“את בסדר?” הוא מנער אותי
“מה זה איפה אני?” שואלת הלומת שינה וכאב עמום
” על הרצפה. נפלת מהמיטה”
“וואלה? איך?”
“מה איך? תסתכלי רגע על המיטה, זה נראה לך נורמלי? תראי אותם!” הוא לוחש (אבל בעצבים, הלכו הרחמים),
מסתכלת על המיטה הזוגית,
כבשו לנו אותה, מתישהו זה קרה בלי ששמנו לב,
או שמנו לב ועצמנו עין (כי זה מיטה כאילו)
שניים מהם הזדחלו באישון לילה, בפיג’מות הסוואה ריחניות ומתוקות וכבשו את השטח.
מסתכלת עליהם איך הם ישנים כל כך עמוק, כל כך טוב בתנוחות של קדושים נוצרים, פורשים כנפי מלאכים ורגליים לכל עבר
ככה זה, כבר הרבה זמן, אני והוא חיים על הקצה (של המיטה).
מצב המיטה כמצב הקיום. צימצום לכדי נקודה.
וזה ממש החמיר בחופש הגדול.
הם השתלטו על החיים, על החדר, על המיטה, על המחשב, על השלט, גם על היציאות (מהבית, בוא נרגיע) הסרט האחרון שראיתי היה “מוצאים את דורי” לפני זה “העי”ג” ולפני זה “החיים הסודיים של חיות המחמד” והכל בדיבוב צווחני בעברית

“נשבר לי” הוא אומר “כל יום אני הולך טרוט לעבודה, ותראי אותך, נפלת. נפלת, מחר תישברי את האגן ואז מה?”
“אה… הלו” מסמנת לו
“לא באמת עד איזה גיל נסבול אותם באים בלילה, אני לא ישן שנים שניםםםם, צריך לעשות עם זה משהו” הוא מסמן לי עם המבט שזה באחריותי
“למה אתה מסתכל עלי ככה, תעשה אתה משהו” מחזירה לו בלחישה צועקת
“את צריכה, כי זה אתתת אשמה”
“זה גם אתה”
“זה בעיקר את”
“למה למה זה בעיקר אני? כי אני האמא??? ומה אתה סטודנט חופשי?”
“יש לי פרצוף של סטונדנט חופשי או אסיר ציון על מיטת ניטים?”
“אה…אמא אוףףףף, תדברו בשקט..אתם לא רואים שישנים כאן” אומרת
הממזרה הקטנה
שנינו כמו טטלך יוצאים מהחדר ובתנועות קיפול כל אחד מאיתנו תופס מיטת איקאה גמדים. ונרדם.

בבוקר הוא מסתכל עלי ומסמן לי עם העיניים
מסמנת לו חזרה והאקורדיון שלי במצח מנגן מארש זועף
תוך כדי מכינה לי סנדביץ’ נדיב, מושקע, עם פסטו ושכבות של עגבניה, חסה, בצל לבן ומעל מלא פטרוזיליה, בדיוק כמו שאני אוהבת, בדיוק כמו שהייתי רוצה שיגישו לי. אני לעצמי ולי.
קיבינימט. מגיע לי.
פיצוי ללילה מזוויע ומילו מצברים ליום ארוך מתיש וחדש
בג’סטת רוברט דה נירו עם הידיים והעיניים הוא מביט בי מחוייך ונטרק סמרטוט וטרוט לעבודה
מחייכת בקצוות, מסובבת את הראש חזרה “אמאל’ההה, איפה הוא?” קולי נאלם
הסנדביץ’ נעלם
“טעים ממש” אומר לי הנצמד החצוף המרכזי
לוקח לי כמה שניות לעכל שאין לי מה לעכל. הלם. שוק.
“זהו זה, הגעתם לי עד הביס, עד הביס שמעת??” רושפת עליו להבות

נשברתי.

