fbpx

מרקים

מרק גולאש חורפי עם בצקניות

מרק שכולו ארוחה מהממה

בואו להיות חברים של לייזה גם ב:

אני לא יודעת איך אתם, אבל כשמבקשים ממני אוזן קשבת, אני מיד עונה
"עזוב אותך מאוזן קשבת, קח עוגה!"
משום מה, נדמה לכולם, שאני טובה בלתת מתכונים מעולים לחיים, שאני נהדרת בלהקשיב בלהכיל בלמלא את החלל בתובנות
הלו, הדבר היחיד שאני יכולה למלא זה פלפלים!
אין לי סבלנות.
אין לי סבלנות להקשיב לעצמי, אז שתהיה לי סבלנות להקשיב לאחרים?
כשאני שואלת את הילדים "איך היה היום בבית ספר?" והם עונים לי "כיף"
זה יופי לי. זה סבבה לי. לא צריכה יותר מ-כיף,
לא מבינה את אלה שלא מבסוטים מתשובות ה-כיף של הילד.
הילד אמר כיף אז כיף. זהו זה.
מבחינתי , כשאני שואלת "מה העניינים?" אני מצפה ל"סבבה" לא יותר מ-סבבה קצר.
כל אחד ימשיך בסבבה שלו, הלאה לשגרת יומו.
אני הבנתי משהו בחיים הקטנים שלי, אנשים רוצים לדבר. והרבה. ואם אפשר לדבר על עצמם, לספר לי מה אכלו לארוחת בוקר, איך השינוי שעשתה בתזונית הפך אותה לדוגמנית, איך היא קנתה בסייל מטורף את הסלון החדש, לשתף אותי בחווית הלידה החד פעמית שהיתה להם, או בוירוס בטן שתפס אותו במטוס, למה לא??
הרבה פעמים כל מה שזה דורש ממני זה הנהון ראש עדין וקריאת "וואו, מה את/ה אומר/ת?"
אבל יש פעמים שזה דורש יותר מ-וואו מה אתה אומר/ת!

כשמישהו עוצר אותי ומתחיל לדבר על זה שהוא נמצא בפרשת דרכים והוא לא יודע מה לעשות?? מה את אומרת? יש לך עצה בשבילי?
השתגעת??
אלף כל, אין לי סבלנות! ובית, אתה באמת רוצה לדעת מה אני אומרת? אין לי מושג מה אני אומרת? זה חסר אחריות לשמוע מה אני אומרת?
בעבר ניסיתי את שיטת "האזן דקה לזן" מן שיטה שאני זורקת משפט זני לאוויר וממשיכה הלאה בדרכי בהבעה ישועית חכמה.
לא אשכח את זאת שניסתה מיליון דיאטות ולא הצליחה לרדת "אני לא יודעת מה לעשות כבר? יש לך רעיון??" תלתה בי מבט עגלה מיד שלפתי את "האזן דקה לזן"
"תתחילי לאכול הכל בלי רגשות אשם, תראי איך תרדי". עניתי מהר והמשכתי.
היא אכלה לגמרי את מה שאמרתי ואיך לומר בעדינות, אכלה יפה מדי, היום היא לא מצליחה לחצות את הכביש בגלל עודף משקל ואני לא מצליחה להסתכל עליה מעודף רגשות אשם.
או זה שחווה משבר בזוגיות "סעו יחד לאשראם בהודו לריטריט, תראה איך זה יעשה טוב" עניתי במבט של גורו עם קריצה של אחת שיודעת והמשכתי לי הלאה
הם נסעו להודו, רק שזה עשה לה כל כך טוב שעד היום היא שם והוא עם מבט מלא אשם מאשים אותי על האשראם
"את ראית הכל בגלל הריטריט!".
מאז סיפורים שנגמרים עם סימן שאלה, מלחיצים אותי.
עד לא מזמן יכולתי להימלט מהם, הילדים היו תירוץ נהדר
הייתי מעלה חיוך אמפטי
"סליחה שאני קוטעת אותך, בכיף הייתי מקשיבה, אבל חייבת לרוץ הביתה להיניק, הוא גווע ברעב" מצביעה על העגלה
"אבל התינוק שלך ישן"
"נכון אבל ממש תכף הוא עומד להתעורר ולהרים את הרחוב בשאגות ואתה לא רוצה שזה יקרה, נכון?" נמלטת מהמקום כל עוד יכולה
אבל זהו, נגמרו הימים היפים האלה, שהיו לי תירוצים לחוסר הקשבה.
היום אני הולכת ברחוב עם עגלת קניות והרי אי אפשר להניק שקית קישואים.
זהו זה.
חייבת להתמודד עם המציאות החמקמקה החדשה
המציאות שעוצרת אותי, המציאות שדורשת הקשבה, אמפטיה ועצות טובות לחיים.
אז ממש היום בדרך חזרה מהשוק, עצרה אותי חברה,
המבט בעיניים כבר הסגיר את אשר יגורתי "שיט, היא חייבת אוזן קשבת, יש פה משהו כבד באמת".
לא הספקתי לנופף לשלום והיא דוהרת לעברי עם:
"אל תשאלי"
"לא שואלת" לוחשת לעצמי
" פיטרו אותי מהעבודה, אתמול הייתי בת ארבעים וחמש, אני בלי משכורת ועם משכנתא אדירה על הדירה, איך אני ממשיכה? הצילו, יש לך רעיון?"
אין מילוט וכל דבר שאומר הרי זו טעות
מיד שלפתי מעגלת הקניות את הלימונים והבננות
"מה את מעדיפה? לימונים? או בננות?" שאלתי במבט חכם
"בננות?" ענתה
"בחרת נהדר, כי מלימונים את יכולה להכין רק לימונדה, אבל מבננות תצא לך עוגת בננות היסטרית בחמש דק' עבודה, שתכיני למקום העבודה החדש שלך, שולחת לך מתכון, ספרי לי איך יצאה, סבבה?"
"סבבה" ענתה קצת בהלם, מחבקת את אשכול הבננות לחיקה.
זהו זה.
נראה לי עליתי על משהו סבבה.
כשבאתי הביתה הכנתי מרק. נזיד ממזר כזה, שיסדר לכולם את המצפון והראש.

