“קבעתי לנו פגישה עם הרבי בבית כנסת” מודיעה לילד שאוטוטו חוגג בר מצוו’ע
“מה את אומרת? בר מצווה? ומי אמר לך שאני בכלל רוצה לעלות לתורה? מאיפה הגעת למסקנה הזו? ואם בא לי איזה מסע התבגרות אלטרנטיבי?”
הוא מתחכם בלי להרים עיניים מהאייפלוץ
“אתה לא ילד, אתה איש. אני בגילך לא ידעתי מה זה אלטרנטיבי, המילים הלועזיות היחידות שהכרתי היו פריג’ידר ו-ונטילטור” עונה ומיד ממשיכה “פיייי מזל שהברית שלך היתה בגיל 8 יום”
“מזל??? זה נורא. צריך לגדוע את המנהג הפרמטיבי הזה במקום את העורלה”
“אמאל’ה, מי אתה? מאיפה אתה יודע מה זה עורלה? אני בגילך לא ידעתי אם מותר לי להגיד בולבול בקול” נבהלת
“שיט בגללך נפסלתי” הוא מרים סוף סוף עיניים מהמסך
“תקשיב רגע, יש לי סימפטיה לטקסים מסורתיים, הכי בא לי לעמוד על בלקון ולצלוף טופי על חבורת ילדים מעצבנים עם קול מתחלף, חוצמזה, תראה זה מרגש, תשאל את אחיך ואתה יודע עוד משהו.. אח שלך בגילך לא היה כזה דעתן ממש ממש לא…”
“אה…אז עכשיו את בעצם עושה את הטעות ההורית הכי גדולה בעולם ומשווה בין אחים?”
“טוב זהו עברת את הגבול תביא מיד את האייפון..” אני מאיימת
“נו בסדר בסדר, בואי נלך, אין לי כח למניפולציות אמהיות ואין לי כוח לאני בגילך וכולי וכולי” הוא מתעייף
שנינו מתיישבים. מחכים לרב.
עשרים דק’ חולפות, גם אני וגם האקסמפלר מתאפקים לא לגעת בנייד
“הרב רולי תיכף יקבל אתכם” אומר מזכיר הרב עם פלומת שפם דקיקה וחיוורת (או שזו בכלל אשתו חנה זלדה?)
“איזה מן שם זה לרבי? זה שם של רב? זה שם לתכנית בין סמי הכבאי לבוב הבנאי יש את עלילות רבי רולי לא ככה?” שואלת רטורית את הילד שנהיה לו מן מבט אטום וזחוח של
“מי את? ולמה אני נמצא במקום הזה בכלל?”
ואז הוא מגיע,
כובד משקלו נוחת על כסא חורקני מעץ, הוא מתנצל על האיחור
כולו פיזרון של גפיים וראש
“אז בן כמה אתה ילד?” שואל רבי רולי
“עוד שלושה חודשים בן 13”
“אוי נכון נכון, בר מצווה” נזכר הרבי למה אנחנו כאן
“בוא נראה מה התאריך העברי שלך”
הוא מוציא טלפון נייד קדום ובידיים שמנמנות לוחץ על מקשים מיניטורים
“כן כן הפרשה שלך היא …..ב-כא באדר אה בעצם לא לא,…
כו בכסלו ??? לא יכול להיות אה..בעצם בעצם זה ב.. ב.. נוסיף אה..” הוא מנסה שוב עם שפיץ של עיפרון ששלף מאוזנו המסולסלת,
השפיץ נשבר ועף דוך לכיווני, מנסה ללכוד את שפיץ העיפרון ממערובלת שיערי, לא מצליחה
קופצת מהכסא כמוכת אמוק מנערת את השיער מטה מעלה מטה מעלה, כאילו צרעה תפסה שם מחסה
“איפה לעזאזל החוד?” שואלת עצמי בשקט
“איפה לעזאזל הפרשה?” שואל עצמו רבי רולי בשקט
קולטת את האקסמפלר הזחוח שלי מסתכל עלי ועל הרבי אחוזי דיבוק שקועים באובססיביות במציאת תשובות לשאלות קיומיות
“רגע רגע יש לי את זה כן כן כן . יט באדר. יט באדר פרשת כי תשא פרשת פרשת כי תשא” מרים הרבי אוקטבת ניצחון
“בטוח?” אני חוששת בקול ותוך כדי תופסת את השפיץ הקטן
“כן” עונה הרב
“תשובת סופית”
“סופית” רבי רולי מתלהב
“אז פרשת כי תשא, כן?” עם שתי אצבעות מרוכזות מושכת חזק חזק את השפיץ מהשיער
“נו סעי כבר אמא” אומר האקסמפלר
“קבלו” מניחה לפניהם בהתלהבות את חוד העיפרון הסורר
מתיישבת חזרה, מסדירה נשימה ולא יכולה להסיר את חיוך הניצחון שלי.
“ספר לי קצת על עצמך ילד, מה עשית עד עכשיו,כי משה רבנו, עליו הפרשה, חוץ מלגמגם עשה עוד כמה דברים… הרי מי לא מכיר את הבדיחה למה העמלקים מתו כשמשה הרים את ידיו?הא?”
שנינו מסתכלים על רבי רולי ומנידים ראש לשלילה
“כי לא היה אז דיאודורנט, הם נחנקו מהריח”
והוא מתגלגל מהבדיחה ומרעם צחוקו מפולת פירורי ביסקוויטים, או בורקסים נמלטת מזקנו האדום.
הילד ואני יושבים פעורי פה, חנה זלדה נכנסת, מגישה לו כוס מים, הוא ממלמל לעברה משהו שמובן רק להם והיא נעלמת.
רבי רולי תופס עצמו, מנער את הז’קט השחור, מכחכח בגרונו וממשיך:
“זוכר מה אתה עשית בגיל שנה ביומולדת?” מגלגל הרבי לעברו עיניים מפולמסות
“אה..לא ממש כאילו הייתי בן שנה” עונה לו הילד
“אוי נכון נכון”
“אבל אתה בטח יודע איפה משה היה כשהיה בן פחות משנה?” מחייך הרבי
“צף על הנילוס בתוך תיבה קטנה?”
“נכון! וזוכר מי שמרה עליו והניקה אותו?”
“שמרה עליו מרים, הניקה אותו אמא שלו, יוכבד”
“אוי נכון נכון, שתי נשים שונות, יפה ילד” אומר רבי רולי
ואני מחייכת לעצמי ופוזלת לפייסבוק מהשעמום גולשת לוחצת לייקים, אבל מהנהנת תוך כדי עם הראש שהרבי יחשוב שאני מסכימה עם הנאמר
“עוד שתי נשים שונות וחשובות חשובות היו כמובן המיילדות העבריות, פועה וזילפה”
“זיקפה?” אני קופצת מהנייד
“זילפה” צוחק הרבי ופירור אחרון ניתק מזקנו וצונח אל מותו
“שפרה” מרצין הילד
“מה?” הרבי ואני מביטים בילד
“קראו להם פועה ושפרה”
“אוי נכון נכון” אומר הרבי ותופס את הראש
מסתכלת על הילד בהתפעלות גדולה, תמיהה וחרדה ענקית, פוערת עליו זוג עיניים של “מאיפה לך כל זה? מה אתה ככה מתעניין בדת?”
והוא מסמס לי “לומדים את זה עכשיו בכתה, הסירי דאגה”
בדרך הביתה אני אומרת לאקסמפלר שלי “אולי נלך לרבי רב אמיתי כזה”
“לא. דווקא טוב לי עם רבינו רולי” פוסק הילד בחיוך ממזרי

