אני מכירה את השלב הזה אצל היורדים בדמעה, מכירה את השלב הזה טוב טוב מקרוב. הרי כל משפחתי גוליסטים באמריקע כבר 30 שנה. בהתחלה את (אני) עוד משרתת אותם, את תאוותם לקפה שחור, לבמבה, לפיצוחים, חופנת במזוודה שזיפים ואפרסקים להשביע רעבונם למדינה עם טעם של פעם. "מתישהו נחזור, אין אין אין על ישרואל" הם אומרים אבל אחרי כמה שנים את קולטת שלא תהיה קליטה ולמרות שבאמתחת את מביאה איתך שוב ושוב רוח ים תיכונית של

אז אחרי שהכרתי כל אי יווני על הטברנות, החופים, הריזורטים והדגה שלו, סגרתי לנו טבריה ״טבריה?? השתגעת?? בחום הזה? בכנרת? בלחות? טבריה?את רוצה להרוג אותי? עם כל ה ה ה״ ״נו תגיד ה.. ה.. אין אין לתאר כמה אתה עילאי ומתנשא. ״אבל אני רוצה לנסוע לטבריה, כולם בורחים מכאן לימים ואגמים עם ריח של דיוטיפרי וברושורים, מה רע בכנרת? מה רע במושטים?״ ״מה רע ביוון?״ הוא לוחץ ״הייתי שם עכשיו איזה שבועיים גלשתי שם בלי

מה יש באדממה אותו חטיף מאודה ומומלח המוגש בשולחנות מזרח רחוקים, שגורם לנו לרצות עוד ועוד ועוד לקחת תרמיל ללחוץ עליו ג'נטלי והופ צרור קטן של פולים ניתז ומתפצפץ. טעים? כן ממכר? כן בריא? אז זהו שכן. מלא חלבון , ויטמין סי סניור ומינרלים,  והכי חשוב ליצורים רעבים נון סטופ, משביע. תוך כדי שליקת שלוקים בטעם אדממה, חשבתי בראש הקטנטן שלי, מה יקרה אם אני אקח את פולי הקסם האלה ואשתולבגינות ירק אסייתיות וסתם מזרח

אתמול בישלתי כאילו אין לי יום הורים עוד 35 דק' כאילו זה ממש אחראי להכניס עוגה לתנור ולשים סיר בבישול איטי מסתכלת על השעון "שיט עוד 5 דק' יום הורים" "שיט הלכה העוגה" "שיט גם הסיר" "שיט איפה התיק שלי?" לא מוצאת את התיק, לוקחת מהר איזה שקית של המשביר לצרכן, דוחפת את הנייד, הארנק והמפתחות גולשת לכפכפים ונטרקת החוצה. הפחד שלי ממורים גדול ממני, הרי ברחוב מקביל, מורה ממוצעת בגיל של הבכור שלי, מורחת

‎יש רגע קטן בחיים הגדולים האלה, שחודרת להכרה שלך ההבנה שאחרי שנים רבות של עבדות בנוסח שליפת עטינים לכל דכפין, הסתחררות בגנים ציבוריים עם ילדים זבי חוטם, ימים ארוכים של מוזנחות פושעת, כתמים על חולצות, גידול שערות בשחי, ברגליים, ופלומה נצחית בשפם, כרסום שאריות מצלחות ואכילה תוך כדי תנועה, לילות ארוכים ולא נגמרים של עיניים טרוטות ומבט מזוגג של "אוי איזה לילה לבן היה לי…" אחרי שנים ארוכות ולא נגמרות, חודרת להכרה הרכה והנמסה שלך

מאז שהבן לפני חגיגת בר מצווה, אני קולטת שזה התירוץ הכי טוב שהיה לי אבר לדחות מלא דברים והרי החוג הכי אהוב עלי, זה אמנות הדחיינות, אין דבר יותר משמח מפגישה, אירוע, אסיפה שנדחית. אפילו פגישה עם חברה בבית קפה, פתאום באמצע היום, אפשר לעשות את הדבר הכי כייפי בחיים האלה. כלום!! לשכב על הספה ולבהות במסך דלוק, חשוך, לשמוע מוסיקה, לבשל, לטייל (ברשת בוא נרגיע) ולהיות עם איש השיחה האהוב עלי ביותר, האלטר אגו

למי שבא לגוון ולאוורר את הגפילטע או החריימה או  סתם את הדג הקבוע, למה שלא תנסו קציצת דג אביבית נפלאה על מצע של פול שמח. לקציצות הדג: חצי קילו דג לבן מפולט קצוץ בסכין יד טובה בצל סגול קטנטן קצוץ דק דק דק צרור נענע וכוסברה קצוצים דק דק דק פלפל חריף ירוק עצבני קצוץ דקיק (בוא נגוון קצת) גרידת לימון תערובת תבלינים: רבע כפית פפריקה, רבע כפית כורכום+רבע כפית כמון+רבע כפית פלפל שחור+רבע כפית

סבתא שלי, מאמא סוליקה, היתה מכינה את הקציצות עם שזיפים, צימוקים ולפעמים גם עם חבושים, ותמיד-תמיד על מצע רך ומתקתק של ריבת בצל. אני מוסיפה לתערובת הבשר המרוקשית גם קטשופ וככה מגשרת אותם לחיך ילדותית, וזה עובד יופי גם לחיך מחוספסה. אוחח הן טעימות. לריבת הבצל אני מוסיפה חומץ בלזמי. זה לא המון עבודה ת'כלס. אבל צריך 3 דברים : 1- מחבת שטוחה או סיר שטוח לריבת הבצל, אותה נעביר לסיר הקציצות. 2- תבלינים מרוקאיים

חשתי געגוע רציני לכרמלה סופרנו ומיד נכנסתי למטבח והכנתי את הצ'יקן מרסלה שטוני הכי אוהב. 20 דק' הכנה ויש לכם יופי של מנה. בון אפטיטו מה צריכים? 500 גר' חזה עוף פרוס, אבל לא משוטח כומו שניצל (שהנתחים ישארו בשרניים) אפשר גם נתחי פרגיות פרוסים בעובי 1-1.5 ס"מ. מלח גס ופלפל שחור טרי 1/2 כוס קמח 1/4 כוס שמן רגיל 1 בצל סגול גדול קצוץ קוביות קטנטנות מדוגמות 2 סלסילות (500 גר') פטריות שמפיניון פרוסות