fbpx

לייזה פאנלים

עוגות

מאפין פירות קיץ

מעשה במאפין מזמין וסיפור שהיה באמת

471 שיתופים

יש לי את התכונה הזו – לא רק לצותת לאחרים, אלא גם בעדינות מיטיבה לומר להם את דעתי.
אני מאמינה בכל לבי שאם יש לי משהו חשוב להגיד, אני צריכה להגיד. גם אם אף אחד לא שאל אותי.
אנשים בדרך כלל דואגים לצייד אותנו במשפטי מאמא עוף מוכנים:
“אמרתי לך או לא אמרתי לך?” (אמרתם)
“אל תחשוב על כלום” (הצחקתם)
“תירגע” – (הרגעתם!)
“תהיה אתה!” – (קרעתם)
כל אלה הם עצות מלאות חומרים משמרים וטעם תעשייתי בלי טיפה של ויטמינים.
אבל אני נותנת עצות בוטיק אני.
אני בדעה שאל תהיה אתה, אלא תן לי להיות אני ואז תקבל את האמת באמת!
אף פעם לא מתנפלת כמנהג הבריות החייבות להגיד את דעתם הנחרצת: “חביבי, אני אגיד לך מה אתה צריך לעשות”..
לא. מה פתאום.
אני מתערבבת נימוסית, בד”כ פועלת על פי השלבים הבאים:
שלב ראשון – שלב ההקשבה. מנסה להבין את השיח, הבעיה או המצוקה של האדם המצותת. תוך כדי האזנה, מהנהנת עם הראש כמנהג הפסיכולוגים.
שלב השני – משיכת תשומת לב. מנסה לתפוס את מבטו של המתלבט, מחייכת באמפתיה והזדהות.
שלב שלישי ואחרון – צוללים קדימה. בשלב זה, מסתערת עם דעתי המלומדת ותמיד דואגת לצרף את ארבעת מילות הקסם “סליחה שאני מתערבת אבל…”

יכול להיות שפיתחתי את התכונה הזו לאחר ימים רבים מידי בהם אני יושבת בדד בבתי קפהרק עם הלפטופ השתקן שלי, או שפשוט מדובר באישה חכמה, המתעניינת מאוד בזולתה ורוצה להעניק לסביבתה קצת מהתבונה שהעניק לי הטבע.

בני משפחתי מאוד לא מחבבים את התכונה הזו שחוננתי בה, אבל הם מה הם מבינים. אנשים זקוקים לעצות חכמות, לדברי טעם, לזריקת עידוד, בטח בעולם שלנו היום, עולם מנותק קר ואכזר.
“הרי מתישהו תחטפי” הם אומרים לי
אבל אני, עם הבטן מלאת האינטואיציה שלי יודעת אחרת

נגיד היום, בעודי מקלידה על השתקן, לא יכולתי שלא לצותת לצמד האימהות שהאביס בארוחת בוקר דשנה את ילדם בן השנתיים.
אמא אחת עם הגב אלי,
אמא שנייה יושבת מולי בתספורת מוהוק כשביניהן יונתן הקט זאטוט סחוט המנסה להתגונן מההר המאיים של הארוחה הענקית.
כל אחת אוחזת בכפית ומנסה לדחוף לילד אוכל
“מי פותח פה גדול?” דוחפת לו משמאל
“מי גיבור של אמא ואוכל הכל?” דוחפת לו מימין
“מי אוהב חביתה?” דוחפת לו משמאל
“מה זה סלטי?” ימין
“מלפפוני ירוקי?” ימין
וככה שמאל ימין שמאל ימין שמאל
הזאטוט הסחוט מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה ובבכי ממטרות משקה את צמד האימהות בכל מה שאגר במחסן הקטן: עגבניה, טחינה, לחם, זיתים, גבינה