אין על מרק גולאש לפחות פעם אחת בחורף ועם בצקניות זו ארוחה שלמה מהממה.

למרק גולאש:
חצי קילו קוביות  קטנות בשר גולאש (לבקש מהקצב שיחתוך לקוביות קטנות: אונטריב/כתף/ כל בשר מתאים לגולאש לשאול את הקצב על מה ממליץ היום)
בצל לבן גדול חתוך קוביות קטנות
4 שיני שום כתושות
כף רסק עגבניות
כף וחצי פפריקה מתוקה (לאוהבי החריף, אפשר גם פפריקה חריפה כמובן)
חצי כפית קימל
כפית פלפל שחור
כפית מלח
שורש פטרוזיליה
2 גזרים עיגולדים
2 תפחי אדמה גדולים חתוכים קוביות
טימין (לא חובה)
2 ליטר מים

1. ברבע כוס שמן רגיל נטגן בצל עד הזהבה, נוסיף קוביות הגולאש ונטגן כ-7 דק', נוסיף פפריקה, קימל, שום, רסק, פלפל שחור, מלח, נערבב טוב טוב, נוסיף 2 ליטר מים נערבב נביא לרתיחה, כשרותח ננמיך אש, נכסה סיר שעה וחצי.
2. אחרי שעה וחצי בישול איטי ומרכך, נוסיף עיגולי גזר ותפחי אדמה, נכסה סיר וניתן לו להמשיך לבעבע עוד שעה.
3. נטעם סיר ונתקן תיבול (אם חסר מלח פלפל), נוסיף הבצקניות המוכנות. נגיש בצלחות ונעטר בפטרוזיליה קצוצה, או טימין.

לבצקניות
2 כוסות קמח
2 ביצים
חצי כפית פלפל שחור
3/4 כפית מלח
כוס מים רותחים

1. נמלא סיר עמוק עד ה-3/4 במים ונביא לרתיחה חזקה עם כפית גדושה מלח.
2. בקערה נערבב טוב טוב עם מזלג את הקמח, הביצים, המים הרותחים, מלח פלפל – המרקם צריך להיות כומו חומוס סמיך ורך, אם יש צורך נוסיף עוד מעט מים עד שנגיע למרקם החומוסי.
3. דרך כף גדולה  עם חורירים,  נעביר את  נטיפי הבצקניות שיקפצו ראש  לסיר המים הרותחים, כשצפים, נעביר לקערה נקיה עם כף שמן צמחי. ככה נכין מכל העיסה בצקניות.
4. כשהבצקניות התגבשו בחוץ, רק אז נוסיף אותם למרק הגולאש.

נלחץ על  הכף המחוררת העיסה עם כף נוספת כדי  שהנטיפים ינזלו למים הרותחים

אולי תחשבו שגם זה מעניין

אסטה לה אינסטה בייבי

סגירת תפריט

הרשמו לעדכונים

גם אני אוספת מיילים למטרה טובה

קדימה - שווה להרשם

close-link

Send this to a friend