הילד גן שלי כמעט אף פעם לא מרוצה.

מקנא באחיו הגדולים, בוכה ומאשים את כולם: “זה בגללך אמא”, “אני לא אוהב אותך”, “את עשית לי את זה בכוונה”, “את אוהבת אותו יותר”, “אף אחד לא רוצה לשחק איתי”, “אני גרוע בזה”, “אבל אני מפחד…”

כמה מתלונן, כמה מאשים, כמה בוכה והוא רק בן 6.
אפילו הכלבה לא מתעסקת איתו

אנחנו בחוג כדורגל. מסתכלת עליו ומתפללת שיבקיע גול, אפילו לא גול, רק שימסור טוב. והנה, איך שהוא נוגע בכדור הוא מועד ונופל והקבוצה היריבה חוטפת בזריזות ומבקיעה.

המבטים של הקבוצה שלו – שורף!

הוא מסתכל עליי הילד גן שלי. בעיניים פצועות, במבט מאשים ובכי שעומד להתפקע.
לא. אל תבכה, תקום, תמשיך, תתחזק.

אוי החנק…
נזכרת שהייתי קטנה בכפר גבוה ומנותק, עם בתים בודדים, ורעש של טבע משתולל במלוא העצמה.
איך האוכל לא החליק לי בגרון.
לבדי לי. פחד בי.
איך התפללתי שאהיה כבר גדולה וחזקה.

ואז חופש גדול אחד עברנו לגור בעיר.
בניין עם המוני ילדים וכולם יורדים לשחק. ריחות מכל המטבחים ואימהות צבעוניות שצועקות מהחלונות “תעלו כבר הביתה האוכל מוכן”.
יושבת במרפסת הגבוהה עם הריח הטרי של הסיד אחרי משחק ארוך של מחבואים, הרוח החדשה מלטפת אותי.
אמא שלי בהריון מתקדם מגישה לי קציצות ברוטב אדום עם פירה.
איך אכלתי, איך תאוותי, איך רעבתי. עד היום אני זוכרת את הטעם.
הטעם של סוף החושך ותחילת האור.
הזמן שהתחלתי להריח והפסקתי לפחד להיות ילדה.

לוקחת אותו למגרשי הטניס הירוקים והאופטימיים בהדר יוסף.
מדברת עם המדריך. מסתכלת איך העיניים שלו בוחנות את הילד שלי וליבי נצבט
“נו, טוב בוא תעלה”. מגיש לו מחבט, עושה איתו כמה קונצים ואומר: ” הילד שלך רזה וחלש. תאכילי אותו קצת, תדאגי שיגדל וננסה שוב”.
“אח, אח, מניאק בן זונה. הייתי מאכילה אותך עכשיו בחבטת פורהנד ישר לביידונים הלבנים והקצרים שלך”.
ואז אני אומרת: “אפשר?” לוקחת את המחבט, נעמדת בקצה המגרש על הפס הלבן ומביאה מכת הגשה במהירות 100 קמ”ש.
המדריך מסתכל עליי המום. הילד מסתכל עליי המום
הייתי חייבת. חייבת להראות לו מה קורה לילדי גן שהחיים בעטו להם בתחת והם החזירו.
“בוא” אני אומרת לילד גן שלי, נותנת לו יד חזקה ויוצאת זקופה מווימבלדון.
לא מסתכלת אחורה, שיקפוץ לנו המדריך הזה.

כוסאמק, האוטו שוב לא נדלק ושכחתי את החרא של הנייד בבית.
החנייה הענקית נראית פתאום כמו מדבר ציה, הייאוש מתחיל לנקר לי במצח
“בואי אמא” הוא אומר, “בואי נלך ברגל”. הוא נותן לי יד ומושך קדימה.

אני והוא.
הוא ואני.

עושים הפסקה אחרי 20 דק’, יושבים על ספסל שותים מים מאותו בקבוק, מדברים סתם על העגורן הזה ממול וממשיכים בדרך הביתה.