#######
“אתה יודע מה זה כרוב בתנ”ך?” שואלת את האקסמפלר במסע הביתה מבית הכנסת
“נו באמת אמא, כרוב זה מלאך” הוא מגחגך
“ואתה יודע איך קוראים למלאכית בתורה? כרוביתתתת” אני נחנקת מהבדיחה שלי
אבל הוא מגלגל עיני מתבגר מתחיל, רושף  הבל קר מהנחיריים ומחייך בקצוות.

#######

לפעמים רק לפעמים, יש לי יציאות בבישול שאני עומדת מולם כאווזה פותה ומתפתה לא לחבק את עצמי חזק כזה.
הפריכות השבירה של מעטפת הבצק עם הנימוחות של הכרובית המלאכית א-לה אייל שנים, זה דבר גדול בתורה של המטבח.
לשבור חתכה מהמעטפת ולבצוע פרח כרובית נמס. אין דברים כאלה.
דברו אלי אחרי שתכינו ותרצו להרשים את האורחים. אפשר להוסיף גבינות וטעים מאוד גם בורסיה טבעונישית. אפשר בתבנית רגילה, הסיר זה סתם לדאווינאז’ שבצילמון.

נזליף על כרובית שלמה מבושלת: שמן זית, מלח גס והמון פלפל שחור טחון טרי, אפשר  לגרד פרמז’ן מעל

כרובית שלמה יפהפיה עם עלי הכותרת כלפי מעלה מבושלת בסיר עם מים מומלחים, עד רכות. ואז ניתן לה להגיר את המים במסננת (בכל זאת הולכת להתיישב על מר בצק).

בצק שקמ מלוח

100 גר’ חמאה קרה נגרד על  החורירים הכי גדולים בפומפייה
2 כוסות קמח תופח
שמנת חמוצה
גרידת לימון
מעט פטרוזיליה
2 כפות מים קרים
חצי כפית מלח ומעט פלפל שחור טחון אפשר גם שן שום כתושה
אפשר 40 גר’ פרמז’ן מגורר
כמה פולסים במעבד מזון שווה או בבלנדוש, או ללוש ללוש עד איחוד.

אופן ההכנה:

1.נרדד את הבצק דק דק נפרוס אותו על דף אפייה,
2. מעליו עם עלי הכותרת נניח את כתר הכרובית היפהפה.
3. מעל נזליף בנדיבות שמן זית, מלח גס, מלא פלפל שחור טחון גרוס ופרמז’ן מגורר.
4. לתנור, חום 180 מעלות, כשעה עד השחמה יפה. יפה יפה

להגיש עם טחינה, סלט ירוקים פריך וסלסת עגבניות.

אפשר1:  להוסיף לבצק עצמו קשקבל או פרמז’ן או גבינת גורייר
אפשר 2:  בתחתית הבצק לגרר גבינה קשה כלשהי ומעליה להניח את תפארת הכרובית
אפשר3 :  לעטוף גם בבצק עלים קנוי.
אפשר 4: טבעונישים יחליפו שמנת, חמאה וגבינות בשמן זית טוב וקרם קוקוס