על הבוקר לפני ציוץ הצופרים והאוטו זבל, בא הגרר.
“לחדרה גרור אותה לחדרה” אומרת לו בלי מצמוץ (מראה על החלטיות, אסרטיביות ואגרסיביות)
אחרי שבתל אביב רצו כמה אלפים על התיקון של טרנטה.
אמרתי לגנבים התלאביבים: “שלושת אלפים??? השתגעתם? כזה סכום אני מוציאה רק בקזינו, ככה אני. זהירה!”.
שלחתי אותה לדוד שלי חיים, יש לו את המוסך הכי וותיק, הגון ומתוק בפאתי אזור התעשייה הישן בחדרה.
הבעיה היחידה זה התקשורת ביננו. שנינו לוקים בשמיעה.
שנינו חירשים באותה אוזן
הוא מרים את חדרה בצעקות לאפרכסת (מתה על המילה הזאת)
ואני מרימה את תל אביב
“אוליב שומעת היא הגיעה” הוא צועק מעדכן אותי בעשר בבוקר (כן, בבית קוראים לי אוליב, כי פעם הייתי רזה כמו אוליב של פופאי. השם נשאר הרזון התפוגג)
“שומעת” אני צועקת באמצע התור המזיע לרב קו
“אני לוקח אותה לסיבוב, מתקשר אלייך עוד מעט עם דיאגנוזה”
“מי זאת רוזה?” (צועקת חזרה כמו משוגעת)
“מה אמרת?” הוא צורח
“שאלתי מי זאת רוזה?”
“דיאגנוזה אוליב דיאגנוזה”
(ככה זה מוסכניק אשכנזי, מתבל במילים לועזיות, מרגיש קצת רופא)
“כאילו אבחון?” אני צורחת
“מי בחו”ל?” הוא שואל ולועס ככה (במשפחה שלי כשמדברים בטלפון, מיד מורחים משו על הלחם שהפה יהיה עסוק בריבוע ושנשמע ממש ממש טוב!!)
עוברות כמה שעות טובות, כבר בבית מכינה צהריים, חזרנו מהלהט”ב (לוהטים בחום התל אביבי בכל צבעי הקשת).
הנייד מטרטר
“אוליב זה אני” הוא צורח ותוך כדי מכרסם משו
“נו?????” צורחת חזרה ותוך כדי מכינה לי פריכית עם עגבניה ובצל
“תיקנתי את הטרנטה, אפשר לבוא לקחת”
“מה היה לה?”
“הגיר כחחחח..(רעשים של כרסום), נזילה במיכל מים, דליפה ברדיאטור והפאקונג”
“מי בבקו”ם? הקטנה כבר השתחררה לא?” אני שואלת מכרסמת עוד פריכית
והוא גם מרעיש עם מה שהוא אוכל, כמה רעש
“מה אמרת?” הוא שואל
“אמרת משו?” אני עונה
ושננו מכרסמים . רק קולות כרסום משני הצדדים
“מה אתה אוכל?” (שאלה שתמיד תעלה במשפחת מכרסמים)
“פריכית עם עגבניה ובצל, מה את?”
“פריכית עם עגבניה ובצל”
ושנינו ממשיכים לכרסם ככה בשקט.
“יופי”
“כמה יעלה”
“כלום. עלה לי רק החלק שהחלפתי בגיר 200 שקל” הוא ממשיך לכרסם
“אתה מורח אותי? נכון?”
“עם עגבניה ובצל וקצת קוטג’ מה את??”…

אז נכון שבמשפחה שלי מתים על פריכיות עם עגבניה ובצל,  זה בגלל שאף פעם לא נוותר על קינוחה.  הפעם מתכון של  האופה הנפלאה, ג’ולי, אשת אחי, שלימדה אותנו סודות מהמטבח האמריקאי.

עוגת ג’ולי

עוגה אמריקאית מהממה,  עם גבינה , תותים  ופירורים אפויה . שילוב מנצח.

בעוגת ג’ולי יש  שכבות של עונג:  שכבה בחושה,  שכבת פירות  יער מעליהם גבינת שמנת ולבסוף פירורים של אושר. מה מה צריך יותר??

חום תנור 170 מעלות . תבנית עגולה 24

לתחתית:
כוס וחצי קמח תופח
חצי כוס סוכר חום (ג’ולי שמה 3/4. בעיני חצי כוס מספיק מתוק)
2 ביצים
רבע כוס חלב
כפית וניל
גרידה  מחצי לימון
70 גר’ חמאה רכה
רבע כפית מלח

כוס וחצי שזיפים/ תותים/פטל /אוכמניות לפזר עליהם  כף סוכר חום