מי שלא קרא את החלק הראשון “שכנים שכנים” – כדאי לקרוא

“צריכים לעשות פה קצת שינויים”

הוא אומר תוך כדי רחרוח ובדיקת צירי הדלתות ורטיבות הקירות
“תראו, טינקל ז”ל.. היה אדם אחר ממני..עבד בצטלעך… פתקים כאלה בכתב יד, טינקל ניהל רק את הבתים להשכרה של משפחת גולד.
אני..אני…עובד רק עם מזכירה, מחשב, מסדר הכל בתיקיות ודפי אקסל. אני מנהל מפעלים וחברות ענק של משפחת גולד, הבית הזה הוא קצת עצם בגרון…” הוא מצחקק ברוורס מתנשא, הבטן שלו שוב מקפצת כאילו מתחבא שם איש קטן שעומד להפתיע, לוקח עוגית קטנה ומעלים אותה לתוך מאורת פיו.
אני מסתכלת עליו כשהוא מקרב אל פיו את הקורבנית הבאה, על הזקן מסתיר הסודות שלו מתגלגלים להם פירורים פריכים שניצלו מהתופת.
“טוב, אני אהיה אתכם בקשר יש לכם עוד חצי שנה עד סיום החוזה, אני אשלח את איש התיקונים שלי שיזפת את הגג הרי החורף כבר כאן”
הוא אומר על מפתן הדלת שלנו ומוסיף: ” מה אני מריח? מרק? מרק את מכינה? אוי אפשר לעשות מהבית הישן הזה משו בונבוניירה, בונבוניירה..” הוא ספק פונה אלינו ספק ממלמל לעצמו מלל פירורים ושפם ונפלט מהבית.

“רק שתדע לך” אני אומרת לבעש”ט בזעף כשהוא יוצא
“לא אהבתי את הצורה שהוא תפר את העוגיות..חזירי כזה….ו…”
“זה מה שלא אהבת? מכל הדברים שראית אצלו, הדבר היחיד שלא אהבת זה את הצורה שהוא אוכל את העוגיות????  את מבינה שהוא לא יכול להיפטר מאיתנו בגלל חוזה, אבל יש לו תכניות רציניות לבית???..”
מתקשרת לאמא שלי והיא ישר מבינה: “מה את אומרת..ככה הוא אכל ת’עוגיות??? מי שאוכל ככה עוגיות יש לו בעיה עם מדדים של סוכר. אין לו איזון בגוף ובנפש,  צריך להיזהר מאנשים כאלה, הם מתהפכים עלייך בשנייה”. היא מאבחנת  טלפונית.

למחרת היום חוזרת עם הנצמדים מהאיסוף היומי, רואה את השכנה שלי יושבת על גרם מדרגות הכניסה, כולה נחרדת.
“מה קרה?” אני שואלת בדאגה
“שלומיק, המחליף של טינקל, היה אצלנו, החוזה שלנו מסתיים עוד שבועיים..  אמרתי לו שטינקל הבטיח לנו שהוא יחדש את החוזה לשנתיים.. ואז הוא ענה לי”
והיא לוקחת נשימת מעמקים, מסתכלת עלי בעיניים גלויות
“לא רק טינקל מת, גם הדברים שהבטיח מתו יחד איתו”
“זה מה שהוא אמר לך?? איך הוא מעיז לקרוא לעצמו שלומיק איך?? הוא שלמה כוסאלאמו!!”
“אני חייבת למצוא דירה בהול, אני לא יכולה להישאר כאן” היא קובעת
“אל תדאגי”  “יהיה בסדר!” אני מנסה

עולה במהירות הביתה , זורקת את התיק, אומרת לנצמדים “תנו לי רגע” ומתקשרת אליו
“שלמה???”
“שלומיק” הוא מתקן אותי בכעס
“מי זאת?”
“זאת הדיירת מפרוג למעלה, שמעתי מה קרה היום עם השכנה מלמטה, תסלח לי שאני מתערבת, אבל אתה לא יכול לעשות את זה, הייתה פה מילה של טינקל וחוצמזה..”
“סליחהההההה????” הוא חותך אותי ומרים אוקטבה בקולו
” את חצופה ..את יודעת? מה פתאום את מתקשרת ומתערבת בדברים שלא קשורים אלייך?? מה זה? אני מנהל פה עסק לא גנון, מה זה צריך להיות?”
“אבל תבין” אני מנסה
“שכנים טובים זה דבר כל כך חשוב, בטח בשבילך שלמה..שלומיק.. כדי שלא תנהל גנון, חבל שטינקל לא יכול לספר לך על הקודמת…ומה שהיא עוללה לו.. הלו? הלו?” שקט. הס. דממה. מצידו השני של הקו ואז הוא בקול פטרוני ונמוך עונה לי:
“אני בשוק מעזות המצח ועל זה שהתקשרת, נראה מה נעשה גם בקשר אלייך” הוא אומר ומנתק את הטלפון.

