לייזה פאנלים

יש משהו לקינוח?

עוגת לימון לקפה

אין כמו עוגה פירורית ליום אפרורי, עוגה מנצחת

המתכון נמצא בספר החדש (והשלישי) “לייזה פאנלים קל, קל, קל”
עכשיו בחנויות הספרים ובאתרי המכירות

לרכישה מאתר מודן
לרכישה באתר המגדלור
לרכישה מאתר צומת ספרים
לרכישה מאתר סטימצקי

תגיות

לימון,עוגה בחושה עם שטרויזל,עוגה לקפה

עוגת תות לימון סטארבקס

עוגה לקפה

עוגת תפוחים לקפה

עלי גפן

צ’יקן פיקטה

עוגת יוגורט לימון

בואו להיות חברים של לייזה גם ב:

אסטה לה אינסטה בייבי

כל יום לוקחת סיכון מקצועי ה

כל יום לוקחת סיכון מקצועי
הפחד ליפול לתהום מטבוחה
תמיד קיים

לייזה קאפה פאנלים

החיים האלה כל פעם מפתיעים אותי בקטנות שלהם.
ההבנה שכל שנה בדיוק באותה תקופה, אני מקטרת על אותו דבר ותכלס לא עושה עם זה כלום.
אני חיה בדירה תל אביבית שכורה וכל חורף היא נוזלת כמו שקית זבל מחוררת
“לא יאומן, השעה שלוש בלילה ותראה אותנו” אני אומרת לו
שנינו עם מעילי דובון, מגפי גומי, כובעי צמר ופנסים על המצח
עובדים בפלחה של הנזילות התל אביביות ואני לא מפסיקה לשחרר קיטור:
“רפתנים בקיבוץ לא קמים בשעה כזאת ובטח לא חולבים ככה פרות, כמו שאני חולבת את המים מהסמרטוטים לדליים,
רק עכשיו שילמנו 3000 פאקינג שקל לתיקון הגג 3000 שקל
כדי שנוכל פעם אחת בחיים לראות את הגשם דרך החלון ולא להרגיש אותו דרך התקרה חופף לי את הראש.
מה בן אדם מבקש? מה? ארבע קירות וגג לא נוזל.
ואתה יודע מה הכי לא יאומן שכל חורף זה קורה
כל חורף אני אומרת ריבונו של עולמי עולמים, אנחנו משלמים כזה שכר דירה, לא הגיע הזמן לעבור לדירה קצת יותר קטנה וטיפה יותר חדשה?
ואיכשהו מגיע הקיץ ואני שוכחת את ימי הרעם וחלף הלך הזעם.
ובום מכה הברק ואנחנו אוכלים אותה שוב בענק”.
“לחמם לך מרק?” הוא שואל
“אתה רציני? או שאתה צוחק עלי ועל החרוזים שלי?”
“רציני לגמרי, הדבר היחיד שעובד זה הגז, נחמם מרק אולי?”

הילדים שטים במיטות החמות שלהם, בטח חולמים שהם איים בזרם. אין חשמל. אין חימום. הבית קפוא
ושנינו יושבים באור נרות
לוגמים מרק חם חם
“מה רע לנו? יש דבר יותר רומנטי מזה תגידי לי?”
“אולי תפתח יין?” אני מציעה
“או ככה אני אוהב אותך” הוא צוחק

אוהבת את המרק הזה, זה מרק נפלא ככ קל להכנה ולעיכולף אין צורך להשרות את העדשים, כל הבישול שלו מהתחלה עד הסוף כ-20 דקות והיוגורט ככ משדרג. ממש אבל. רוצו להכין

