פעם היה מעט.
השפע לא הייתה מילה שהשתמשו בה בשפע.
אולי רק בחגים. (אצל סבתא שלי, מאמא סוליקה).
לא היה שפע של סוגי לחם היה אחד
לא היה שפע של סוגי חלב. היה אחד.
וסוג אחד של תפוח אדמה
ומבט לחדשות אחד. ומנחה אחד, חיים יבין.
וכולם ראו את אותה סדרה,
וקראו אותו עיתון
אבל החנויות היו של אנשים,
והדבר המצחיק, שבעל החנות, גם מכר לנו
בגדים לחג קנינו אצל איילה ברמן, בפיאצה.
בגדים לגברים “רק בצימרמן קונים איכות!” ככה כולם אמרו
את הנעליים ב-קרולה
בגדי ספורט אצל ארצי
מחברות וספרים אצל ליברמן
והיינו הולכים למכולת של הרומני
וקונים ביצים מהלול של התימני
ואף אחד לא תיקן אותנו כשקראנו לו בשם מוצאו: לא התימני ולא הרומני , לא הבולגרי ולא המרוקאי
וכמעט כולם קנו את הספר החדש שיצא.
הייתי ילדה כשיצא ספר הבישול המהודר של רות סירקיס “מהמטבח באהבה”
הייתי ילדה כשיצא ספר השירים הנפלא של יהודה אטלס “והילד הזה הוא אני”
אהבתי כל כך את שניהם
לא ידעתי מה אני רוצה להיות יותר: בשלנית, יהודה אטלס או נדיה קומנצ’י
כל מה שכתבתי היה כמו יהודה אטלס
כל מה שבישלתי, היה מהספר של רות סירקיס
ואמא שלי שחררה באהבה את המטבח
ואני שחררתי באהבה שירים א-לה יהודה אטלס
וכולם התמוגגו ממני.
כל כך.
“אוי כמה יפה היא כותבת”
“אהממ…יצא לך כל כך טעים”
כנראה כבר אז התמכרתי ל-לייקים.
זה המתכון הראשון הרציני שלי, הכנתי המוני פעמים את העוף עם התפוזים, המפאר את הכריכה הקשה והצבעונית.
הייתי מתפלחת לפרדס של חנקין, קוטפת תפוזים עסיסיים
וניגשת גאה כל כך לבשל משהו נוסח המדינה שלי.
וכשהעוף בנוסח ישראלי היה בתנור כתבתי שיר נוסח יהודה אטלס, כמו השיר הזה ( פייר, היה קשה לבחור מתוך העשרות שכתבתי בתור ילדה)
אַף פַּעַם אֲנִי לֹא מְבִינָה
אֵיךְ יוֹצֵאת מְפֵרָה גְּבִינָה
וְאֵיךְ מִתַּרְנְגֹלֶת מַטִּילָה יוֹצֵאת בֵּיצָה לָאֲכִילָה
וְאֵיךְ מִבֶּרֶז מַיִם קָרִים
יוֹצְאוֹת קֻבִּיּוֹת שֶׁל קְרְחוֹנִים
וְאֵיךְ הַבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא מתנפחת וְיוֹצֵאת יַלְדָּה קָרַחַת
וּמֵאֵיפֹה הַכֶּסֶף בָּא?
וּמִמָּה עוֹשִׂים רִבָּה?
אוף כְּבָר נִמְאַס לִי לִשְׁאֹל
אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת הַכֹּל!”
עוף עם תפוזים בנוסח ישראלי
לא ממש זוכרת איך הכנתי אז את העוף, כשהייתי ילדה לכרשה קראו פרסה והיא בכלל לא חלק מהמתכון. אבל תפוזים היו במתכון.
האינטרפטציה שלי בראי הזמן. יצא טעים ממש. לוקלוקו ותלייקקו חופשי. (וכמו שכתבתי מאוד זקוקה לזה. מרווה את צמאון האגו הקטנטן שלי).
4-6 כרעיים
2 כרשות (יש כאלה יפות בעונה עכשיו) לחתוך לאורך
תפוז אחד חתוך גס עם הקליפה
כוס מיץ תפוזים סחוט טרי
כוס מים או ציר מרק עוף
חצי כוס יין אדום (השתמשתי במרסלה)
3 כפות חומץ בלסמי
2 ס”מ ג’ינג’ר מגורר
2 שיני שום כתושות
3 כפות סוכר חום או סילאן או דבש
רבע כוז שמן זית
אפשר 3 כפות סויה או 3 כפות רוטב דגים (לא חובה)
טימין אפשר גם טרגון (לטעם אניסי)
אופן ההכנה:
על סיר שטוח רחב ולוהט נשחים טוב את העוף מהצד של העור, נוסיף את הכרשות והתפוז נצרוב אותם יחד עם העוף
נוסיף את חומרי המשרה, להנמיך אש, ולהכניס לתנור, סיר מכוסה לכ-שעה, 160 מעלות
רבע שעה אחרונה ללא מכסה חום תנור גבוה. עד שהנוזלים מצטמצמים ממש.
אפשר גם על הכיריים. שעה על חום כיריים נמוך, רבע שעה אחרונה חום כיריים גבוה ללא מכסה.
אם חסר נוזלים, נוסיף עוד קצת מיץ תפוזים סחוט או מים.
הצעת הגשה כייפית: נבשל תפוחי אדמה לחוד ואז עם מזלג נמעך אותם קלות
להתמוגג. הכרשה הטעימה, הרוטב המתקתק והעוף. תענוג נוסח ישראל.
נ.ב. 1. תודה גדולה לליאת זנד שרעננה את זכרוני ” ליאת את זוכרת אולי איך קראו ל..נו..לזאת שקנינו ממנה בגדים בפיאצה?..”
נ.ב. 2. עדיין ממש מחבבת לייקים. רק רומזת.
