הפעמים היחידות שהשתמשתי בברכיים היו לחריזה עמוקה:
״רדו על הברכיים תנו לי בכפיים״ כזה,
מי בכלל ידע שיש את החלק הזה בגוף?
הרי גם שערות לא צמחו שם, אז בכלל דלגי
בגילי הגעתי להבנה שהבגידה שהכי תכאב לי, זו הבגידה של הברך.
סוף סוף הבנתי למה התכוונה סבתא שלי כשאמרה: איזה מישיביירך הוא חטף אוי ויי!
בשכונה שלי יש אחת בוא נגיד שהיא פחות או יותר בגילי, רזה כזאת, אבל לא רזון ״מה זה קרה לי טוב לי או רע לי״, אלא רזון יוגה, שרירי מציקני נקמני כזה
לא נובלת הנבלה
היום ארבתי לה במכולת, חשבתי אולי יש לה מידע חסוי על מיניסקוס שכדאי לי לדעת.
היא אוחזת בטופו
אני בברך
״מה קורה?״ שאלתי מלטפת מעדנות את הדואבת מחכה שתשאל, שתחזיר פידבק,
אבל היא רק שלחה חיוך סתור שיבה מואר
ואמרה ״שום דבר ואצלך?״ והעבירה סמרטוט יבש על כולי. ראתה את האבק במפרקים.
“הברך כואבת לי נורא”
“אז תדאגי לגוף שלך מצחיקולה” ציוותה
“איזון זה כל הסוד בחיים” אמרה והמשיכה בריחוף קליל הלאה
המבט שלה עם אחיזת הברך שלי, גרמו לי להרגיש פחיתות קומה.מהסוג הנמוך ביותר.
מהסוג הנמוך שזוכה להנצחה בסיפורי מיתולוגיה.
נכנסתי הביתה בסערה והודעתי
“אני מתחילה להתעמל!”
“ילהתעמל?” ענה לי הבית בקול סקפטי
כן התעמלות. אני הולכת להיות מתעמלת מצטיינת! אתה רומז בעצם, שאני לא יכולה?
את יכולה הכל! הוא עונה
“מה אתה רומז שאני לא יכולה הכל?”
“הלו, תרגיעי אולי כדאי שתתחילי במדיטציה”
חכה חכה, עוד חודשיים, הולכת לעמוד כאן אישה עם ברכיים לפנתיאון וחיוך לביטאון של מכבי
אבל איזה התעמלות לעזאזל?
פעם זה היה נורא פשוט, היה את טוביה המורה להתעמלות שעישן סיגריות כמו קטר ותוך כדי אמר: “ידיים למעלה על הראש על הכתפיים אחת שתיים שלוש”
היום יש סופר מרקט ענק ויש שפע סוגי התעמלות על המדפים:
קרקע, באוויר, עם מכשירים, עם נגיעות רוחניות, עם העצמה, בלי גלוטן, נטול חמצן, ים תיכוני, מערבי.
לבסוף החלטתי על התעמלות בטעם מזרח רחוקית, או בקיצור יוגה. ואם לדייק יוגה מאוד מאוד ספיציפית, היוגה שהאוחזת בטופו עושה.
בסטודיו שהיא מתעמלת
רציתי להיות כמוה. בריאה, חטובה, מאוזנת עם ברך בעלת ערך.
אז לקחתי את הברכיים לשיעור ראשון, נדחקתי לטייץ חונק פלאס חולצת טריקו ארוכה מסתירה צמיגון.
מסתכלת סביבי כולם ארוכים, דקיקים, עם מבט מתנשא, מביאים את המזרונים ואת השרירים המדוגמים מהבית.
“את בטוחה שהגעת לשיעור שמתאים לך” שואל המורה ליוגה
תוך כדי שהוא רואה אותי מזיעה נקרעת מנסה בכוח להגמיש את עצמי ולהגיע לאצבעות.
“מתאים לי מתאים לי” מתנשפת חזרה
הוא ממשיך בשיעור, כולם נושמים שקט. משום מה שומעים רק את הקרכצען והקנאקים שהגוף שלי פולט לרווחה
“אולי תתחילי בשיעור מתחילים, קשה לך, נראה לי” אומר המאסטר ליוגה
“קשה יש רק בלחם מאסטר וגם אותו אפשר למרוח בשוקולד, הבנת?