“הו אמא, זה לא עובד, הוא אף פעם לא יעלה במשקל, אני מיואשת” אומרת המוהיקנית.
מחכה לרגע שמבטינו יצטלבו, שולחת חיוך אמפטי, ומשחררת ניצרה.
“סליחה שאני מתערבת אבל אתן משגעות את הילד”
“מה אמרת??” היא מתיישרת
“אמרתי שאתן מטריפות את הילד,
צריך איזון: אחת מזינה ואחת שמה זין, אחת קוצצת סלט ואחת שמה קצוץ, הבנת? בדיוק כמו במשפחה סטרייטית מן המניין. האמא היא יצור סופר דרמטי: ‘אם לא תאכל לא תגדל כזה’, דוחפת לילד הכחוש אוכל והאבא שקוע בסלולרי סופר אדיש מהנעשה: ‘הוא לא רק יגדל, הוא גם לא יבוא לבקר אותנו בבית אבות, אז תרגיעי’
יש? איזון! אחרת הילד עוד יחשוב שהוא מרכז עולמכם וזה הדבר האחרון שהילד הזה צריך, האחרון” מסכמת להם את דברי החכמים.
“וואו את ככה תמיד?” שואלת אותי מוהוק
“משתדלת, את יודעת, איבדנו את האינטואיציה, איבדנו את חכמת השבט, אבל למזלנו דבר אחד לא איבדנו, את האכפתיות ואת יכולת ההתערבות הנימוסית”
“וואלה?”
“וואלה וואלה” עונה לה
“וחוצמזה, אם כבר אנחנו מדברות, אז לסטרייטים, יש את המנהג הזה שהאימא קוראת לאבא ‘אבא’ והאבא קורא לאמא ‘אמא’, המלצתי – תנסו להימנע מזה, אל תקראי לה “אמא”. מה היא אימא שלך? ” מגחגכת ברוורס
מוהוק קמה ניגשת אלי ואומרת “כן, היא אמא שלי”
“וואלה?”
“וואלה וואלה”

האמא השניה מסתובבת אלי לאט עם פנים זעופות,
זעף כזה של אישה בת שישים פלאס
“טוב כשאת מסתובבת עכשיו, אז באמת רואים שאת לא כזאת צעירה כמו שאת נראית מאחורה, הטעית אותי גיברת אמא, כאילו גיברת סבתא, וואו, פתאום אני יכולה להבין את הסיטואציה, למרות שלא מצדיקה את המעשה… אבל שתדעי שאת נראית מעולה לגילך, מעולה לסבתא מעולה”
סוגרת את השתקן, משאירה כסף ובורחת משם.

“מה אני עושה?” שואלת את אחותי בטלפון
“אמרתי לך או לא אמרתי לך? פשוט תנסי להיות את, אל תעשי כלום ותראי שזה יעבור לבד”
“וואלה?”
“וואלה וואלה” היא עונה

העניין עם פירות קיץ מזכיר לי תמיד סיפור אהבה שנדמה שיחזיק מעמד לנצח, אבל תכלס זה סטוץ בן יום.
כל הדובדבנים, המשמשים, השזיפים, האפרסקים שסנוורו אותי ואחרי יום נראו איך שאני נראית בסוף יום.
אז מה עושים איתם? מאפינס פירות קיץ, כן כן אפשר גם עוגה.

חום תנור 170
תבנית מאפינס גדולה משומנת או תבנית עגולה 24 או מלבנית של אינגליש קייק משומנת היטב.
מה צריכים?
2 כוסות קמח
כפית אבקת אפייה
חצי כפית סודה לשתייה
חצי כפית מלח
3 ביצים
100 גר’ חמאה מומסת או חצי כוס שמן רגיל
חצי כוס ריוויון או גביע יוגורט או שמנת חמוצה
חצי כוס סוכר לבן
חצי כוס סוכר חום
כפית תמצית וניל, או שקיק סוכר וניל
2 כוסות פירות קיץ חתוכים איך שבא

לקראמבל
4 כפות קוואקר
4 כפות קמח
3 כפות סוכר חום
50 גר’ חמאה קרה

איך מכינים:
נכין את הקראמבל :נערבב את כל חומרי הקראמבל בבלנדר בכמה בליצים עד קבלת פירורים גושיים כאלה.
נקציף או נערבב ביצים עם סוכר, חמאה מומסת קמח, א. אפייה, סודה לשתיה, מלח וריוויון לעיסה אחידה ויפה.
ניצוק לתבנית השקעים עד החצי, ממעל נפזר את הפירות ומעל הפירות את הקראמבל
נכניס לתנור חום 170 מעלות כ-50 דק’ או עד השחמה יפה.



תגיות

תגובות

קבלו התראות
התראה
13 תגובות
הכי חדשות
הכי ישנות הכי מדורגות
Inline Feedbacks
צפו בכל התגובות

חדש! הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ ותהיו הראשונים לקבל מתכונים ועדכונים

Send this to a friend