מרק עדשים עם יוגורט - מתכון קל קל קל עכשיו בסטורי ובבלוג
@danone_il

מהצד של אבא שלי, היה אוכל שמח, צבעוני יצרי, עצבני וחריף.
מטבוחה, סיגרים, עוף בזיתים או בכורכום, קציצות בבצל ושזיפים, קוסקוס, פסטלים, מרק חרירה, דגים חריפים ומלא מזטים קטנטנים של סלטים מבושלים וחיים
והיה רעש.
המולת בית וילדים, כמה אחים, כמה ילדים, כמה שמחה
כמה רעש.
היו מדברים בקול דרמטי עולה ויורד קצת בצרפתית, קצת במרוקאית ובעברית, אפילו התכשיטים היו מרעישים, מיליון צמידים על כל דודה שמדברת בתנועות גדולות עם הידיים.
מהצד של אמא היה מרק עוף. רק מרק עוף.
עם קרפלך, לוקשן או קניידלך. אוכל שקוף ולבנבן, הוגש תמיד בקערת מרק פשוטה ולבנה ושריקות עצבוביות של לגימות שקטות עטפו את השולחן המנויילן.
ולא היו דודות
ולא ילדים
ולא סבתות
ולא סבים
רק בת דודה של סבא מקס, פולה, שלא היו לה ילדים, בגלל המלחמה ההיא.
ולא דיברנו על השקט.
בגלל המלחמה ההיא.
אבל שתינו את המרק וזכרנו.
ואני גם תמיד אזכור.
כל שישי

כל הדרך מתכון למרק עם קרפלך עכשיו בסטורי ובבלוג

המלצתה יום לסגר:
כל אחד וילדיו בונים לזניה
שעתיים העבדת ילדים, כשבסופה כולם רעבים.

כל השלבים בסטורי

שישי חציל לכולם את ההשראה ל

שישי חציל לכולם

את ההשראה לסלט הזה קיבלתי מאחותי המוכשרה
ישבתי לי עם עצמי
וכל כך נהנתי לקלף את פחם ה חציל ותוך כדי חשבתי למה לעזאזל ילדים שונאים חציל ואיך שנאתי חציל והילדים שלי גם,
לדעתי חציל צריך להיות סמן גדילה בשאלון לילד המתבגר:
שאלה: “אתה אוהב חציל?”
תשובה: “איכסה”
(לא אוהב חציל, כנראה עדיין ילד)

ותוך כדי נשנוש ערגתי
כתבתי שיר על בדידותו של החציל:

אני כל כך לבד
אני כל כך אציל
אז למה אף אחד
לא אוהב חציל

כולם זוגות זוגות
ורק אני בודד
וכך בין הירקות הלב שלי רוקד

לגזר יש את האפונה
למלפפון את העגבניה
בכל מקום שאני מביט
רואה את הכרוב עם הכרובית
את האמנון עם התמר
הו רע לי רע לי רע ומר
אתם הולכים לעוף על הצלחת הצבעונית המהממה הזאת. שכחו מחציל בדד עם טחינה, זה הדבר הכי אמיתי לרגע זה.
הכי כייף לנגב ולטעום מכל צבע. הדבר הכי חשוב בסלט הזה, זה אופן הכנת החציל. ואני מעדיפה הפעם לצלות אותו על הכיריים, אפשר על רשת ואפשר ככה, גלוי, ללא פחד ומורא. מה קרה? אחר כך ננקה קצת.

