“מה???”
“אבא שלך באח הגדול???”
אני צורחת במטבח כשהבכור שלי מודיע לי על כך בלקוניות של גבר בהתהוות.

תנו לי שניה לעשות לכם סדר בברדקון
לפני הבעש”ט הייתי נשואה צעירה בת 22 לתקופה ממש קצרה.
רציתי ילדים ובית מהר מהר.
“עד גיל 30 יהיו לי שלושה ילדים ואז אני אפצח בקריירה”
הייתי משחררת לכל דיכפין שרצה לדעת “מה החיפזון להיות בהריון בגיל כה צעיר?”

בואו נודה, רבים מאיתנו ניהלו חיים קדומים. רובנו בקושי זוכרים מה עשינו, איזה החלטות לקחנו, מה קרה לנו.
מסתכלים על רגעי קודאק מצהיבים ולא ממש מזהים את הבן אדם שהיינו.
החלטה אחת גדולה שלקחתי הולכת איתי עד היום!
יש לה שתי רגליים ופנים יפים והרבה שכל בקודקוד. ההחלטה הזו כבר חייל, בן 20.
הייתי פחות או יותר בגילו,  כשאבא שלו ואני נפגשנו. מאז אני התבגרתי ואבא שלו נשאר בן בלי גיל.
בניגוד להצהרות הפומביות ששחררתי . החיים כמו החיים, קורים בזמן שעשיתי תכניות, כשהבכור שלי היה בערך בן שנה וחצי נפרדנו כך.

“מה אתה אומר אבא באח הגדול?” מה עובר עליו?? איך הוא הגיע לזה? מה לו ולזה? מתי לעזאזל הוא יתבגר ויתחתן כבר?”
“ממתי אתה יודע?” אני נזכרת להעלב שלא ידעתי קודם (אמנם נפרדנו לפני המוני שנים , אבל נשארנו ביחסים מאוד מאוד טובים, הוא אוכל אצלנו כמעט קבוע ארוחות שישי).
“כולה כמה ימים לפנייך” הוא משחרר
“נו..אמא..” הוא חותך “אל תעשי מניפולציות והעלבות על זה שהוא לא  שיתף אותך
“כולם יודעים שאת לא יודעת לשמור סוד”
“כולם יודעים שאת ביקורתית והיית מרימה לא גבָּה אחת אלא את הגבות של כל הבית
כולם גם יודעים שתצפי בתכנית”
“אני????? נראה לך? ומה איתך? אתה הולך לראות את זה?”
“ממש לא” הוא שוב חותך
“גם אני בצבא” הוא מתחיל את מלאכת הנימוק
“אני יכולה להקליט לך” אני מתפרצת בחן
והוא אוטוסטרדה הודף באוקטבה גבוהה יותר
“גם לא ראיתי האח הגדול עד היום ואני לא הולך לראות מהיום!
חוצמזה, זה קצת כמו לראות את אבא עושה קקי, לא משנה כמה מטהר אוויר תשים. זה מסריח!”

“אז גם אני לא! זה לא לרמה שלי על אף ולמרות! אם כבר קופים אז לא בכלוב של ערוץ שתיים, אלא משוחררים בגאלאפגוס  של ערוץ אחד” אני חורצת החלטית .ומודיעה קבל עם ופייסבוק מתקיף בשאלות
“אני לא הולכת לצפות בתכנית. לא צפיתי עד היום ולא אצפה מהיום!”

עוברת שעה. חצי יום. יום.

ואני זבוב על הקיר המעוצב של דיירי האח הגדול.
זהו. אני בפנים. התמכרתי.
מדהים המכניזם הפשוט של המין הטיפשי . תנו לנו קצת ללכלך אחד על השני, קצת להשתכשך במי כלור מלביני פנים ואנחנו נהנים! הכי נהנים. שפריצים. תענוג. אני צפה.
וכמו כל מכור, אני מְתָּרצת וּמסנגרת על האְדקישְׁן:
“מה..כאילו לא נציץ מדי פעם  בקטנה,לא נראה אותו בבית?  פחחח”
ולאט לאט מסתירה את האְדיקשְׁן. כשהבית נקי מאנשים ולכלוך אני נכנסת תחת הפּוּך. סוגרת את הדלת על מנעול ומזריקה ערוץ 20 ישר לוריד..
מה אני אגיד לכם.
כל חיבור גורם לניתוק!
אני בהיי מהניתוק. תוק תוק
מי צריך לרכל עם חברה אחת על השניה בטלפון? מי צריך ריבים קטנים עם הבעש”ט ? אינטריגות משפחה קטנות?
מי צריך חיים? ומי אלה לעזאזל האנשים הקטנים שמנג’סים ומנערים את הכתף שלי “אמא, אמא, אמממ..אא אני רעב”..
“רגע, מתוקי שלי.. בוא נראה מה טהוניה מבשלת, טוב??”
אני והנצמדון המורעב מסתכלים איך דקות ארוכות היא חותכת עגבניה
אין קיצוצים בקיצוץ הסלט. אין במקרה הכינותי מראש את המג’די.

