יש דבר כזה אמנות הצמצום, היו תקופות בחיי שטענתי אפילו שהצמצום מרחיב,
שבן אדם לא צריך הרבה כדי להרגיש המון.
מספיק לו מעט.
מעט רכוש, מעט מלבוש.
כמובן שהחזקתי בתורה הזו מעט.
עד שהגיע בולמוס קנייה בלתי נשלט.
ככה אני, לא מצליחה לאחוז אידאולוגית בשום אידאולוגיה לאורך זמן.
לא בטבעונות, לא בצמחונות, לא בחינוך
תמיד אשבור את האידאולוגיה עם איזה קוביית שוקולד
(במובן המטאפורי כמובן)
אבל לא על זה אני רוצה להתעכב הפעם,
גם לא על אמנות הצמצום בבישול,
הרי זה ידוע ככל שנצמצם טעם התבשיל התעצם, אלא דווקא באוכלים המצומצמים, הנטולי יומרה, הפשוטים כל כך. ודווקא ובזכות שהם כאלה, אנחנו כל כך אוהבים אותם. כמו החמין, האורז, השעועית. איך  נמצא את המאכלים העניים האלה אהובים על כל מקטן ועד גדול בכל עם כמעט.
הפעם בחרתי לנו את הפג’ואדה, פסוליה, פג’ול, הוא המאכל הלאומי של ברזיל הוא גם המאכל הלאומי אצלי בבית. חורף קיץ סתיו אביב. הצמחונישים שלי מטורפים על זה. מגוונת להם כשנמאס להם מהשעועית האדומה. יש במנה הזאת את כל אבות ואימהות המזון. יש במנה הזאת המון יופי ונחמה.

מה צריכים?
500 גר’ שעועית שחורה (נשרה כ-3 שעות ונסנן)
בצל לבן גדול חתוך קוביות קטנות
בצל סגול גדול חתוך קוביות קטנות
חצי ראש שורש סלרי קוביות
2 גבעולי סלרי
2 גזרים חתוכים עיגולים
צ’ילי קטן (לא חובה)
רבע כוס שמן זית

נטחן בבלנדר:
3 עגבניות (אפשר שימורי עגבניות קטן)
צרור כוסברה
4 שיני שום
כף כמון
כפית קינמון
כפית מלח

איך מכינים?
1. בסיר מרק נטגן ברבע כוס שמן זית את הבצלים עד הזהבה קלה, נוסיף סלרי, גזר וצ’ילי
2. נוסיף את רוטב העגבניות הטחונות והשעועית השחורה נערבב היטב
3. נוסיף כליטר וחצי מים, נביא לרתיחה, ננמיך אש ונכסה סיר כשעה וחצי (אם צריך נוסיף תוך כדי בישול מים)
4. כהשעועית רכה נטעם ונתקן תיבול: מלח, מעט מיץ לימון, כמון ואולי מעט קינמון ועוד כוסברה.

נגיש מעל אורז לבן עם סלסת עגבניות

לסלסה:
3 עגבניות בשלות קוביות
בצל סגול קטן קוביות
רבע שן שום כתושה
פלפל ירוק חריף לפי הטעם
3 כפות שמן זית
חצי כפית מלח
מיץ מליים או לימון
רבע כפית כמון,
מעט כוסברה קצוצה