קשת החציל כל הדרך הכה יפה בסטורי
או קשת החציל בגוגלה

בית ילדותי שכן ליד פרדס עצום, בתוך הפרדס הרחב, ממש במרכזו עברה לגור אישה אחת לבדה.
קראנו לה תפוזה
תפוזה היתה יוצאת ממאורת ההדר פעם בכמה ימים, לבושה מדי חאקי, משקפיים כהים וכובע רחב שוליים שיגן על עורה הבהיר.
מאז שהגיעה, נהייתה המולת אימהות באחת הגינות עם הקפה של אחר הצהריים, מביטות בה איך היא הולכת רזה וגבוהה לסידורים במרכז.
“היא עדין בגיל שיכולה ללדת” אמרה האחת
“הגיע אלינו בטעות מכתב עבורה, אז הלכתי לתת לה” אמרה השניה
“נווו..” ניגנו כולן
“הו מה שהולך לה בבית איזה בלגן וכל הרצפה מלאה עכברים”
“נכנסת אליה הביתה?”
“לא, הספיק לי מבט חטוף כשפתחה הדלת”
“מי יגור עם אישה שחיה ככה בתוך הפרדס לבד עם תפוזים ועכברים ” אמרה השלישית
“מה היא עושה שם כל היום?” תהתה הרביעית
וככה תפוזה עוררה בכל השכונה הרדומה שלנו גלי סקרנות ומסתור במשך חודשים על חודשים שהפכו לכמה שנים טובות.
איך שיצאה מביתה בעונת התפוזים אנחנו, הילדים, היינו נכנסים לפרדס הרחב לרוות את צמאוננו לתפוחי זהב שלה. מקלפים אחד וכבר בוחרים את האחר אוכלים בתאוותנות עוד אחד ועוד אחד עד שהידיים נדבקו מרוב מתיקות.עד שכאבה הבטן
היו לתפוזים שלה טעם גן עדן עד היום כששרים “ארץ זבת חלב ודבש” אני מיד חושבת על טעם התפוזים של תפוזה
לא הבנו אף פעם מה היא עושה עם העצים הנדיבים עמוסי הפרי, הרי לא עשתה איתם כלום. לא סחרה בהם, לא חילקה אותם. נתנה להם לחזור לאדמה ממנה באו וחוזר חלילה.
כמנהג המבוגרים, גם אנחנו הילדים דיברנו דיבורי תפוזה:
“לא פייר שהיא לא מחלקת”
“לא חבל? אפשר להכין דליים של מיץ, למכור ולתרום את הכסף לעניים”
“צריך לחנך אותה”
י אחותי ואני סחטנו קנקן תפוזים והכנסנו לתוך המיץ: מלח ופלפל חריף שורף ואולי קצת חול ובטח גם חצץ
כתבנו לה מכתב
“תהני מהמיץ שלך תפוזה”
הנחנו את הקנקן על שטיח הכניסה, צילצלנו בפעמון וברחנו.
בערב נשמעה דפיקה
פתחתי את הדלת וכל כך נבהלתי שצרחה לא נשלטת נפלטה
תפוזה עמדה מולי עם קנקן ריק ועיניים כחולות חשופות:
“אני לא נושכת את יודעת, את ואחותך מוזמנות אלי לפרדס”
היא הושיטה לי את הקנקן חזרה והוסיפה
“רק פעם באה תדאגי למלא אותו במיץ שאני אוהבת, נגיד מיץ פטל, הולך?” שאלה מתרחקת
“הולך” גמגמתי
באנו. ברור שבאנו. באנו אליה המון היתה לה סבלנות אלינו שאין לאימהות, היתה לה ראיה אחרת ויצירתיות לא נגמרת.
יום אחד היא הודיעה שהיא נוסעת ליבשת רחוקה ונעלמה בתוך הפרדס הגדול גדול של העולם.
🍊🍊🍊

העוגיות האלה הן שירת חורף צרופה מלאת אהבה לשילוז שוקולד תפוז, עוגיות שריחן הדרים וטעמן של שוקולד תפוז, הן רכות רכות כמו עוגה טעימה.

כשיש לי יום צ׳יזי, מכינה מק

כשיש לי יום צ׳יזי,
מכינה מק אנד צ׳יז, אבל עם תרד
שנרגיש שזה לא ג׳אנק מזוקק,
אלא עם טיפי ירק🥦
לא יאומן כמה זה טעים

עוגת תרד מק אנד צ׳יז כל הדרך לקלוריות המהממות בסטוריש

קמתי עדינה כזאת זורמת. אפילו במראה ראיתי מישהי רכה ונעימה.
הערתי את כולם בלטיפות גורים חמות וארוכות
אפילו נישקתי אותו קלות
הכנתי ארוחת בוקר מפנקת בלי להלחיץ, בלי לחלק הוראות, שמתי לי מוסיקה נעימה נעימה של בוקר (כמו פעם לפני שנים כשהייתי מתעוררת)
כמובן שלא התעקשתי להכין לחבורה סנדביצ’ים בריאים עם פרי: “מי רוצה סנדביץ’ עם שוקולד וחטיף ליד?” “אני , אני, אני”..צהל הבית
ואז הוא התריע: “הימים שאמא קמה על צד ימין ולא שמאל הם הכי מסוכנים לסביבה”

