נכון בכל משפחה יש את ה-אחד הזה שחייב לקחת את מנות הצומי שלו דרך קונצים במנות האוכל? מכירים אותו?
כולם יאכלו אותו דבר. אותו סיר. אותה קערה. רק הוא יהיה חייב להפריד את הפסטה מהרוטב, את הקשה מהרך, בלי הצהוב של הביצה, בלי הלבן של הלחם, שהשניצל לא יגע בפירה, שהפירה יהיה בלי גושים, אבל לא חלק. אם אפשר את המרק בלי מים רק שקדים, את הברוקולי: “אני טועם רק אם תחליפי לו את הצבע מירוק”.
ו: “אני רוצה  סלט, אבל בלי עגבניות, פלפלים גזר ובצל, בסדר אמא?”
“כאילו רק מלפפון? אז תגיד מלפפון!”
מכירים אותו? כי אני מכירה אותו יופי
יש לי אחד כזה, אני לא אנקוב בשמו, רק אגיד שקוראים לו דניאל.
עד גיל שנתיים היה דובוני בונבוני אוכל כל, טורףף כל יכול, גאוות אם הבית, בשנתיים הפך לדובון לאלא – כמו רבים וטובים אחריו ולפניו. אבל לא ויתרתי, אני תמיד אומרת מאחורי כל ילד עם קונצים יש אמא עם קונצים, הקם לקונצך השכם לקונצו! הבנו?
קודם כל, צריך להבין שאף אחד לא עושה לנו דווקא. לחלק גדול מהילדים קשה להכיל טעמים מורכבים – הם באמת ובתמים זקוקים לשני טעמים בלבד: טעם אחד לבן:  ועדיף שיהיה סוכר  לבן  וטעם שני: אומאמי  ועדיף בצורת ביסלי גריל או צ’יפס של מקדונלד. אחרי שהבנו את זה
צריך להגיע להחלטה חשובה – מה הכי חשוב לי שהמתוקי שלי יאכל – נגיד לי היה חשוב שימשיך לאכול סלט, ירקות מבושלים וביצה. איך עושים את זה?
אני חושפת פה את תיבת הקונצונים הסודית שלי:
קונץ 1 : צאו לטבע: איכשהו במרחב התיאבון מתעורר, הבטן מקרקרת ונפתח חלון הזדמנויות, בצורת פה קטן ומתוק , הנס קורה והוא טורף כפית שלמה (תקשיבו, זה לא קורה בפעם אחת, יקח שלוש פעמים עד שתהיה קליטה במשרד העבודה. בדוק!)
קונץ 2 : הפרסום עובד: קופי טוב לאוכל , יענו תנו לאוכל שם מגניב – דמות מתכנית טלויזיה נערצת “פסטה ספיידרמן”, קציצות “הרקולסים”, פירה “סליים” וכו’
קונץ 3: תתפלאו אבל גם ילדים אוכלים עם העיניים: צלחת אוכל היא גם מצחיקה ואפשר לשחק איתה –   “עכשיו נצייר פרצוף ונאכל את האף והגוף”. ארוחת ערב   שהיא להיט הבית אצלנו שנים –  סושי חביתושי –  חביתה דקה, מרוחה בגבינה לבנה, עליה שכבת סלט, לגלגל לרול גדול ולחתוך לפרוסות קראתי לזה “סושי חביתושי” – עד היום שהם כבר סוסים  אני שומעת “אמא, אפשר סושי חביתושי”
קונץ 4: שמך אוכל לפניך – כמו המרק הזה, מרק קובה דניאל –  מספיק שטעם קובבה  אחת ואמר שטעים, מהיום יקרא המרק  הזה בישראל על שמו  וכולם יודעים שאת מרק קובה דניאל, דניאל הכי אוהב. (איכשהו זה מגיע גם אליו).
קונץ 5: לרתק לרתק לרתק: ז”א לרתק אותו לכסא שלא יוכל לזוז (הגזמתי אוקי) ולרתק אותו בסיפור – אין אין זה תמיד עובד
וכשאני אובדת עצות אז הכי עובד  “אם תטעם את הברוקולי תקבל 5 שקל”   אחרי 15 שקל,  בפעם השלישית כאילו, הוא יתרגל לטעם ואף יאהב את זה. בדוק!

