מאפים

מקלות זיתים

מבחינתי הכלל הוא: אם את אוכלת מקל את נשארת מקל, עכשיו הולכת לשרשר

835 שיתופים

“החלום שלי זה ללכת למקס ברנר, אני רוצה מילק שייק ענקי עם מלא קצפת ודובדבן אדום, לא בא לי עוגה שאת תכיני לי בבית, אני רוצה קנויה של מסעדה” דורשת הקטנה ליומולדת
“אין בעיה נגשים לך” אומרת ספוגה במעט חומץ מעולבן
אין את מי להזמין, כל הקרובים אלינו או בחוצלארץ (כי אוגוסט),
או ירדו מהארץ (כי ישראל).
חוץ מאמא שלו. היא לא עולה ולא יורדת. היא כאן להישאר.
מחכים לה במסעדה שתגיע,
הבנים שלי מטריפים אותי, כל החופש הזה הם כמו כמו חתול ועכבר, כמו יובב ושמשון, כמו טום וג’רי, כמו ביווס ובאטהד,
כשהם לא תופסים פוקימונים, הם תופסים אחד את השני.
שנה וחצי ביניהם ואין רגע דל
“אני שונא אותך אתה אח מעצבן”
“ואתה מאומץ”
“ואתה תינוק”
“ואתה חושב שאתה אבא שלי”
“זוז”
“זוז אתה”
“אם היית נסחף בנהר, הייתי מציל לוטרה ולא אותך”
“לוטרה לא היית צריך להציל, היא יודעת לשחות לבד, רואה כמה אתה אידיוט”
“אתה”
“אתה יותר”
“אולי תנוחו כבר, הנה מזמינה לכם משהו רק שתתנו לי קצת שקט” הבטן מקרקרת לי והעצבים שלי לא עשו באלאנס היום.
“מה את מזמינה? את רוצה לסבך אותי? בוא נחכה לה” אומר לי הבעש”ט
“נראה לך שהזמנתי לי?? הזמנתי לילדים שירגיעו קצת” עונה
“ממש” הוא אומר מיואש
המלצר מביא לשולחן שלוש ארוחות ילדים ומילקשייק אחד
הילדים עושים טובה לקטשופ
אני מסתערת על כל הדרעק, קצת צ’יפס, קצת רביולי דוחה, מנקה את הטעם במילקשייק והרבה קצפת.
כולם מסתכלים עלי בבעתה
“מה??? אני רק בודקת אם זה טוב”
“אמא, נכון את תמיד אומרת שזה נורא לא בריא צ’יפס וזה, אז למה את זוללת אותו ככה?” שואל האקסמפלר הראשון ולפני שאני ממציאה איזה שקר טוב הקטנה אומרת: “אני מריחה ריח טוב כזה של שוקולד”
“מה פתאום זה ריח של קפה” אומר האקסמפלר ושוכח את ששאל
“איזה טומטום, זה ריח של ממגבון לח” מדליק השני את הראשון
ןלפני שמתחדשת ההתלקחות אני פוסקת
“שתקו כולם. זה בכלל ריח הבושם של סבתא!!” ויודעת שדקה אחרי הריח יכה הרעם.
והיא מגיעה.
זקופה.
דרמטית
במשקפי ג’קי אונאסיס וגובה שהזקנה לא כופפה במאום,
אף לא סנטימטר אחד מ-1.76 שחנן אותה הטבע.
היא מסתכלת על כולנו
ואז עליו
“אני רואה שהתחלתם את החגיגה בלעדי נו.. למה שתחכו לי? גם אבא שלך לא חיכה והלך אינדררעד לפני, השאיר אותי כאן לבד, ואתה, בדיוק כמוהו, לא מחכה, למה שתחכה… כל כך קשה לחכות כמה דקות? מה ביקשתי? שתחזור לגור בבית? הרי אני לא מבינה..”
והוא מסתכל עלי מיואש
ואני מטביעה מבט עמוק עמוק בתוך הכוס הענקית של המילקשייק

מקלות זיתים

כמות לכ-25 מקלות

אז בניגווד למקס ברנר, אני הכי אוהבת לשרשר את המקלות זיתים של לחמים.
אחותי היא גם יפה וגם אופה אלופה שאין דברים כאלה,
אוטודידקטית של מדעי הקמח.
היום היו לה שעתיים פנויות לפני שהיא נסעה לבקר חברים בגליל,
ביקשתי ממנה בקול סיסטרהודי ” אולי תכיני לי מקלות זיתים כמו של לחמים?”.
מיד בלי להתבלבל ובלי להסתכל על שום מתכון הכינה בהינף קמח.
“אכין לך כאלה מקלות שלא תקני יותר שום מקל בחוץ, הבנת?”
וואי וואי וואי לא הפסקתי לאכול, אבל זה ידוע, מי שאוכל מקל נשאר מקל, אז אני לא דואגת

3 וחצי כוסות קמח לבן רגיל
3/4 כוס קמח שיפון מלא
40 גר’ שמרים טריים
כף סוכר
2 כוסות מים פושרים
כוס דחוסה ממש של זיתים איזה שיש (אנחנו עירבבנו גם שחורים וגם ירוקים)
3 שיני שום כתושות
כף שמן זית
2 כפות סולת
200 גר’ קשקבל (טבעונישים יכולים להוסיף עגבניות מיובשות, או ככה נטורל רק עם זיתים)
כף גדושה מלח שולחן

נכוון את התנור לחום 180 מעלות

אופן ההכנה:
1. מערבבים יבשים: קמח לבן+קמח שיפון מלא+ כף גדושה של מלח
2. בכוס את השמרים הטריים עם כף סוכר, נמלא את הכוס עם מים חמימים (פושרים) ונערבב
3. נוסיף את הנוזלים לבצק (כוס עם השמרים, סוכר והמים וכוס נוספת עם מים חמימים) ונלוש טוב טוב (אם חסר נוזלים, נוסיף כרבע כוס מים חמימים)
4. נקצוץ גס את הזיתים, נוסיף את השום הכתוש, הקשקבל, כף שמן הזית והסולת
5. נאחד זיתים עם בצק.
6. נתפיח בקערת פלסטיק מכוסה כ-40 דק’
7. נרדד ונחתוך מקלות ארוכים של בצק
8. נקווצ’ץ’ אותם לצורה קצת יותר נקניקית ומאורכת
9. על תבנית עם דף נייר אפייה, נפזר קמח סולת ונסדר שורות שורות, מקלות מקלות
10. נתפיח עוד כחצי שעה
11. נכניס לתנור עד השחמה כ-40 דק’
12. נמשוח את המקלות בשמן זית איכותי