לפני ככה וככה, עוד בימים הראשונים של הקורונה, הבן שלי הכין את החלה הזו, כל הבנים שלי מטורפים על תרבות יפן: ממנגה, אנימה ואוכל יפני הם משוטטים רק באוסקה קיוטו ויערות העד, הבן המרכזי שלי נגנב מהלחם הזה. כשבני הבית שמעו שזה לחם יפני, כולם טרפו אותו כמו זחלים רעבים. לא ראיתי אף פעם את הילדים שלי מתלהבים ככה מלחם. מיד ביקשתי מרויו-סאן, בני, ללמדני את סודות הלחם היפני. אני, שאוהבת ככ בישול ואפייה, את הלחם והחלות קונה במאפיות הנהדרות שיש לי כאן, בעירי, תל אביב. אף פעם לא חשבתי לאפות לחם או חלה. מי שמגדל גורי מחמצת בבית זה בני, הרי היום הילדים הם ככ רבי כישורים, ככ מפותחים ופתוחים לידע ודעת שהכל הם יודעים הרבה יותר טוב ממני. בקיצור, הכנתי את החלה הזו מאז עשרות פעמים, אני הכי אוהבת לראות ילדים אוכלים בתאווה. קראנו לה חלת הזחל הרעב, כי היא נורא מזכירה זחל בייחוד זחל מספרו הנפלא של אריק קרל. האפייה וההתעסקות סביב החלה זה תענוג אמיתי. מי יודע אולי אתחיל לאפות לחמים?? לא לא נראה לי, אבל הזחל הרעב שלי, יופיע מדי פעם במטבחי.

חלת הזחל הרעב - עכשיו בסטורי ובבלוג של לייזה פאנלים

שנה אזרחית טובה, יפה והכי חשוב בריאה חברים שלי

@danone_il

קראתי להם חצילי שושנה דמארי כי אשכולות השרי הזכירו לי את עגילי שושנה דמרי האלמותית, הכלנית, החד פעמית האדומה והדרמטית – אז יאללה בגרון ניחר וחית גרונית נשיר ונכין
“אור עולה בבוקר
על אגם רחוק זוכרת
כן אני זוכרת
ולא אחדל ולא אשתוק.

שמש, הביאו שמש
אם שָמַי מעוננים
עוצמת את עיני
אבל השמש היא בפנים”

אצלנו כל שישי יש חצילים על השולחן, אני חצילוגית ידועה. הפעם שידכתי בין אשכולות יפים של סוכריות שרי, שום ופרוסות חציל אפויות. יצא כה טעים.

לייזה פאנלים חצילי שושנה דמרי בגוגל

לפעמים אני קמה בבוקר ומפניק

לפעמים אני קמה בבוקר ומפניקה את עצמי
״מגיע לך חמודה״ אני לוחשת לי
ואז משום מקום צץ ילד מתבגר ואומר
״וואו תודה אמא, יש לחם ליד?״
ולוקח לי את הסלט
ואת הרגע שלי לבד

מתוך : ״לפעמים האמא הזאת היא אני״

כל יום לוקחת סיכון מקצועי ה

כל יום לוקחת סיכון מקצועי
הפחד ליפול לתהום מטבוחה
תמיד קיים

לייזה קאפה פאנלים

החיים האלה כל פעם מפתיעים אותי בקטנות שלהם.
ההבנה שכל שנה בדיוק באותה תקופה, אני מקטרת על אותו דבר ותכלס לא עושה עם זה כלום.
אני חיה בדירה תל אביבית שכורה וכל חורף היא נוזלת כמו שקית זבל מחוררת
“לא יאומן, השעה שלוש בלילה ותראה אותנו” אני אומרת לו
שנינו עם מעילי דובון, מגפי גומי, כובעי צמר ופנסים על המצח
עובדים בפלחה של הנזילות התל אביביות ואני לא מפסיקה לשחרר קיטור:
“רפתנים בקיבוץ לא קמים בשעה כזאת ובטח לא חולבים ככה פרות, כמו שאני חולבת את המים מהסמרטוטים לדליים,
רק עכשיו שילמנו 3000 פאקינג שקל לתיקון הגג 3000 שקל
כדי שנוכל פעם אחת בחיים לראות את הגשם דרך החלון ולא להרגיש אותו דרך התקרה חופף לי את הראש.
מה בן אדם מבקש? מה? ארבע קירות וגג לא נוזל.
ואתה יודע מה הכי לא יאומן שכל חורף זה קורה
כל חורף אני אומרת ריבונו של עולמי עולמים, אנחנו משלמים כזה שכר דירה, לא הגיע הזמן לעבור לדירה קצת יותר קטנה וטיפה יותר חדשה?
ואיכשהו מגיע הקיץ ואני שוכחת את ימי הרעם וחלף הלך הזעם.
ובום מכה הברק ואנחנו אוכלים אותה שוב בענק”.
“לחמם לך מרק?” הוא שואל
“אתה רציני? או שאתה צוחק עלי ועל החרוזים שלי?”
“רציני לגמרי, הדבר היחיד שעובד זה הגז, נחמם מרק אולי?”

