fbpx

ספר שני וחדש שלי

לייזה פאנלים - יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה

בואו להיות חברים של לייזה גם ב:

שני דברים שבחלומות שלי לא חשבתי שיקרו
הראשון : נסעתי לטיול (30 שנה) אחרי צבא להודו
להודו???? אני????
הרי הטיול שלי אחרי צבא היה טיול תרמילים לאוקספורד סטריט בלאנדן
והדבר הכי הודי שעשיתי בחיי, היה לאכול בטנדורי אצל רינה פשוקרנה ולחפש את הילדה עם טיקה וסארי להודית.
מי דמיין תגידו לי? מי??
אבל עוד יותר התרגשתי
ברמות של כלת פרס נובל לשלום מטבחי,
שיצא לי ספר בישול חדש!!
מה שאומר חברימצ'יקים, שאני לא סטוץ ללייזה אחד.
וזה כל כך משמח אותי ומוכיח מה שאני תמיד אומרת לילדים שלי
"אולי פעם ראשונה זה פוקס , אבל פעם שניה זה לא פוקס, זה לגמרי אתם!"

אז כמו כל סיפור היריון ולידה, תנו לי רגע  לחפור ולספר לכם איפה הייתי כשהתקשרו לבשר לי שהגיע הזמן ללדת עוד ספר,
כל המשפחה כולל תיקים, כולל אוהלים, כולל קיטורים, כולל חנק  היינו באוטו בדרך לערבה, איך שאני פותחת חלון לקצת אוויר הרים
אני חוטפת זבוב דוך לפה ומשתנקת
"מה, אנחנו בסבנטיז? מי נוסע עם חלון פתוח תגידי?" הוא סוגר לי את החלון
"אמא את בסדר? את בסדר אמא"
״קלטת איך אכפת להם ממני??? נראה לי הבנתי את השיטה" מחליקה את הזבוב בגרון עם גלון של מים
"איזה שיטה?"
"השיטה לגידול ילדים אכפתים"
"וואלה? זה מים ושמן ילדים ואכפתיות, הם אכפתיים רק כשנהיים להם ילדים, אז הם מעבירים את דגל הקקות הלאה" הוא פוסק ואני מתעלמת
שולפת בקבוק מים מחלקת לכולם סנדביצ'ונים שהכנתי לדרך,
במושב האחורי שניים משחקים ארץ עיר, אחד שקוע בקומיקס (פחחח כולם עם איזה מסך בואו נרגיע)
מחייכת מבסוטה
והופה הנוף משתנה לצבע בז' מדבר
"איכס אמא זה סנדביצ'ים עם ביצה קשה, איזה סירחון"
"היא עומדת להקיא עלי"
"זוזי מכאן, את לא עוברת את הקו הזה הבנת?"
"אמא אמא אני חייב פיפי תעצרו בבקשה"
שומעת איך הקטנה לוקחת אוויר ישר לריאות ואז מגיעה התפרצות געשית של בכי ממטרות
כל האוטו טלטלה של כביש, געיות בכי וצפירות הרגעה עולות ויורדות
ואז באמצע כל הכאוס הזה
על הצג של הנייד, רוני מודן מהוצאת מודן, ההוצאה שילדה לי את  ספרי בכורי
"בבקשה פליזוש תהיו רגע בשקט" אבוד. אף אחד לא שומע אותי ובכל זאת עונה
"הלו כככעעעעעעע פפפעעע שומעת פככעעעעע גגעעעע חדששש"
"אני לא שומעת כלוםם את יכולה בבקשה לסמס לי?" צורחת בכל הכח

היא מסמסת

ובתוך כל החנקה והצפיפות של האוטו עם הבכי בטעם ביצה קשה מתרחב לו חיוך ורוד.

"שומעים רגע, יש לי הפתעה" בום – נהיית דממה,
מדהים איך בשניה מילה אחת מכבה את הבלאגן וכולם בציפייה לשמוע מה ההפתעה
"לא תאמינו אבל הולך לצאת לי ספר חדש! ספר חדש! איזה מרגש!"
שקט.
"אוף האוטו עדיין מסריח, הכל בגללך אמא"
"ולמה עוד לא הגענו אני חייב פיפי?"

"את יודעת מה, אולי תצאי רגע ואני אצלם אותך ממש פה, ליד עץ השיטה ומתחת אכתוב אחת שהבינה את השיטה" הוא מסכם

ואני, אני עפה עפה מה אכפת לי מי אכפתי

הספר החדש שלי "יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה" משמח אותי כל כך

ספר חדש

אולי תחשבו שגם זה מעניין

אסטה לה אינסטה בייבי

סגירת תפריט

הרשמו לעדכונים

גם אני אוספת מיילים למטרה טובה

קדימה - שווה להרשם

close-link

Send this to a friend