כל פעם מחדש בעשרת ימי תשובה אני לא מחכה לתשובות.
יורה מהמותן ונכנסת חזיתית בכל מי שדופק אותי כִיסִית נִימוּסִית.
מבצעת תשליך מילולי על כל דיחפין.
כן. יש לי תסמונת טרום כיפורית עד אחרי יציאת הצום.

שואגת לעבר הירקן:
“תסלח לי, כמה אמרת עולות העגבניות? מה אתה מוכר פה? זהב אדום?”
מרוקנת את השקית חזרה לארגז, מסננת: “כפרות, איך עובדים עלי” ויוצאת בהתרסה.
משתלחת בגננת:
“תסלחי לי, למה און ארת’, מסיימים היום באחת עשרה בבוקר? אני לא מספיקה לעשות כלום”
מרוקנת את הילדה לתוך ארגז החול, מסננת: “כפרות, איך עובדים עלי” ויוצאת בהתרסה
רבה עם המוסכניק:
“תסלח לי, מה זאת אומרת רצועות פלוס גומיות וחיזוק אגן? לא ידעתי שרשמתי את האוטו לפילאטיס?” מרוקנת את האוטו במוסך, מסננת: “כפרות איך עובדים עליי” ויוצאת בהתרסה!

עם כל הצ’קים שפיזרתי, לפחות להם ברור שהחתימה שלי עדיין טובה.

גם בבית פנימה, אני דואגת לכרטס טוב טוב את גיליון הריבים שלי עם הבעש”ט.
מוציאה את כל הרפש ותעצומות הנפש עם אקסטרה אקסטרה בונוס לחג.
כשבסוף מגיע יום הסליחה, המחילה והכפרה שלי.

בהתחלה, הבעש”ט עוד ניסה להזהיר ולהניא אותי מלצוּם.
“מה את צמה, מה? מה את חושבת שזה ייתן לך? כל הטקס הפרימיטיבי הזה לאן לקח את העם שלנו? לקרמטוריום לקח אותו! וחוצמזה, איזה תל אביבי שהוא לא דוס, צם בכיפור? את נורמלית יסקלו אותך בביצים אורגניות”

כן. אני והבעש”ט באים מזרמים שונים ביהדות החילונית
הוא מחסידי חב”ד – לא במובן החב”דניקי של המילה, אלא במובן ה-“חִילוֹנִי בָּז לָדָת” של המילה – אתאיסט, אקטיבסט, אשכנזיסט מצוי.
ואני מזרם החח”מ (חילונית חובבת מסורת): צמה בכיפור, נוסעת בשבת, לא אוכלת חמץ בפסח, כמעט לא מערבבת חלב עם בשר, מדליקה נרות שישי, כמעט אוכלת רק כשר, מדי פעם תוקעת כמה שרימפסים, אבל השם ישמור לא חזיר! – בקיצור חובבת מסורת.

כבר כילדה בבית הורי החח”מניקים, ידעתי שאף פעם לא אחזור בתשובה, אבל אקבל באהבה ובמסירות את מנהגי היהדות ואנחיל לילדי את ערכיה היפים.
הכוונה – האמונה – הרִיתמוּס, המבדיל בין קודש לחול – חלחלו עמוק. מאוד עמוק .

עם כל ילד שנולד הבעל שם טוב התרכך, הזדכך ואף החל לברך…
לא מתוך כבוד לדת, אלא מתוך כבוד למשפחה.
כן, כל שישי הבעש”ט קורא מתוך סידור שישי, מעביר את יין הקידוש, בוצע חלה נוצצת מלח בכבוד רב לסועדים ואז כשנגמרת התפילה והשירים מתחילה ארוחה נהדרת, השונה כל כך מאחיותיה יתומות החולין…
ובשנתיים האחרונות, בשקט בשקט, אחרי ארוחה מפסקת, גם הבעל שם טוב שלי צם!
ככה, בלי תקיעות ושברים, פשוט צם.
ומאז שהוא צם, גם הוא לוקה ב-PMS שלפני מחזור יום הכיפור
כך עוברים עליי ועליו עשרה ימים מאוד נוראיים, מלאי דין וריבים

ביום הגדול – הבעל שם טוב, הצדיק הצם, מוטל כפגר שאין לו הופכין ושימושין ומותיר אותי לבדי מול בורא עולם ונצמדים. אני, במקום להתכנס פנימה ולהסתכל עמוק לתוך הקישקע, מתכנסת החוצה עם חבורת ילדים סוערת, שומרת שלא ימרחו את כל הקישקע על המדרכה!