מתקשרת לאמא שלי באמריק’ע,
“אמאאאא, אין לי חיים, הילדים…אין לי מקום”
“בובל’ה, איך שאת מציעה את המיטה ככה את ישנה עליה, זה הרי לא סוד”
“בדיוק, אבל מה עושים אמא?”
“מה עושים, קונים סדינים חדשים, עדיפות לסאטן שחור, הבנת?”
“מה??? את נורמלית?”
“אני לא ממש. אבל יש לי חיים! ואני בקזינו, באמצע משחק ולי לא מפריעים כשאני באמצע משחק” היא עונה ומנתקת
מתקשרת לאחותי הלוחשת (לאימהות) תינוקות
“הערתי אותך? את ישנה? מצטערת אחותי, אבל אני חייבת אותך, ניחא שהם לא יוצאים לי מהמיטה? אתמול גם נפלתי ממנה וגם הם הם אכלו לי את הסנדביץ'” בסנדביץ’ פקעת הרחמים העצמיים מתפוצצת לכדי דמעות
היא מפהקת פיהוק ארוך ורוחני ואומרת בשקט
“קודם כל, תנסי לישון טוב, חוצמזה, קחי אותם היום לסיבוב מחוץ לבית, תראי להם איפה עובר הגבול ההורי, דברי אל הרציונל שלהם בצורה גלויה ואמיתית, ותזכרי הם יצורים מלאי תבונה וגמישות, בניגוד אלינו. ילדים הם דבר גמיש מאוד מאוד”
“מה????? לא הבנתי כאילו כלום” אבל היא כבר ניתקה

אז יצאנו הם ואני
הלכנו לנמל תל אביב
לתערוכה (הדרעקית) של דאלי,
חשבתי שנבלה שם שעה לפחות, אסביר להם על נזילות הזמן ותוך כדי נדבר על נזילות המצב.
216 שקל שילמתי להכנס לבוטק’ה הסתמי
ועוד 20 שקל לכל ילד על מדריך קולי סה”כ 300 שקל!
“לא חבל על הכסף אמא? תראי איזה בזבזנית את ועל מה?? זה כזה סתם, סתם.”..
דאלי נועץ בי מבט מגחגך
הילדים מסתכלים עלי בייאושת
10 דק’ וברחנו מהתערוכה הכל כך מיותרת

“מה עכשיו?” אני שואלת אותם
“עכשיו בואי נלך לטרמפולינות” הם עונים במקהלה

כשחזרנו לקחתי לי זמן איכות במטבח, במפלט שלי, בממלכה שלי  איפה שאני שולטת. פתחתי את המקרר וראיתי שם מנגולד לפני זריקה, מיד שידכתי אותו לחציל והחלטתי להלהיט אותם בטנגו מזהיר במחבת.
השילוב ביניהם ועם שאר הירקות יצרו קציצות  בשרניות נפלאות.

מה צריכים?
חציל בינוני קלוף וחתוך לקוביות
צרור מנגולד קצוץ גס בלי הקשה הלבן
גזר מגורר
קישוא מגורר
תפוח אדמה מגורר
בצל חתוך קוביות קטנטנות
עשבי תיבול  קצוצים דק , איזה שאתם  אוהבים (פטרוזיליה, נענע,שמיר,בזיל, אורגנו)
תבלינים חמים : כפית כורכום, כפית כמון, כפית מלח, רבע כפית פלפל שחור, חצי כפית פפריקה
שן שום מעוכה
3 כפות שמן זית
חצי כוס פירורי לחם
2 ביצים (לא חובה, אם טבעונישים נבשל תפוח אדמה גדול לכדי פירה, ידביק נהדר את התערובת)
2 כפות קמח חומוס  (גם מדביק נהדר)
אופן הכנה:
מבשלים בסיר עם מים רותחים את המנגולד והחציל עד ריכוך. שמים במסננת כחצי שעה שיגירו נוזלים מיותרים ואז קוצצים עם סכין את בשר הירקות.
את הגזר והקישוא המגוררים נסחט טוב טוב עם הידיים, יגירו נוזלים והכי טעים בלי.
בקערה גדולה נערבב את כל הירקות, נוסיף התבלינים, נבלבל את הביצים ונוסיף, נוסיף קמח חומוס ופירורי לחם. התערובת התאחדה יפה.
נכין קציצות יפות על מגש, נכניס למקרר לחצי שעה
במחבת לוהטת עם שמן עמוק  נטגן עד הזהבה.
מרשה לכם
טבעונים, נוותר על ביצים, נוסיף תפוח אדמה מבושל לכדי פירה “שידביק את התערובת” גם הקמח חומוס די מדביק או כף גדושה קמח חומוס.
רוצים לאפות??? בבקשה! בואו נפניק כל קציצה בשמן זית, אבל כל קציצה וקציצה ניצור עם ידיים משומנות היטב, בתבנית משומנת, חום תנור גבוה עד הזהבה
אוהבים גבינות?  אפשר להוסיף 50 גר’ גבינה קשה מגוררת