לפני יומיים
מדברת עם אחות שלי בטלפון ושתינו מעבירות דחקות על אמא שלי
איך כשהיינו ממש קטנות וגילינו שאנשים לא חיים לנצח היא אמרה:
“זה קשקוש בלבוש, אנשים לא מתים, אין מה לדאוג”
וכשגדלנו קצת וחששנו מהעתיד היא אמרה:
“אל תדאגו בובלעך, יש לכם בוכטות בחיסכון בבנק. בוכטות”
אחותי, כפרה עליה, שכל הילדות היתה בטוחה שהחיסכון הענק הזה יכסה את כל הלימודים, האוטו וקניית בית בלי משכנתא
גילתה שהבוכטה תכסה לה את כלללל הביטוח לאוטו.
“וואלה, איך שכחתי את זה” אני אומרת
“אין אין על אמא,איך היא תמיד אומרת דברים בביטחון ואז את מגלה לבד שזה לא ממש מדויק”
נכון. וזה למה זה?
כי אף פעם לא היה לה  ועדיין אין לה ממש סבלנות להתמודד עם שאלות קיומיות, תמיד היא תשלוף איזה שפן מהכובע, חוצמזה, היא באמת האמינה שנשכח הכל כשנגדל
מעניין מה שאת אומרת לי כאן, אני הולכת להתקשר אליה עכשיו ולהזכיר לה משהו  שממש אבל ממש לא שכחתי, נראה מה היא תגיד.
מתקשרת.
היא באמריקע ואני בארץ
“שומעת אימא, בדיוק נזכרתי במשהו”
“נו” היא אומרת
“מה נו?” שואלת אותה בעצבים
“נו במה נזכרת?” היא מזרזת
“אבל למה נו? למה?” נעלבת לה
“כי יש לי עוד שעה טורניר פוקר ואני לא רוצה לאחר רק בגלל שהבת שלי
עם התקפת נוסטלגיה”
“טוב נו, אז עזבי אני לא אספר לך”
“אוי את למה את מערבבת ריגשי מיגשי, ספרי כבר.כזאת צומי”
“טוב נו..” אני מתמהמהת לוקחת אויר
“נו יש לי טורנומנט” היא מאיצה בי
” בגלל הפוני שקצצתי לקטנה, נזכרתי איך את סיפרת אותי קצר כמו ילד כשהייתי בת 12 כי היו לי כינים,
וככ התביישתי לצאת מהבית ובכיתי ובכיתי ולא הלכתי ימים שלמים לבית ספר
ובסוף יצאתי עם כובע .
עד סוף כיתה ח’ הלכתי עם כובע, זוכרת?”
“לא זוכרת כלום” היא עונה קצרה
“מה???? את לא זוכרת??? איך לא הורדתי את הכובע עד שנהיה לי קארה ויכולתי לאסוף חזרה לקוקו?”
“לא. לא זוכרת”
“לא זוכרת כמה בכיתי ואיזה מזל שדוד רובי הביא לנו כובע מצחיה של הרד סוקס מבוסטון? כובע של הרד סוקססס לא זוכרת?
בשיעורים עם כובע
בהפסקות עם כובע
ראיתי טלויזיה עם כובע
אפילו הלכתי לישון עם כובע” מספרת לה נמלאת רחמים עצמיים
“לא זוכרת” היא אומרת שוב
“ברור למה שתזכרי” עונה לה והרחמים בעיניים מאיימים עם גשמי ברכה
“חוצמזה, למה את זוכרת שטויות כאלה? הא? מה זה עוזר?
עכשיו תקשיבי לי טוב בובל’ע,
גם אם אלהים חילק לך יד לא משו,
תעשי את עצמך כאילו יש לך ביד רויאל פלאש, הבנת?
לא רק כולם יאמינו, אלא גם את תאמיני בסוף. קפיש בובל’ע? רויאל פלאש!
עכשיו אני רצה, עליתי לשלב שתיים בטורנומנט, יש סיכוי ל75,000 דולר ואם אני לוקחת, אתן לך עשרה אחוז, את זה תזכרי טוב טוב”
והיא סוגרת

מה שיפה באמא שלי, זה הקונטרסט בין התזונה שלה, טבעונית מהסבנטיז לבין ההתנהלות שלה בעולם. מי שלא מכיר אותה יכול היה לדמיין קלפנית מבוגרת עם סיגריה בזווית הפה, שלא בוחלת בכלום. אבל לא, מדובר באישה טבעונית שיודעת למצות את הירקות הכי טוב בעולם. באחריות.

מכינה אותן בעיקר כשנשאר לי אורז עגול מלא, או אורז אדום. הן קציצות מלאות ויטמינים משופעות בחלבון וסידן
אני קוראת להן קציצות שליש שליש שליש,שליש אורז,
שליש ירק עמילני (הכי טעים בטטה), שליש פסטו ירוקים

מה צריכים?
2 כוסות אורז עגול מלא מבושל (עפ מתכון הנ”ל) או אורז אדום, או אורז עגול לבן.
2 בטטות קטנות מבושלות ומעוכות לפירה
כפית כורכום מגורר או חצי כפית כורכום (לא חובה)
כפית כמון (לא חובה)
לפסטו ירוקים
צרור כוסברה
צרור בזיליקום
צרור קייל טרי או מנגולד טרי (בלי החלק הלבן)  או שניהם
2 שיני שום
חצי כוס אגוזי מלך
כפית מלח
חצי כוס שמן איכותי

כמה בליצים עד קבלת פסטו, נטעם נתקן תיבול אם צריך

תנור על חום 180

איך מכינים?
1. נערבב הפסטו עם פירה הבטטות והאורז טוב טוב, נמשוח ידיים בשמן זית וניצור קציצות
2. נניח על דף אפייה משומן את הקציצות
3. חצי שעה. אמצע תנור חום 180 מעלות ואז כ-20 דק’ נעביר למצב גריל, נעביר מגש הקציצות לשלב העליון של התנור, שיקבלו השחמה יפה ממעל.

זהו זה, היה קשה?