עונה לא נכנעת. הוא לא יודע עם מי יש לו עסק. אם יש תכונה אחת שלי שאני גאה בה והנחלתי אותה גם לילדיי זה לא להיכנע, גם כשקשה.
“את יכולה לפגוע לעצמך בגוף, אנחנו לא בתחרות את יודעת?” הוא ממשיך
“אתה אולי לא בתחרות, אני בתחרות גם עם זאת שמשתקפת במראה, כשאני אפסיק להיות בתחרות סימן שמתתי” עונה לו נחרצת.
“טוב. אני את שלי אמרתי”
יוצאת מהשיעור הראשון, הולכת זקוף כזה, חשה עצמי.
“ארבע חמש שיעור ואני איילה שלוחה” מודיעה לו בטלפון ורצה לשתות שייק ירוק עם כולם
אני לא יודעת איך זה קרה, אבל למחרת היום קמתי עם כאבים קשים בשתי הברכיים
“אני לא יכולה לזוז, הצילווו” זועקת לחלל
צולעת קשות לאורתופד ואת מי אני רואה מולי
את האוחזת בטופו, רק הפעם מחזיקה עציץ כבד, מלא חלוקי נחל, שמבליט את שרירי הידיים המושלמים שלה.
“קרה משהו?” היא שואלת והשרירים שלה בידיים מתגרים בי
“כן. הגעתי ליופי של איזון, בשתי הברכיים כואב עכשיו”
אני מחייכת וממשיכה לצלוע אל האופק
ובראש שומעת את סבתא שלי צוחקת ואומרת “אוי איזה מישיביירך קיבלת”
אין על מרק גולאש לפחות פעם אחת בחורף ועם בצקניות זו ארוחה שלמה מהממה.
למרק גולאש:
חצי קילו קוביות קטנות בשר גולאש (לבקש מהקצב שיחתוך לקוביות קטנות: אונטריב/כתף/ כל בשר מתאים לגולאש לשאול את הקצב על מה ממליץ היום)
בצל לבן גדול חתוך קוביות קטנות
4 שיני שום כתושות
כף רסק עגבניות
כף וחצי פפריקה מתוקה (לאוהבי החריף, אפשר גם פפריקה חריפה כמובן)
חצי כפית קימל
כפית פלפל שחור
כפית מלח
שורש פטרוזיליה
2 גזרים עיגולדים
2 תפחי אדמה גדולים חתוכים קוביות
טימין (לא חובה)
2 ליטר מים
1. ברבע כוס שמן רגיל נטגן בצל עד הזהבה, נוסיף קוביות הגולאש ונטגן כ-7 דק’, נוסיף פפריקה, קימל, שום, רסק, פלפל שחור, מלח, נערבב טוב טוב, נוסיף 2 ליטר מים נערבב נביא לרתיחה, כשרותח ננמיך אש, נכסה סיר שעה וחצי.
2. אחרי שעה וחצי בישול איטי ומרכך, נוסיף עיגולי גזר ותפחי אדמה, נכסה סיר וניתן לו להמשיך לבעבע עוד שעה.
3. נטעם סיר ונתקן תיבול (אם חסר מלח פלפל), נוסיף הבצקניות המוכנות. נגיש בצלחות ונעטר בפטרוזיליה קצוצה, או טימין.
לבצקניות
2 כוסות קמח
2 ביצים
חצי כפית פלפל שחור
3/4 כפית מלח
כוס מים רותחים
1. נמלא סיר עמוק עד ה-3/4 במים ונביא לרתיחה חזקה עם כפית גדושה מלח.
2. בקערה נערבב טוב טוב עם מזלג את הקמח, הביצים, המים הרותחים, מלח פלפל – המרקם צריך להיות כומו חומוס סמיך ורך, אם יש צורך נוסיף עוד מעט מים עד שנגיע למרקם החומוסי.
3. דרך כף גדולה עם חורירים, נעביר את נטיפי הבצקניות שיקפצו ראש לסיר המים הרותחים, כשצפים, נעביר לקערה נקיה עם כף שמן צמחי. ככה נכין מכל העיסה בצקניות.
4. כשהבצקניות התגבשו בחוץ, רק אז נוסיף אותם למרק הגולאש.
נלחץ על הכף המחוררת העיסה עם כף נוספת כדי שהנטיפים ינזלו למים הרותחים
