, ולא בומבילות (לא הקטנים קטנים שמגיעים במארז).
מיתוס נוסף שאני הולכת לשבור, אין צורך בטיגון הבשר לפני. מיותר.
ומיתוס אחרון, לא מאמינה בסדר הסיר. ככה איך שבא,להכניס את הפלפלים. הכי טעים. קומפרנדה? יאללה לעבודה:

9-10 פלפלים קטנטנים מוצקים אפשר לערבב ולהוסיף עגבניות תמר קטנות, בצל, חציל או קישואים. ואזז הסיר יהיה ממש שמח.

אם רוצים למלא גם בצל:  אז במיקרו או בסיר נקלוף את הבצל ונביא אותו לרתיחה בשלמותו עד שרך ואז נפריד עלה ווד עלה. קישוא: נרוקן בעזרת קישואן, חציל: נחתוך  שתי פרוסות עבות של עיגולי  חציל, נחתוך לא עד הסוף  כמו פה פתוח שאפשר למלא. עגבניה: נרוקן בעזרת סכין את הבפנוכו.

למילוי בשרי:
חצי קילו בשר טחון עם טיפי שומן
חצי כוס אורז לא מבושל
שן אחת של שום
4 כפות מהרוטב של הסיר (לפני ההכנה)
כף גדושה ממש של פירורי לחם או חתכת חלה רטובה אבל חתכה עבה כזו
מלח/פלפל/כמון
לערבב טוב טוב עם הידיים ולמלות את הפלפלים עד ה3/4. להניח בצד עד שהרוטב מגיע לרתיחה.

למילוי טבעוני:
כוס אורז בסמטי או פרסי לא מבושל!
חצי כוס עדשים שחורות לא מבושלות!
חצי כוס חומוסים מבושלים (לא חובה)
3 כפות פירורי לחם
4 כפות מהרוטב של הסיר (לפני ההכנה)
1 עגבניה בשלה מרוסקת בפומפייה
בצל  קוביות + קישוא מגורר  + גזר מגורר נטגן את היופי הזה במחבת (אם יש צרור תרד או מנגולד, נהדר להוסיף ולטגן עם הבצל, גזר קישוא)
ונוסיף לתערובת האורז, עדשים
3 כפות שמן זית מלח ופלפל
נערבב את חומרי המילוי ונמלא את הפלפלים עד החצי.

לרוטב הסיר:
בצל גדול קוביות
2 גבעולי סלרי קצוצים
דלעת ערמונים אחת חתוכה גס או בטטה או דלעת חתוכה גס (נותן מתיקות לסיר)
5 שיני שום שלמות
בזיליקום או טימין
בבלנדר בפולסים קצרים לערבב טוב את הרוטב הכי טעים : חופן עגבניות שרי קטנות או עגבניה בשלה אחת, רסק עגבניות קטן אחד, כף גדושה סוכר, כפית מלח, כפית כמון, כפית פפריקה, 2 שיני שום, רבע כוס שמן זית, צרור פטרוזיליה. 4 כפות מהרוטב להפריש למילוי הבשר עם הפלפלים.

אופן ההכנה:
מטגנים בצל גדול קוביות ברבע כוס שמן זית, מוסיפים סלרי ואת הרוטב שהכנו. מוסיפים ליטר מים מביאים לרתיחה ומתקנים תיבול. מוסיפים את דלעת ערמונים או בטטה. זורקים לסיר את שיני השום השלמות.
מכניסים את הפלפלים איך שבא! על אש קטנה כשעה. סיר מכוסה.
מי שמכיר אותי יודע שאוהבת ממש לתת מכת חום גבוה בתנור כ-20 דקות. סיר פתוח. (לא חובה). כשהסיר מוכן, הכי כדאי להוסיף טימין או בזילקום לארומה.
# מי שאוהב חריף, פלפל קטן ועצבני יעשה פלאים כנ”ל פפריקה חריפה. מי שאוהב חמצמוץ חצי לימון לסחוט על הסיר המוכן.

נבלנדר את כל חומרי הרוטב ונפריש 4 כפות מזה לתערובת המילוי.

תערובת המילוי: אורז, בשר טוב ורוטב.

מטגנים בצל גדול, סלרי ומכניסים את הרוטב מהבלנדוש.

כמה מזמינים הם למילוי. קטנים ויפים וכל כך טעימים

העקרת נותנת בכפיים

נורא חשוב שהרוטב יגיע לכזה גובה.

זהו. הכי טעים ופשוט שיש.

חלה טריה ולא צריך חוצמזה, כלום. אבל כלום.
כמה קל, ככה טעים!
מאכל טרנטה אבל עובד פלאים.