אני לא יודעת איך אתם, אבל כשמבקשים ממני אוזן קשבת, אני מיד עונה
“עזוב אותך מאוזן קשבת, קח עוגה!”
משום מה, נדמה לכולם, שאני טובה בלתת מתכונים מעולים לחיים, שאני נהדרת בלהקשיב בלהכיל בלמלא את החלל בתובנות
הלו, הדבר היחיד שאני יכולה למלא זה פלפלים!
אין לי סבלנות.
אין לי סבלנות להקשיב לעצמי, אז שיהיה לי סבלנות להקשיב לאחרים?
כשאני שואלת את הילדים “איך היה היום בבית ספר?” והם עונים לי “כיף”
זה יופי לי. זה סבבה לי. לא צריכה יותר מ-כיף,
לא מבינה את אלה שלא מבסוטים מתשובות ה-כיף של הילד.
הילד אמר כיף אז כיף. זהו זה.
מבחינתי , כשאני שואלת “מה העניינים?” אני מצפה ל”סבבה” לא יותר מ-סבבה קצר.
כל אחד ימשיך בסבבה שלו, הלאה לשגרת יומו.
אני הבנתי משהו בחיים הקטנים שלי, אנשים רוצים לדבר. והרבה. ואם אפשר לדבר על עצמם, לספר לי מה אכל לארוחת בוקר, איך השינוי שעשו בתזונית הפך אותה לדוגמנית, איך היא קנתה בסייל מטורף את הסלון החדש, לשתף אותי בחווית הלידה החד פעמית שהיתה להם, או בוירוס בטן שתפס אותו במטוס, למה לא??
הרבה פעמים כל מה שזה דורש ממני זה הנהון ראש עדין וקריאת “וואו, מה את/ה אומר/ת?”
אבל יש פעמים שזה דורש יותר מ-וואו מה אתה אומר/ת!

כשמישהו עוצר אותי ומתחיל לדבר על זה שהוא נמצא בפרשת דרכים והוא לא יודע מה לעשות?? מה את אומרת? יש לך עצה בשבילי?
השתגעת??
אלף כל, אין לי סבלנות! ובית, אתה באמת רוצה לדעת מה אני אומרת? אין לי מושג מה אני אומרת? זה חסר אחריות לשמוע מה אני אומרת?
בעבר ניסיתי את שיטת “האזן דקה לזן” מן שיטה שאני זורקת משפט זני לאוויר וממשיכה הלאה בדרכי בהבעה ישועית חכמה.
לא אשכח את זאת שניסתה מיליון דיאטות ולא הצליחה לרדת “אני לא יודעת מה לעשות כבר? יש לך רעיון??” תלתה בי מבט עגלה מיד שלפתי את “האזן דקה לזן”
“תתחילי לאכול הכל בלי רגשות אשם, תראי איך תרדי”. עניתי מהר והמשכתי.
היא אכלה לגמרי את מה שאמרתי ואיך לומר בעדינות, אכלה יפה מדי, היום היא לא מצליחה לחצות את הכביש בגלל עודף משקל ואני לא מצליחה להסתכל עליה מעודף רגשות אשם.
או זה שחווה משבר בזוגיות “סעו יחד לאשראם בהודו לריטריט, תראה איך זה יעשה טוב” עניתי במבט של גורו עם קריצה של אחת שיודעת והמשכתי לי הלאה
הם נסעו להודו, רק שזה עשה לה כל כך טוב שעד היום היא שם והוא עם מבט מלא אשם מאשים אותי על האשראם
“את ראית הכל בגלל הריטריט!”.
מאז סיפורים שנגמרים עם סימן שאלה, מלחיצים אותי.
עד לא מזמן יכולתי להימלט מהם, הילדים היו תירוץ נהדר
הייתי מעלה חיוך אמפטי
“סליחה שאני קוטעת אותך, בכיף הייתי מקשיבה, אבל חייבת לרוץ הביתה להניק, הוא גווע ברעב” מצביעה על העגלה
“אבל התינוק שלך ישן בעגלה”
“נכון אתה צודק, אבל ממש תכף הוא עומד להתעורר ולהרים את הרחוב בשאגות ואתה לא רוצה שזה יקרה, נכון?” נמלטת מהמקום כל עוד יכולה
אבל זהו, נגמרו הימים היפים האלה, שהיו לי תירוצים לחוסר הקשבה.
היום אני הולכת ברחוב עם עגלת קניות והרי אי אפשר להניק שקית קישואים.
זהו זה.
חייבת להתמודד עם המציאות החמקמקה החדשה
המציאות שעוצרת אותי, המציאות שדורשת הקשבה, אמפטיה ועצות טובות לחיים.
אז ממש היום בדרך חזרה מהשוק, עצרה אותי חברה,
המבט בעיניים כבר הסגיר את אשר יגורתי “שיט, היא חייבת אוזן קשבת, יש פה משהו כבד באמת”.
לא הספקתי לנופף לשלום והיאדוהרת לעברי עם:
“אל תשאלי”
“לא שואלת” לוחשת לעצמי
” פיטרו אותי מהעבודה, אתמול הייתי בת ארבעים וחמש, אני בלי משכורת, בלי דירה, איך אני ממשיכה? הצילו, יש לך רעיון?”
אין מילוט וכל דבר שאומר זו טעות
מיד שלפתי מעגלת הקניות את הבטטות והלימונים
“מה את מעדיפה? לימונים? או בטטות?” שאלתי במבט חכם
“בטטות?” ענתה
“בחרת נהדר, כי מלימונים את יכולה להכין לימונדה, אבל מבטטות הו מבטטות, יצאו לך בטטה בולס היסטריים, וכולם הולכים לבקש את המתכון במקום העבודה החדש שלך, שולחת לך מתכון, ספרי לי איך יצאו הא”…