בקיצור, זה מרק טעים טירוף, עם קובות קלות להכנה  יש בו את כל אבות ואימהות המזון: קטניות, המון ירוקים,  אמנם זה קובות חפיף לא מלאות בכלום, אבל עם קונצים כמו שאני אוהבת. דרך אגב זה מרק אהוב מאוד על גדולים. אל תטעו.

למרק:
2 גבעולי סלרי חתוך קטן
2 כרישה חלק לבן חתוך קטן
גזר בינוני חתוך קטן
קישוא אחד חתוך קטן
תפוח אדמה בינוני קוביות קטנות ותפוח אדמה גדול חצוי לשניים (סה”כ 2 צפוחי אדמה)
2 כוסות חומוס מבושל
צרור מנגולד חתוך או תרד
דלעת בגודל כף היד חתוכה לארבע קוביות גדולות
רבע כוס שמן זית
כף בהרט או ראס אל חנות
מיץ מלימון שלם
2 ליטר מים

לפסטו:
כוס עלי פטרוזיליה
כוס עלי בזיליקום
חצי כוס עלי נענע
כוס עלי כוסברה
4 שיני שום
רבע כוס שמן זית
כפית מלח
מיץ מחצי לימון

לקובות:
בצל גדול קצוץ קוביות מטוגן
3 קוביות רכות של דלעת מהמרק
2 כפות מהפסטו שהכנו
חצי כפית מלח
כפית בהרט/ראס אל חנות
2 כוסות סולת
3 כפות שמן רגיל
חצי כפית מלח

איך מכינים?
1. נכין את הפסטו, נכניס לבלנדוש: כוסברה, בזיליקום, פטרוזיליה, נענע שום שמן זית לימון ומלח נבליץ היטב עד מרקם פסטו, נפריש שתי כפות לקובות ואת שאר הפסטו נכניס למרק.
2. נכין את המרק: ברבע כוס שמן זית נטגן: כרישה, סלרי, תפוחי אדמה, גזר, קישוא עד הזהבה קלה, נוסיף קוביות גדולותת של דלעת, חומוסים ומנגולד, אחרי 3 דק’ נוסיף את הפסטו שהכנו, נצפה טוב טוב את הירקות בפסטו המוכן, נוסיף כ2 ליטר מים ונביא לרתיחה, כשרותח ננמיך אש ונכסה סיר כחצי שעה.
3. נכין קובות: נטגן במחבת עם שלוש כפות שמן בצל לבן גדול קוביות עד הזהבה, נדלה מהמרק שלוש קוביות דלעתה  גדולים: נמעך את הדלעת קלות לפירה, נכניס לקערה: פירה דלעת, 2 כוסות  סולת, 3 כפות שמן, 2 כפות פסטו,  רבע כוס מי מרק, כפית בהרט וחצי כפית מלח נ נלוש  היטב עד קבלת בצק נעים ורך . ניתן לבצק לנוח במקרר חצי שעה.
4. נכין קובות קטנות בגודל מסטיק עגול  ונחליק לתוך המרק המבעבע. ניתן למרק עוד חצי שעה על אש קטנה, נכבה נוסיף מיץ מלימון שלם (מי שלא מספיק לו החמוץ, יוסיף עוד מיץ לימון) ונתקן תיבול אם צריך.

מי שרוצה קובות בשריות,  יכול  לטגן עם  הבצל 200 גר’ בשר טחון ואת תערובת הבשר להוסיף ביצה ואת שאר מרכיבי  הקובה הרשומים. לא למלא , לערבב יחד, ללוש ככה חפיף. יוצא טעים מאד.