במקום לחבוש כיפה ולהיפגש בבית כנסת, כולם חובשים קסדה בראש טוב ונפגשים בהבימה או בכיכר רבין.
אם כבר יוצא לי להכנס לאיזה בית כנסת, יש מצב שאחד הנצמדים עוצר בחריקת רולר וצועק לחלל המתפללים: “אמא הביתה, אני מת מרעב!”
לא אומרת, יש כמה צדיקות בשינקין, אותן חח”מניקיות חובבות מסורת, אנחנו מזהות אחת את השניה כמו ישראלי שמזהה ישראלי אחר בחו”ל.

המבט! המבט עם הלשון הלבנה והשפתיים הסדוקות הצמאות מסגיר הכל. מבט מעונה אחרי יום שלם בשמש הקופחת ואז, ריצה הביתה להאכיל חבורה מכובדת של ילדים עם אקסטרה נצמדים. ואז שוב חזרה לכבישים עם מיליון דרדסים שיעים מתגלגלים על כביש סחרחר בקצב התקף לב ואז הפסקה בכיכר עם כמה חברות דעתניות שכל כך סולדות מהדת ורואות בצום ניצחון קטן של אלי ישי.
ובמפגן ח”בָּז (חילוניות בזה) הן מפצחות אדממה שותות מי עדן מגרים לרוויה ומפריחות עשן ובלוני מסטיק.

כשבסוף, מגיעה הביתה חרוכה, יבשה ועל-ארבע ..בלית  ברירה, נכנסת למטבח ומבשלת לי ולמעולף,  כי הנצמדים והנצמדים אליהם שאבו את כל המקרר.
אין אין כמו עינוי גוף ונפש אמיתי! הכי אמיתי שיש!
יאללה, מהר מים, הרבה מים ואז קפה חזק עם משהו מתוק ליד.

רולדה שוקולדה

מסורת ארוכת שנים, רולדה שוקולדה – להיט הבית באייטיז. אחרי צום, או סתם בחג ומועד
אין כמו העוגה הנהדרת של כוהנת ה-“עוגות ועוגיות” חנה שאולוב.
יחסית לעוגות השמנות של היום. העוגה הזו צנועה בקלוריות ועשירה במרקם וטעם.

לגלילה:
4 ביצים מופרד חלמונים חלבונים
5 כפות סוכר
¾ כוס קמח תופח
2 כפות קקאו מחוקות
גרידת מחצי קליפת לימון

למלית:
שמנת מתוקה
גבינת מסקרפונה
2 כפות פודינג וניל
3 כפות סוכר
כף ריבת תות או דובדבנים (לא חובה)

לציפוי:
להרתיח כרבע כוס שמנת מתוקה כשמבעבע לכבות ולהוסיף 100 גר שוקולד מרירעד המסה. לקרר טוב טוב

מקציפים חלבונים עם שלוש כפות סוכר לקצף יציב בקערה נפרדת מקציפים 4 חלמונים עם שתי כפות סוכר וגרידת לימון. מערבבים את החלבונים עם החלמונים ואז מנפים לקערה את הקמח והקקאו
בחום גבוה של 200 מעלות ועל נייר פרגמנט משומן משטחים את התערובת ואופים ל8-10 דק’- לא יותר!!!

מוציאים את הגלילה השטוחה והופכים בזהירות על מגבת מטבח, מפרידים מהפרגמנט, מגלגלים עם המגבת את הרולדה החמה ומחכים שתתקרר.

פלא – הגלילה אלסטית ונוחה כל כך לעבודה אפשר למרוח עליה כף מכובדה של ריבה משובחה ומעל למרוח את השמנת שהוקצפה לקצף יציב עם 3 כפות סוכר, פודינכ וניל ומסקרפונה ושוב מגלגלים לרולדה יפה.
מכניסים למקרר.

לציפוי הגלילה מכסים ב100 גר’ שוקולד שהומס ברבע כוס חלב אחרי שהשוקולד לציפוי התקרר קצת – יוצקים על הרולדה ומכניסים למקרר.
אחרי כשעתיים מעבירים לכלי יפה ונקי.

זהו!למקרר. חראם כמה שזה טעים!!!

חתימה טובה לכולם
ותסלחו לי, כן?!.