הילדים שטים במיטות החמות שלהם, בטח חולמים שהם איים בזרם. אין חשמל. אין חימום. הבית קפוא
ושנינו יושבים באור נרות
לוגמים מרק חם חם
“מה רע לנו? יש דבר יותר רומנטי מזה תגידי לי?”
“אולי תפתח יין?” אני מציעה
“או ככה אני אוהב אותך” הוא צוחק

אוהבת את המרק הזה, זה מרק נפלא ככ קל להכנה ולעיכולף אין צורך להשרות את העדשים, כל הבישול שלו מהתחלה עד הסוף כ-20 דקות והיוגורט ככ משדרג. ממש אבל. רוצו להכין

מרק עדשים עם יוגורט - מתכון קל קל קל עכשיו בסטורי ובבלוג
@danone_il

מהצד של אבא שלי, היה אוכל שמח, צבעוני יצרי, עצבני וחריף.
מטבוחה, סיגרים, עוף בזיתים או בכורכום, קציצות בבצל ושזיפים, קוסקוס, פסטלים, מרק חרירה, דגים חריפים ומלא מזטים קטנטנים של סלטים מבושלים וחיים
והיה רעש.
המולת בית וילדים, כמה אחים, כמה ילדים, כמה שמחה
כמה רעש.
היו מדברים בקול דרמטי עולה ויורד קצת בצרפתית, קצת במרוקאית ובעברית, אפילו התכשיטים היו מרעישים, מיליון צמידים על כל דודה שמדברת בתנועות גדולות עם הידיים.
מהצד של אמא היה מרק עוף. רק מרק עוף.
עם קרפלך, לוקשן או קניידלך. אוכל שקוף ולבנבן, הוגש תמיד בקערת מרק פשוטה ולבנה ושריקות עצבוביות של לגימות שקטות עטפו את השולחן המנויילן.
ולא היו דודות
ולא ילדים
ולא סבתות
ולא סבים
רק בת דודה של סבא מקס, פולה, שלא היו לה ילדים, בגלל המלחמה ההיא.
ולא דיברנו על השקט.
בגלל המלחמה ההיא.
אבל שתינו את המרק וזכרנו.
ואני גם תמיד אזכור.
כל שישי

כל הדרך מתכון למרק עם קרפלך עכשיו בסטורי ובבלוג

המלצתה יום לסגר:
כל אחד וילדיו בונים לזניה
שעתיים העבדת ילדים, כשבסופה כולם רעבים.

כל השלבים בסטורי

שישי חציל לכולם את ההשראה ל

שישי חציל לכולם

את ההשראה לסלט הזה קיבלתי מאחותי המוכשרה
ישבתי לי עם עצמי
וכל כך נהנתי לקלף את פחם ה חציל ותוך כדי חשבתי למה לעזאזל ילדים שונאים חציל ואיך שנאתי חציל והילדים שלי גם,
לדעתי חציל צריך להיות סמן גדילה בשאלון לילד המתבגר:
שאלה: “אתה אוהב חציל?”
תשובה: “איכסה”
(לא אוהב חציל, כנראה עדיין ילד)

ותוך כדי נשנוש ערגתי
כתבתי שיר על בדידותו של החציל:

אני כל כך לבד
אני כל כך אציל
אז למה אף אחד
לא אוהב חציל

כולם זוגות זוגות
ורק אני בודד
וכך בין הירקות הלב שלי רוקד

לגזר יש את האפונה
למלפפון את העגבניה
בכל מקום שאני מביט
רואה את הכרוב עם הכרובית
את האמנון עם התמר
הו רע לי רע לי רע ומר
אתם הולכים לעוף על הצלחת הצבעונית המהממה הזאת. שכחו מחציל בדד עם טחינה, זה הדבר הכי אמיתי לרגע זה.
הכי כייף לנגב ולטעום מכל צבע. הדבר הכי חשוב בסלט הזה, זה אופן הכנת החציל. ואני מעדיפה הפעם לצלות אותו על הכיריים, אפשר על רשת ואפשר ככה, גלוי, ללא פחד ומורא. מה קרה? אחר כך ננקה קצת.