הרבה הרבה זמן אני מנסה להמיר את דתם של קיפודי האורז לטבעונים.
כל פעם אני דוחה את זה ואומרת: מחר מחר
כמו שאמא שלי אוהבת להגיד לי “גיברת היום זה כבר מחר, אז יאללה מאוחר”
הפשלתי שרוולים קילפתי בטטות וזהו זה

הבטטה בולס, טעמם עדין, הם בעצם סוג של דאמפלינגס רכים ונימוחים מבפנים, לכן הכי חשוב להגיש עם רוטב, כי כמו כל דמפלינג הטעם נצבע ע”י הרוטב.

סיר אידוי ונייר אפיה

מה צריכים?

לכדורים:
2 בטטות מבושלות (כחצי קילו אחרי בישול)
כפית סילאן
כפית ג’ינג’ר מגורר
שלוש כפות רוטב  סויה
כפית מלח שטוחה
כפית שמן שומשום
חצי כוס קמח
חצי כוס כוסברה קצוצה
2 בצלים ירוקים חתוכים עיגולדים חלק לבן וירוק

למעטפת:
2 כוסות אורז בסמטי או יסמין שטוף ומושרה בקערה בהמון מים קרים מהברז לשעה, נסנן מהמים.

איך מכינים:

1.נערבב ונמעך יחד את כל חומרי הכדורים:  בטטות מבושלות,סילאן,גינגר,סויה,מלח,שמן שומשום,קמח, כוסברה ובצל ירוק נערבב הכל לכדי פירה, נכסה ונכניס למקרר לפחות לשעה קירור (מקל על יצירת כדורי הבטטה).
2. נמלא סיר עד מחציתו במים, נניח על הכיריים שיגיעו לרתיחה (עליו מניחים את סיר האידוי עם הכדורים)
3. נוציא מהמקרר את פירה הבטטה שהתמצק קלות, וניצור כדורי בטטה (העיסה מעט רכה, ככה צריך להיות) ונצפה אותם טוב טוב בגרגירי האורז הלא מבושלים,
4. נניח את הכדורים יפה יפה בסיר האידוי המרופד בנייר אפייה שלנו.
5. את סיר האידוי נניח על סיר המים הרותחים, נכסה את הסיר, חצי שעה ברתיחה חזקה עד שגרגירי האורז יפרחו ויהפכו לכדורים מזמינים.
6. נצנן מעט את הבטטה בולס הפורחים שלנו ונגיש עם רוטב סויה טעים ליד.

אפשרויות:
1. להעשיר את טעם מחית הבטטה: כוס  פטריות קצוצות  ובצל בינוני קצוץ-  על מחבת עם רבע כוס שמן נטגן עד השחמה בצל אחד קצוץ  וכוס פטריות שקצצנו קטן במעבד או עם סכין, להוסיף לתערובת הבטטה. ככ מוסיף וטעים.
2. לזכור שצריך לאכול אותן כשהן מעט מתקררות, כי אז הן מתמצקות

לרוטב :
רבע כוס  רוטב סויה
כפית שמן שומשום,
כף מים קרים
כפית ג’ינג’ר מגורר
מעט בצל ירוק וכוסברה קצוצה.

נערבב ונגיש.