ואז כמו שזה בא. זה הלך. הפסנתרן שלנו מודח. מהבית של האח. אצלנו בבית אף אחד לא מתרגש או ראה פריים חוץ ממני.
לא נותר לי , אלא קריז זריז. גמילה אומללה ולצאת לדרך חדשה (המירוץ למיליון)

וכשהסלבּוש המודח הראשון, מגיע לאכול איתנו יום שישי האחרון
אני מכינה לכולם אוכל. לא רק לנו, אלא לכל דיירי האח הגדול:
לביז’ו שמדבר על עצמו בגוף שלישי, ללבנה הבוץ’, לרוני וגילי הצמד מהגיהנום , של הבידור הקל חסר המשקל, לביז’ו גרוזיז’ו, לשלי קשה לי, לענת שכל כך צריכה את אמא שלה, לאבי לאבי דאבי, לפאופאו וטאו טאו. מדמיינת איך כולם סביב השולחן הגדול שלי, אוכלים מטעמונים, מהופנטים מהעקרת הגדולה.
אחרי שאני יורדת לעם ומפנה את העושר והשפע מהשולחן ומגישה את הקינוחים
לא יכולה יותר להתאפק ושואלת אותו את מה שהכי אבל הכי הטריד אותי :
“את האמת דני, אבל רק את האמת, מי מבשלת יותר טוב אני או טהוניה?”

מג’דרה בורגול ונבטוטים

תקשיבו לי זה כל כך טעים ובריא. דיירי האח הגדול  היו עפים עליי כאילו הייתי פלורנס נייטינגייל על כוסברה.
הבורגול מפוצץ בסיבים תונתיים (בעיות עיכול מישהי?), סידן, מגנזיום וחלבון ובנבטוטים יש את כל הערכים התזונתיים של הקטניות – אך בצורה קלה יותר לגוף. כמות הוויטמינים שבהנבטה בת כמה ימים היא בריבוע בוע בוע
חוצמזה, בהשוואה לעדשים, הנבטוטים מציעים נוחות גדולה יותר בעיכול ומשך בישול קצר יותר.
תשאלו מה ההבדל בין נבטים לנבטוטים? נבטוטים הם קצרים. (חנויות טבע וגם בסופרים יש כבר)
אז יאללה לעבודה:

מג’דרה בורגול נבטוטים:

2 בצלים
חב’ בורגול גס
חבילת נבטוטים
מלח פלפל כמון או זרעי כמון כורכום זרעי כוסברה
עירית קצוצה וזעתר.
שמן זית

מטגנים 2 בצלים בינוניים קוביות בשמן זית, מוסיפים את חבילת הנבטוטים וממשיכים בטיגון כ20 דקות.
מוסיפים את חבילת הבורגול הגס לסיר(ללא השרייה), מערבבים טוב טוב את הבצל, הנבטוטים, הבורגול. מוסיפים מלח, כמון (מי שאוהב), כורכום (מי שאוהב) , זרעי כוסברה, בקיצור תבלינים אהובים. (אני מוסיפה חצי כפית כורכום וכפית כמון)
מוסיפים מים. (תראו, אני מוסיפה לפי העין , ז”א הטריק הוא, לכסות במים את התבשיל ואז להוסיף עוד כוס. קומפרנדה?) מבשלים על אש קטנה עד ספיחת הנוזלים. טועמים. אם הנבטוטים עדיין קשים, מוסיפים עוד קצת מים.
זהו, מוכן. טועמים מתקנים תיבול פלפל מלח. (אפשר להגיש עם יוגורט, שמן זית, עגבניה קצוצה ובצל ירוק, פטרוזיליה,שמיר, זעתר טרי מה שבא..טעיםםם

קונץ טעים 1! אחרי כחצי שעה בישול על אש קטנה, מכניסה לתנור את סיר המג’דרה. שמה מעל כמה קוביות קטנות של חמאה (כ-50 גר’ סה”כ), כן אפשר גם שתי כפות שמן זית . על חום גבוה כחצי שעה. מעטרים בזעתר  טרי ועירית קצוצה
קונץ טעים 2! לאוכלי בשר טיגון בצל קצוץ קוביות עם 300 גר’ בשר טחון לתבל : מלח פלפל פפריקה ומעט כמון כשמוכן לערבב עם המג’דרה. מגישים עם טחינה ופטרוזיליה
חראם כמה שזה טעים.