ימי שבת, הם ימים ארוכים ארוכים עם הנצמדים.
לפעמים מרוחים ושמחים
לפעמים מעוכים ובוכים
לפעמים הם מוציאים ממני חוסר סבלנות, עצבים ורוגז.
אמא סטקטו: “אל תריבו!” “עזוב את זה” “לא” “לא מרשה” “כן!” “לא!” “אל תציק לו” “אל תגעי בו” רק בא לי להגיד להם “קישתא!”. הפרדה!
לפעמים הם זורמים כמו נהר ארוך ורוגע, אמא לגטו, הרמוניה לא נגמרת שפורטת על אהבתי לחיות קטנות כאלה ואחרות “איזההההה יופייייי..וואוו…חמודים שליייי מי בא לאמאאאאא” הכל מתחבר.
ולפעמים צריך פשוט לצאת מהבית.
כל כך אוהבת את העיר שלי, תל אביב.
כל כך אוהבת לרכב על החמוריים כשמכל צד מדווש נצמד.
ככה מתגלגלים לנו בשדרות רוטשילד עד כיכר הבימה. הפסקת גליצ’ים ומיצים. והנה שוב עננים משחירים, מתקדרים, נפערים מאיימים שכדאי להכנס פנימה.
אבל לאן?
למוזיאון תל אביב.
תמיד למוזיאון תל אביב.
גם אני וגם ארבעת נצמדיי כל כך אוהבים את המוזאון. מהלך עלינו קסם כל פעם מחדש.
מחנים את האופניים זה לצד זה. עוברים את השומר הנחמד. וזהו, שוב חמימות המוזאון עוטפת אותנו, מרחבים אינסופיים של שדות צבעוניים עם מילים וחומר ולפעמים גם צליל.
” יואו..מה זה? זה לא המפלצת מאגם לוך נס?”
“לא, זה דרקון שברח מסין”
“מה פתאום, זה סבתא סורגת אחת ארוכה” וכל הדיון הזה סביב היצירה הלא נגמרת של ג’ואנה ושקונסלוש, אמנית פורטוגלית שמכשפת בצבעוניות עבודתה האימתנית.

כמה שמחנו לגלות שבביתן הילדים למטה, האופניים הוחלפו בתערוכת אנדי וורהול. הדפסים. ואומנות אינטראקטיבית מושלמת לנסיינים הקטנים.

אחד משחק עם קופסאות שימורי הקמפבל של אנדי (וורהול) והאחר מצייר את ג’ון (לנון) תוך כדי המהום של “all u need is love” מה אני אגיד לכם? נחת (אפילו לכמה דקות) לפעמים זאת מילה אמיתית.

הקסם  אוי הקסם מאחורי האולמות הסגורים במוזיאון תל אביב. כישופי תיאטרון. חלק מהכיף שלי איתם זה להכנס לאולמות האלה, לעולמות האלה,
שבכל אחד מסתתר סוד אחר. אהבה משותפת שגיליתי שהם ואני חולקים.  הצגות. (לא רק עם בעל צריך תחביב משותף) וזה משמח ממש.
היינו וראינו וכושפנו  מהבמה החיה , ההצגה.

ואני אצטט לסיום שיר שהכי דיבר אלי מ”ענן על מקל” הופעה שגם ראינו במוזאון תל אביב ע”פ שיר של רינת הופר הנפלאה.
“בבתי קפה אנשים אומרים
פירורים פירורים של דיבורים.
דיבורי מנשמע טובתודה טובתודה,
דיבורי פשטידה.”
זהו, חוזרים הביתה אחרי עוד יום גדוש במוזיאון מעמיסים על  האופניים חוויות מסוג חדש,
מדברים כל הדרך על התמונה ההיא, השיר ההוא וקופסאות שימורים  והבטן מקרקרת קרקורי פשטידה.
ואין כמו פשטידת ילדים שמכינים יחד לסוף יום הרמוני נהדר שכזה.

כי מפסטה ופשטידה יוצאת פסטידה!

פסטידת ילדים הכי טעימה וקלה.

חב’ פסטה פנה מבושלת ע”פ הוראות (רק תזכרו להמליח את המים כאילו היו ים שייספג טוב בפסטה, אחרת זה לא נתפס טוב)
1 קוטג’ וחצי  9%
חמש כפות קטשופ מעורבב עם שן שום אחת כתושה
חב’ בייבי מוצרלה (אני השתמשתי בגד)
בזיליקום
שתי עגבניות בשלות
פירורי גבינה צהובה לעיטור
2 ביצים
2 כפות שמן זית טוב
מלח גס/פלפל

מערבבים את הפסטה המבושלת עם הקוטג’, הביצים ,שמן הזית מלח, פלפל וחצי חב’ מוצרלה. משטחים על תבנית ריבועית קטנה שכבה אחת עליה מסדרים את העגבניות והבזיליקום.

את הפסטה שנותרה מערבבים עם הקטשופ מוסיפים את המוצרלה שנותרה, מסדרים מעל העגבניות והבזיליקום ומעטרים בפירורי גבינה צהובה.

לתנור בחום 180 כ-45 דק’. עד השחמה.