בתחילת הרחוב שלנו אני נעצרת. “איזה ילד אתה, איך הלכת במשך שעה. גור אריות חזק שלי”.
מנשקת אותו ומחבקת חזק חזק. כשאנחנו נכנסים הביתה הוא שואג “הגענו” .
מכל החדרים ראשים מציצים ואפילו הכלבה רצה ומלקקת אותו.

מהר מהר רצה למטבח, מוציאה בשר טחון, רסק עגבניות ומבשלת תפחי אדמה.
מי יודע ,אולי?

קציצות ילדים (הרקולסים)

כבר סיפרתי לכם שהנצמדים שלי הם אכלנים קטנים מאוד,תאוות האוכל המשתוללת לא התעוררה בהם. עדיין. הם עדיין בשלב שאוכל בא בצבע אחד יחיד וברור ועדיף לבן!
כשלי זה קרה כילדה, אמא אמרה לי “אם לא תאכלי תמותי!! ”  ופיחדתי נורא פיחדתי.
אז לא! עד כאן! אני מוצאת שמות אטרקטיביים שיארזו את המוצר ויחליקו במורד חלל הפה עם קסם ובדייה.
אז לקציצות כח קוראים “הרקולסים” וזה ידוע שכל מי שאוכל טריו (שלוש) קציצות מהזן האדום מקבל כוחות אולטרה מגה! כן כן.
יש לי שמות להמון מאכלים ובקרוב נאגד אותם לפוסט חביב.
תקשיבו,  הקציצות האלה כל כך טעימות, בריאות ולא יוצרות הרבה בלאגן – רק לכו ע”פ ההוראות.

אם תחליטו על אפייה לפני,  פעם ראשונה יהיה לכם עאלק מסובך (כי זה לא) פעם שנייה כבר לא תוכלו בלי האפייה ואז לסיר המהביל.

יאללה מתחילים!

לקציצות:
חצי קילו בשר עוף או פרגיות או חצי בקר חצי עוף, אבל הכי טעים זה חצי פרגית חצי הודו מעורבב (עדין יותר לילדים)
שתי פרוסות חלה או לחם לבן ספוג מים
בצל קטן קצוץ דק דק
מעט פטרוזיליה (אם בכלל)
כפית שטוחה מלח
ביצה אחת
שן שום אחת
עגבניה בשלה מרוסקת או שתי כפות קטשופ (מוסיף פלאים)
קערה עם פירורי לחם
2 כפות שמן זית
בזילקום

* אפשר את כל חומרי הבשר:פטרוזילה,בצל,חלה,שום,ביצה,עגבניה, מלח ושמן בבלנדר כמה פולסים או
מערבבים טוב טוב את כל החומרים יוצרים כדורים רכים מצפים אותם בפירורי לחם, או מוסיפים להם כ 3 כפות פירורי לחם שהעיסה תהיה פחות רכה.
על תבנית עם נייר אפייה מסדרים את הקציצות שורות שורות
מכניסים לתנור בחום של 180  מעלות ל -20 דק’  חצי שעה בערך

רוטב עגבניות
1. עגבניה בשלה
רסק עגבניות קטן
כף סוכר
כפית מלח
רבע כוס שמן זית
2 שן שום
2 כוסות מים
רבע כפית כמון
רבע כפית פפריקה
מלח ופלפל
בפולסים בבלנדר עד שמתאחד

מטגנים בסיר בצל אחד במעט שמן זית ,  (אפשר להוסיף חתכת דלעת קוביות מוסיף מתיקות מעודנת לסיר) יוצקים את רוטב העגבניות לסיר ומוסיפים עוד כוס אחת של מים. מתקנים תיבול.
את הקציצות האפויות בעזרת נייר האפייה מעבירים בעדינות לסיר.
מכסים את הסיר. על אש קטנה כ-חצי שעה. אחרי שמכבים מוסיף בזיל טרי.

מי שרוצה לקצר תהליכים, כמובן שאפשר גם בלי האפייה, ישר להעביר את הקציצות לסיר הרותח.

ליד אפשר פסטה/מקרוני/פירה ואורז.
לא תאמינו, הם יאכלו אפילו שלושה הרקולסים . הם יתמלאו חיות וכח ואנחנו שמחה.