אז היום בבוקר, אחרי שפיזרתי את כולם במכלאות, פותחת את הדלת של הבית ושומעת רעשים מטורפים מהבפנוכו. בלי לחשוב פעמיים זרקתי את תיק הגב שלי לתוך הבית, טרקתי את הדלת וטסתי החוצה.
מזל שהנייד מחובר לי ליד בדבק מגע. התקשרתי למשטויירה. אמרו שמיד שולחים ניידת, עמדתי בצד השני של הרחוב מכוונת את המצלמה של הנייד למקרה שהגנב יפציע מהבית. תוך כדי שאני מחכה לגנב ולמשטויירה, מבסוטה מעצמי, איזה יופי שאצלם את הגנב(אולי אהפוך לגיבורת היום) ואיזה יופי שלא זרקתי גם את הנייד לתוך הבית.
לא חלפו 5 דק’ והמשטויירה הגיעו . שני בחורים חמדומודים, פרצו את הדלת (כי זרקתי את התיק עם המפתח לתוך הבית),
נכנסו פנימה כשאני דולקת אחרי הגב עם האפוד מגן שלהם.
“כלום. זה כנראה התמונה הזאת שנפלה מהקיר” הם פוסקים
“אבל איך נפלה איך?” מקשה עליהם
“אנא אערף?”
“אבל למה דווקא עכשיו נפלה?” שואלת ועדיין מתחבאה מאחורי הגב שלהם.
“גיברת, לא יודע איך נפלה. אולי הרוח?”
“איזה רוח תגיד לי? תראה” ואני ככה בודקת עם אצבע רטובה ואומרת לו גם לבדוק , ושנינו ככה עם האצבע מחפשים ולא מוצאים שום רוח
“לא יודע גיברת, תלית אותה עם דיבלים או מסמר?” הוא שואל מיואש
“מסמר נראה לי.. ” עונה ויוצאת מהמחבוא מאחורי הגב שלהם
“פעם הבאה אני מציע לך תתלי עם דיבל”
מבקשת מהם סליחה שככה זאת היתה הקפצת סרק “שטויות, רק זרקנו את הסנדביץ’ מאיציק ורותי עם המיץ ענבים. לא נורא, נקנה חדש”
“בואו אני אעשה לכם חדש”
“לא עזבי” הם עונים לי מתרחקים כבר במדרגות מתים להיפטר ממני
אחרי שהם הלכו, פתחתי את כל החלונות בבית והכי חשוב, מסתובבת כבר שעה עם תיק הגב שלי על הגב. למקרה שהגנב פתאום יעשה לי “פזצטה” אני אברח אבל הפעם עם התיק.
ואיך אני מבסוטה מעצמי, ככה חותכת סלט, מסדרת את המיטות, שוטפת כלים והכל עם התיק על הגב.
ולא רק זה אני חושבת ביני לבין העצמי (הגבוה שלי) גם כשאני אברח למטה, אם נגיד אתקל באיזה בן דוד פועל ואבהל שהוא רוצה לדקור אותי עם “אללה אכבר” מאחורה, הוא לא יכול. יש לי תיק גב על הגב. יהיה לו מה זה קשה.
מי גדולה??? מי???

בצק שק”ם עם תותים בצק פריך. טעים. קל וכייפי.

אז אם הייתם אומרים לי אז, שאני, לייזה בלטה פאנלים (בלטה זה השם האמצעי שלי, לא מתביישת בו, כמו שלא מתביישת להגיד בת כמה אני, אבל רק אם לוחצים אותי לפאנל).
בקיצור, אם הייתם אומרים לי אז שאני אפול ליחסים עם תותים.
הייתי חושבת (בשקט. ככה בלב הרחב רחב שלי, זה שדופק עכשיו מהר כי הפסקתי עם העיצוב/ חיטוב/מיצוב/ פילאטיס/יוגליטיס ומרינגיטיס) שאתם מה זה טועים! ואין מצב לפלירטוט עם תות.
אבל בחיים כמו בחיים נבר תגיד אבר.
וכשמבקשים ממך להכין עוגה סוף עם 5 מרכיבים ותו לא.
את יודעת שהמשביר לצרכן אולי קיים המון שנים אבל השקם הוא ריקי טריקי לנצח!!

שק”ם לנצח:
גביע אחד של שמנת חמוצה
קמח תופח קטן, או 2 וחצי כוסות קמח עם כפית אבקת אפייה
150 גר’ חמאה קרה/ מרגרינה (השתמשתי בחמאה גירדתי אותה על מגררת, מקל על הלישה עם החמאה הקרה)
כף חומץ (לפלקסביליות  של השקמיסט)
קורט מלח
גרידת לימון
לשים טוב טוב את החומרים לכדור בצק. בקיץ נכניס לחצי שעה-שעה מקרר. בחורף, אפשר לתת לו לעשות  20 דק’ מדיטציה בקערה  מכוסה בניילון.

לא להעמיס המון תותים, כמו בתמונה. במידה.

למילוי התותים:
חב’ תותים חתוכים גס
חצי כוס  סוכר
גרידת לימון
כף  קמח  או כף קורנפלור גדושה נוסיף לתותים שלא יגירו מיצים
כף ריבה לכל רולדה.
* מאוד מוצלח מי שאוהב קוקוס לפזר 3 כפות על שכבת הריבה ואז את התותים.
* אפשר להוסיף לתותים מסקרפונה ולערבב, אני הכנתי בלי, הכי פשוט וכזה טעים

אופן ההכנה:
מחלקים את הבצק ל- 2 רולדות. כדי שיצא סוף, הרולדות חייבות להיות מהודקות היטב בצדדים.
מרדדים לעלה יפהפה, מורחים טיפי ריבה בשביל הטעם והדבק, מניחים את התותים, מפדרים בכף גדושה של קמח או קורנפלור (כדי שהמיצים לא ישפריצו, יש המון מיצ לתותים, קמח, קורנפלור, או פירורי לחם יספגו את המיצים והידוק טוב של הקצוות) מגלגלים לרולדה ומהדקים היטב, חורצים קווים לסימון ולניקוז הנוזלים שיצאו.
אפשר במקום רולדות להכין עוגיות פריכות ולמלא בתותים: אותו דבר, רק עוגיות: מקמחים היטב משטח עבודה, נרדד את הבצק, ניצור עיגולים עם הכוס של הקפה, נמרח קצת ריבה קצת תותים ונהדק. (קל יותר להשתלט, למי שלא גלגל המון רולדות בחייו).
מקמחים טופ טופ טעים.

40 דק’ חום בינוני עד הזהבה
תבנית תנור שטוחה ועליה דף אפייה.
היה קשה אני שואלת אתכם???
יאללה קדימה רבותא. עבדה.
לפדר באבקת סוכר כשמתקרר

אפשר להכין עם מקופלת ולגלגל לרולדה דקיקה יותר.
לבצק השק”מ של המקופלת
נוסיף גם חצי כוס אבקת סוכר.
מרדדים את הבצק, שמים את המקופלות בשלמותם , מסדרים בטור של מקופלת ארוכה ומגלגלים סביב. עדיף שהמקופלת תהיה קרה קרה. מסמנים עם סכין קווים בבצק.