fbpx

יש משהו לקינוח?

זה לא לגיל שלי

עוגת שזיפים נפלאה לכל גיל וסיפור לא לגיל שלי

הבלוג של לייזה פאנלים | יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה | זה לא לגיל שלי
בואו להיות חברים של לייזה גם ב:

 

נכון יש את הימים האלה שקמים בבוקר ומרגישים שהכל לא נכון, לא יושב, לא מתחבר, לא טוב.
אז את אתמול נגיד, היה לי מין יום כזה.
יום לא לגילי.
זה התחיל בלילה לבן עם צלליות קטנות שהידסו בבית הלוך ושוב
אחד עם חלום מפחיד, לאחת ברח פיפי, אחד היה לו חם מדי, ושוב חלום הביעותים חזר
ואז נהיה חמש בבוקר ואז נרדמתי ואז קמתי טרופה.רושפה.חשופה

"זה כבר לא לגילי הלילות האלה"
אני פוסקת תוך כדי דפדוף חפוז בסטנד עמוס חולצות קיץ צבעוניות. מאוד צבעוניות. בקניון המרצד
"מה זה הצבעים האלה?” ורוד, צהוב כתום ירוק ?מה זה לכבוד מצעד הגאווה?”
"אין את זה בכחול או בשחור או באפור אטום כזה?” אני שואלת את המוכרת
"לא מתוקה, הקיץ הזה הכל פֶרְשׁי צבעוני" היא עונה לי
(מתוקה? מתוקה אחותך ולמה לא מתחשבים בכאלה שלא רוצות את זה פרשי, רוצות את זה אוֹרדינְרי יוּניפוֹרם?)
מודדת. הכל שקוף מדי. קצר מדי. צבעוני מדי. הדוק מדי. צעיר מדי.
"זה כבר לא לגילי החולצות האלה"
אני ממלמלת תוך כדי לגימות מדודות מאספרסו חזק חזק .
לוקחת ביס קטן מעוגיית בראוני.
“מתוק נורא מתוק. שפכו שם את כל סוגת כולל"
ממשיכה בדיאלוג הלא מרוצה ביני לביני.
המוסיקה דופקת לי בום בום בום בצדעיים החשופים המרוטים מהלילה.
"אפשר להחליש קצת את המוסיקה?” אני שואלת את המלצרית
"בכיף מתוקה" היא עונה לי .
(מה נהיה עם המתוקה הזאת? זה מחליף את "גיברת? אין בעיה גיברת?" “מה בשבילך גיברת? זה חלק משירות חדש ללקוחה מתבגרת? )

נכנסת לזארה.

כמה קרה זארָה

"אני קופאת מקור לא יודעת אם זה מהסוכֶּרת של הפאקינג בראוני, מהקפאין באספרסו, מהחוסר שינה או שפשוט החליטו להקפיא פה אנשים, כחלק ממטריצת שיווק בינלאומית:
"פרוֹזֶן קליינט – גוּד קָאסטֶמֶר"
כמו בוטנים מלוחים, מצמיאים שמחלקים חינם בבארים כדי שאנשים ישתו כל הזמן
ובמינוס 10 מעלות צלזיוס אנחנו  אחושילינג נקנה, נעמיס עלינו על סלינו נָגָהצְינוּ וִיזָתְּינּו . קררררר
אני זורקת עליי איזה שָׁאל מהמבצע ועדיין השיניים נוקשות שות שות.
"סליחה אפשר אולי פחות עם המזגן, אלסקה פה”
"אין בעיה חיים שלי, כבר מודיע בקשר"
"תגיד לי ,  יש לי פרצוף של חיים שלי? תסתכל עליי אני נראית כמו חיים של מישו? אני? אפשר לחזור לגיברת? מעדיפה גיברת, אולי מעליב אבל עם כבוד, לא?. מה היה רע בגיברת לעזאזל?”
ואז אני מורידה את הטון ובחצי חיוך שואלת אותו
"בן כמה אתה חמוד?”
"23” הוא עונה
"מתוקי, אתה יכול להיות הבן שלי!" אני מחייכת בניצחון של גיברת ברוורס לא טוב ויוצאת.

זהו זה.
אני בגיל. בגיל הזה. המטיפני המבאסני. פויה.
את אשר יגורתי אמרתי. "אתה יכול להיות הבן שלי???הייתי חייבת???"
אני שואלת את עצמי תוך כדי סידור המראות באוטו. ומראות באוטו  זה ממש לא לגילי.

סוף כל סוף בבית.
טורקת את הדלת, הודפת את כל היום קניון הזה החוצה.
הנצמדים עדיין במכלאות ההומניות (פחות או יותר)
יושבת בשקט דממה במטבח שלי .יודעת שמה  שיעשה לי ממש טוב, זה לאפות משו.
בקערה במרכז השולחן נחים שזיפים שזופים מדי.
"בואו חיים שלי, אתם כבר לא בגיל, הגיע הזמן להפוך אתכם לעוגה".

עוגת שזיפים קלה

עוגה בחושה נהדרה. הכל בקערה.  לא מחבבת את השם בחושה! בוחשים זה לרמאים, שועלים וחברי כנסת. מתאים לעוגה הזו להיקרא עוגה קלה הכל בקערה.

המתכון המקורי הוא של אהרוני הנפלא ויש איזה טריק של חנה שאולוב שאני מחבבת.

3 ביצים

2 וחצי כוסות קמח

חבילה אבקת  אפייה

כוס  סוכר

כף תמצית וניל איכותית

150 גר' חמאה רכה רכה

גביע שמנת חמוצה

מיץ מחצי לימון + גרידת לימון או רבע תרכיז לימונדה פריגת (טריק נפלא של חנה שאולוב להכניס פריגת,אם אין לימון תנסו זה מעולה)!

10 שזיפים ללא גרעין חתוכים גס + 3 כפות סוכר + 2 כפות ברנדי + כף קמח (שלא ישקעו שמים את הקמח)

מערבלים לפי הסדר הזה  את: הביצים, הסוכר, השמנת, החמאה, הקמח, א.אפייה, לימון וגרידת לימון טוב טוב (אם צריך מוסיפים רבע כוס חלב) המרקם הוא דביק. על תבנית קפיצית משומנת יוצקים את הבצק ומעל מסדרים את השזיפים שנחו בשתי כפות סוכר, קמח וברנדי.

לתנור בחום של 170 מעלות כשעה

כשמתקרר, זורים אבקת סוכר – כמה טעים ככה קל.

 

אולי תחשבו שגם זה מעניין

אסטה לה אינסטה בייבי

סגירת תפריט

הרשמו לעדכונים

גם אני אוספת מיילים למטרה טובה

קדימה - שווה להרשם

close-link

Send this to a friend