מזמן לא כתבתי ביומן המסע שלי. של העקרת בית.

קורים דברים כשאנחנו עושים תכניות או סתם מעבירים את היום. פתאום זמן שינויים ותקופה של תמורות.

ממצב של בית בית בית עם חרך הצצה קטן  דרך החלון הוירטואלי שלי במחשב, פתאום אני כל הזמן בחוץ בחוץ בחוץ. מדברת בנייד שיחות מסוג אחר. כבר לא אומרת לאיזה אמא במצוקה “אין בעיה אני מוציאה אותו בכיף”. כבר לא לוקחת את הקטנה מהגן  לפני ארוחת הצהריים שנאכל כולנו יחד בבית.

נהייתי אמא מארגנת! מארגנת סידור לילדים, מארגנת בית מהר מהר, שוטפת קצת כלים, מרימה כמה בגדים , מארגנת ארוחת צ’יק צ’אק,אשכרה אורגנייזר אנרג’ייזר.  מארגנת יומן עם זמן מסוג חדש ובינתיים הוא כל הזמן משתנה וחומק לי כמו מים בידיים.

הלו, איך הגעתי לזה?

שנתיים אני מנהלת איתכם את יומן המסע שלי. שנתיים צפופות של בית וילדים וכביסות ובישולים ופאנלים וסיפורים קטנים מהחיים והנקות וצעקות ודקות עבות של שעון שלא ממש מסכים לזוז . איך נהייתי אישה עסוקה?

כמו רוב הדברים בחיים. אין לי מושג איך!

פתאום קראו לי, לעבדת הבית, לאיזה פרוייקט מפתה. אז באתי. ואז שאלו אם אני יכולה אולי לעשות גם את זה,  אז אמרתי שכן. ואז עלה לי רעיון ששמע אותו במקרה איש נכון, במקום ובזמן  אחר ונכון  והשתכנע שזה הדבר הכי נכון לעשות  ומהר. תמיד זה מהר ויותר מהר והכי מהר. ואז הראש נהיה לי בטטה או פירה או תפוח אדמה.

אני שם לגמרי, בזמן בלבול בין מטוטלת למטורטרת לאמא שרואה את הבית מזווית אחרת.לגמרי אחרת.

לא יודעת אם זה ימשיך עוד זמן או שזה סתם  צירוף של מקרים שיוצר מסע  מסוג אחר.

יודעת רק דבר אחד,  ריח של בית ואור במרפסת וכביסה מוכרת  תלויה ברוח משמח אותי כל כך משמח.

כמה טוב שבאתי הביתה.

ואם בתפוחי אדמה עסקינן :

נצרב לי חזק זכרון אחד רחוק מילדותי הנוכחת אך הנשכחת. הורי היו נוסעים תכופות לחו”ל. היתה לנו  מבשלת. קראו לה חנה הנ’ של “חנה” בסגול או בצירה או אפילו בשווא נח או נע.

חנה (בצירה או בסגול או בשווא נח או נע)  בישלה ממש טעים ובין לבין השחילה מתכונים לחיים.

ל-משל היא לימדה אותי שכל תפוח אדמה יכול להפוך לפירה וכל פירה יכול להפוך ללטקע’ס וכל מה שנשאר מהלעטקס אפשר לערבב עם סלט ירקות.

שרשרת מזון נהדרת. מתפוח אדמה. אחד. קטן.

אז מה הנמשל? לא בטוחה (בכל זאת הייתי ילדונת) מבחינתי הנמשל הוא שכמעט כמעט  כל מצב אפשר לאכול..

בתיאבון.

בנוסף לעמיסות ולדחיסות, אני בגמילה לה לה מכל הטרלה לה לה של הטעים והמטוגן והסוכר והקמח הלבן.

החלטתי לאפות אותם. זה עדיין כל כך טעים, הרשב”י היה יוצא מהמערה שלו בשביל קרטושקה אחד כזה. תאמינו לי. קווץ’ פוטטו המצאה נהדרת של אמריק’ע  שניכסתי בתבונה.

קווצ’ פוטטו
8 תפחי אדמה (איזה שבא קטנים גדולים אדומים צהובים סגולים)
טימין
חמאה או שמן זית
מלח גס פלפל שחור
8 שיני שום

אחרי שבושלו בשלמותם במים מומלחים עד שהיו רכים, מניחים להם להתקרר כשעה.

הנחתי את  התפוחי אדמה על תבנית עם נייר אפייה. כל אחד זכה לקווץ’ ידני בעזרת שורש כף היד שלי . אחרי הקווצ’וץ’ הצורני קילפתי בעדינות מתבקשת רק את מרכז ליבת התפוח (בקלות).

. אני בחרתי להניח על לב תפוח האדמה. מלח גס, מעט פלפל שחור וקוביית חמאה (ברור ברור שאפשר גם שמן זית).

מסביב פיזרתי מקלות של טימין ושיני שום. כן, אפשר גם לנעוץ עמוק פנימה בבשר הרך שן שום קלופה.

תנור על חום גבוה עד השחמה מי שאוהב. קומפרנדה?

טעים גם  עם פסטו כזה:  בבלנדוש חצי כוס שמן זית 4 שיני שום, כפית מלח, חצי כפית פלפל שחור, מיץ מלימון אחד וצרור פטרוזיליה או בזיליקום. כמה בליצים עד איחוד. לפזר ולעסות קצת את הקווציים ולהכניס לתנור להשחמה ככתוב.