רגע.דקה.שניה.

מתקשרת לאמא שלי לספר  איך הוא טרק את הטלפון וכנראה אוטוטו יטרוק  אותנו מהבית “אמרתי לך או לא אמרתי לך שיש לו בעיות של איזון בסוכר? את תחשבי טוב טוב איך את יוצאת מהבוץ הזה, הרי את יודעת שלפעמים בוץ , זה טוב לעור הפנים, קומפרנדה?” היא חותכת בחן ובמלוא הזן.

“קומפרנדה” אני עונה לה בתבוסתנות ובלי טיפה אמונה בעצמי.

זהו זה. גורלי נחרץ. איך אני דוחפת את האף שלי איפה שאסור “הו אלהים מה עוללתי מה? הוא יגרש אותנו מהבית והכל בגללי בגללי. מה אני עושה? מה אני עושה?”..
בוהה בקירות והם לא עונים. בוהה בעצב דרך חלון המטבח עם הרוח הקרירה, נפרדת מהאור שהוא מטיל על השולחן. נפרדת.

לוגמת  לגימות מרק שקטות מנסה  להרגיע את מצפוני. ואז מתעוררה בי ההארה : “שאני? אני? הבת של שרה תגיד נואש? לעולם לא!! קומפרנדה???”
אחרי 11 שנים של חיים בבית הזה, מתקשרת לחבר שלי, ידיד קרוב של  משפחת גולד המוזהבת לבקש טובה .

“בנדה?”
“כן”
“בנדה  היי..זאת לייזה, אל תשאל..איך הסתבכתי..חייבת את עזרתך “…

המשך יבוא….

מי שלא קרא את החלק הראשון “שכנים שכנים” – כדאי לקרוא

מרק מינסטרוני :
אין כמו ביום מיני סטרומי על צלחת מיניסטרונה. מינסטרונה באיטלקית זה מרק גדול שיש בו ה כ ל : כל הירקות שיש במקרר, רסק עגבניות (איטלקי או לא?) קטניה (שעועית) ופסטה פסטה פסטה!!!

אצלי כל מרקי הקטניות אותו פרנציפ מתחילים עם המירפואה (טיגון בשמן זית של הירקות) ואז הקטניה המובילה.

אז קדימה לעבודה מנה  קלה להכנה, טעימה  בורסיה מקוצרת:

1. בצל חתוך קוביות
1. גזר חתוך קוביות
2-3 גבעולי סלרי חתוכים
כרשה אחת חלק לבן עיגולים (לא חובה)
עגבניה בשלה רכה
1. פלפל אדום חתוך קוביות (לא חובה)
1 קישוא קוביות (לא חובה)
פטרוזילה קצוצה דק (לא חובה)
צרור תרד טרי (לא חובה)
רסק עגבניות קטן
כף סוכר חום
כפית מלח גס
פלפל שחור ופפריקה לפי הטעם
1 שן שום מעוכה
1 חב’ שעועית לבנה של סנפרוסט או שעועית שהושרתה כל הלילה ואז זה קצת יותר ארוך.
אורגנו טרי או טימין טרי ועלי בזיליקום
פסטה שבלולים/ברגים/פרפרים מה שיש.
ב4 כפות שמן זית מכניסים לסיר לפי הסדר בצל קצוץ, כרישה, תפוח אדמה קוביות, גזר קוביות, פלפל אדום קוביות, סלרי, פטרוזילה קצוצה דק דק, מוסיפים עגבניה קוביות, רסק עגבניות קטן, שן שום, כף סוכר, כפית מלח, כמון, פלפל שחור, מערבבים טוב טוב מוסיפים את השעועית, שוב מערבבים, מוסיפים כ-2 ליטר מים. מכסים את הסיר כשרותח מנמיכים אש. אחרי כחצי שעת בישול (אם זה סנפרוסט) או שעה (אם השעועית רק הושרתה), מוסיפים חופן יד של פסטה ובזיל טרי, אורגנו טרי. (אפשר גם חופן תרד טרי, מדהים) ומאוד מוסיף בסוף 2 כפות שמן זית טרי ןמי שאוהב קווץ’ מחצי לימון.
מתקנים תיבול.
מגישים עם פרמז’נו וליד צ’ילי חריף (מי שרוצה להוסיף)
כי מגשם רעם וברק יוצא..מרק!