קשת החציל כל הדרך הכה יפה בסטורי
או קשת החציל בגוגלה

בית ילדותי שכן ליד פרדס עצום, בתוך הפרדס הרחב, ממש במרכזו עברה לגור אישה אחת לבדה.
קראנו לה תפוזה
תפוזה היתה יוצאת ממאורת ההדר פעם בכמה ימים, לבושה מדי חאקי, משקפיים כהים וכובע רחב שוליים שיגן על עורה הבהיר.
מאז שהגיעה, נהייתה המולת אימהות באחת הגינות עם הקפה של אחר הצהריים, מביטות בה איך היא הולכת רזה וגבוהה לסידורים במרכז.
“היא עדין בגיל שיכולה ללדת” אמרה האחת
“הגיע אלינו בטעות מכתב עבורה, אז הלכתי לתת לה” אמרה השניה
“נווו..” ניגנו כולן
“הו מה שהולך לה בבית איזה בלגן וכל הרצפה מלאה עכברים”
“נכנסת אליה הביתה?”
“לא, הספיק לי מבט חטוף כשפתחה הדלת”
“מי יגור עם אישה שחיה ככה בתוך הפרדס לבד עם תפוזים ועכברים ” אמרה השלישית
“מה היא עושה שם כל היום?” תהתה הרביעית
וככה תפוזה עוררה בכל השכונה הרדומה שלנו גלי סקרנות ומסתור במשך חודשים על חודשים שהפכו לכמה שנים טובות.
איך שיצאה מביתה בעונת התפוזים אנחנו, הילדים, היינו נכנסים לפרדס הרחב לרוות את צמאוננו לתפוחי זהב שלה. מקלפים אחד וכבר בוחרים את האחר אוכלים בתאוותנות עוד אחד ועוד אחד עד שהידיים נדבקו מרוב מתיקות.עד שכאבה הבטן
היו לתפוזים שלה טעם גן עדן עד היום כששרים “ארץ זבת חלב ודבש” אני מיד חושבת על טעם התפוזים של תפוזה
לא הבנו אף פעם מה היא עושה עם העצים הנדיבים עמוסי הפרי, הרי לא עשתה איתם כלום. לא סחרה בהם, לא חילקה אותם. נתנה להם לחזור לאדמה ממנה באו וחוזר חלילה.
כמנהג המבוגרים, גם אנחנו הילדים דיברנו דיבורי תפוזה:
“לא פייר שהיא לא מחלקת”
“לא חבל? אפשר להכין דליים של מיץ, למכור ולתרום את הכסף לעניים”
“צריך לחנך אותה”
י אחותי ואני סחטנו קנקן תפוזים והכנסנו לתוך המיץ: מלח ופלפל חריף שורף ואולי קצת חול ובטח גם חצץ
כתבנו לה מכתב
“תהני מהמיץ שלך תפוזה”
הנחנו את הקנקן על שטיח הכניסה, צילצלנו בפעמון וברחנו.
בערב נשמעה דפיקה
פתחתי את הדלת וכל כך נבהלתי שצרחה לא נשלטת נפלטה
תפוזה עמדה מולי עם קנקן ריק ועיניים כחולות חשופות:
“אני לא נושכת את יודעת, את ואחותך מוזמנות אלי לפרדס”
היא הושיטה לי את הקנקן חזרה והוסיפה
“רק פעם באה תדאגי למלא אותו במיץ שאני אוהבת, נגיד מיץ פטל, הולך?” שאלה מתרחקת
“הולך” גמגמתי
באנו. ברור שבאנו. באנו אליה המון היתה לה סבלנות אלינו שאין לאימהות, היתה לה ראיה אחרת ויצירתיות לא נגמרת.
יום אחד היא הודיעה שהיא נוסעת ליבשת רחוקה ונעלמה בתוך הפרדס הגדול גדול של העולם.
🍊🍊🍊

העוגיות האלה הן שירת חורף צרופה מלאת אהבה לשילוז שוקולד תפוז, עוגיות שריחן הדרים וטעמן של שוקולד תפוז, הן רכות רכות כמו עוגה טעימה.

דונט בי א-סטרנג'ר, קיפּ און קשר

© 2020 All rights reserved

1.3Kshares

Send this to a friend

Your message